טיים אאוט timeout

קוקאין, טיטולים ורוקנ'רול: האם אפשר לשלב בין הורות לסמים?

| מאת: רות פרל־בהריר

איך הילדים מגיבים לאבא שחוזר מהבלוק "מסריח תחת", ואיך נראה פיזור בגנים אחרי לילה של דלקה? דיברנו עם מומחים והורים בליינים שהחליטו שהתרחבות המשפחה לא מחייבת גמילה

  • https://static2.timeout.co.il/media/2017/06/sizes/GO-TAM_TO_drugs_FINAL_fixed_face_H_wo_680_382.jpg
הורים ופסיכדליה. איור: תמר מושקוביץ

"הסיגריה חזרה אליי. לרגע היססתי. לא יודע מה קרה לי, למשך שנייה נתקפתי פחד. המראה הזה של כינרת הפחיד אותי כהוגן. אף פעם לא ראיתי מישהי במצב כזה. האם היא הולכת למות? האם לקחה מנת יתר? האם היא מכורה? האם הסמים חיסלו אותה?".

(מתוך "מסטול" מאת גלילה רון־פדר-עמית, 1991)

כל מי שביקר במהלך שני העשורים שחלפו מאז פרסום השורות שלעיל במקום בילוי אופנתי בתל אביב יודע שמתבגרי שנות ה־90 לא אימצו את הנרטיב ב"מסמך האנושי" של גלילה רון־פדר־עמית. אולי בהתחלה, כשהיו קטנים, הם עוד האמינו לזה, אבל בהמשך הם גילו לשמחתם ששכטה מג'וינט לא בהכרח מובילה לאובדן שפיות, נידוי חברתי ומוות.

>> טלגראס: ריאיון עם מייסד הרשת שעשתה מהפכה בשוק הסמים

המתבגרים ההם הפכו למבוגרים, פיתחו קריירות, הביאו לעולם ילדים, אבל בכל הנוגע לענייני סמים חלקם לא ממש השתנו מאז. עובדה: המון הורים נותנים כאן בראש עד השעות הגדולות של הבוקר שאחרי. ועכשיו, כשהסטיגמה הרון־פדרית סביב סגנון החיים שלהם מתחילה להתפוגג, הם גם מוכנים לדבר על החוויות שלהם וטוענים שמשפחה וילדים אינם בהכרח סיבה לוותר על בילויים, על כל מה שכרוך בהם.

ג', אב לשלושה שעובד בהיי־טק, הוא בן 50, גם אם הוא נראה צעיר לפחות בעשור. למסיבות הוא יוצא "בגלים", לדבריו. "יש תקופות שאני יוצא כל שבוע ואז אני לוקח כמה שבועות לנוח", הוא אומר. "הגל אומר שיש מלא מסיבות טכנו ומלא די.ג'ייז נכונים. אם יש גל טוב לא מפסיקים, כי מתישהו הוא ממילא ייקטע על ידי די.ג'יי מאיביזה, ואז אין עניין". עבור ג' השימוש בסמים כגון MDMA, אקסטזי, קטמין ו־GHB הוא לא עיקר הבילוי, אבל
בהחלט מוסיף לחוויה. "בשבוע שעבר, למשל, זוגתי גערה בי שאני מגזים אחרי ארבעה שבועות רצופים", הוא מסביר. "אז החלטתי לא לעשות כלום חוץ מכמה שורות של קוק כדי להתפקס". לדברי ג' היה מדובר ב"מקלחת קרה של שינוי". "כולם סביבי היו בטירוף, ואני הייתי בבאסה שאני לא יכול להתחבר", הוא אומר.

איך אתה נערך לבילוי?

"אני ישן איזה שעתיים לפני. זה חובה, אחרת אתה נגמר בארבע. איך ירון מהבלוק אומר? האובר דה ריינבו מגיע בשש וחצי־שבע בבוקר. במשך הרבה שנים הייתי הולך הביתה בחמש־חמש וחצי כדי לא לבוא לילדים הפוך, אבל אז קלטתי שאני הולך באמצע הבלגן ולא נשאר עם האנשים הכי טובים, אלה שהכי אינטו איט – והייתי מתבאס. בסופו של דבר אמרתי 'זין, אני נשאר כמה שצריך ולוקח את החוויה עד הסוף'".

הבלוק. צילום: גוני ריסקין

האובר דה ריינבו מגיע בשש וחצי־שבע בבוקר. מועדון הבלוק צילום: גוני ריסקין

ואיך הילדים מגיבים כשהם קמים בבוקר ורואים אותך נכנס הביתה? הם מבינים מה קורה?

"החוויה תמיד טובה כי אני בא הכי מושי־מושי ועגול ואוהב ומכיל לכולם, גם לכלבים. הגדול כבר בן 15. הוא יודע שאני ואימא שלו מעשנים, אבל מעבר לזה לא. הם רואים שאני חוזר ומבסוט ומלטף ומחבק ומדבר איתם, הם קולטים את הווייב ורואים שחזרתי מהבלוק מסריח תחת, אבל מבחינתם זה שטוח".

מה תעשה כשהם יתחילו לשאול אותך על סמים?

"ההסדר שלנו עם הגדול הוא שכשהוא ירצה הוא ידבר איתנו על זה קודם ואנחנו נכניס אותו לכל דבר ועניין בזמן הנכון. אפשר להתווכח מה זה הזמן הנכון. אין לי בעיה שהוא יעשן בגיל 17־18, אבל קודם כל שיעשן איתנו".

"הסוד הוא לנשנש"

ג' מעיד שהוא אינו יוצא דופן בקהילת הבליינים. לדבריו יש הרבה הורים בסצנה ש"שומרים על קצב החיים". אחת מהם היא ר', אם לשניים, בת 43, מורה במקצועה. בשנים האחרונות היא יוצאת קצת פחות, פעם בשלושה חודשים, אבל את הבום הגדול היא חוותה לפני שנתיים־שלוש כשילדיה עברו את גיל 3. "זאת הייתה תקופה מאוד אינטנסיבית של אמדי וקיי וג'י (MDMA, קטמין ו־GHB – רפ"ב), לפעמים יחד ולפעמים לחוד, וכמובן גראס. הסוד הוא לנשנש, לא לתקוע".

איך מתפקדים עם הילדים ביום שאחרי?

"חייבים לצאת בחמישי, כי אז אין את השבת אחרי. אם אני חוזרת בשש וחצי־שבע אני עם הילדים ואז אני חוזרת לישון. אחרי זה יש יום מעוך, אבל זה דווקא נעים כי אין איזשהו מתח. מובן שכל עניין הפרה־פארטי שונה משהיה בימי הרווקות. אם פעם היינו הולכים לבית של חברים לשתות לפני בילוי, היום אין סיכוי. הולכים לישון לפני, קמים, מתקלחים, שותים קפה שחור ויוצאים".

על פי הערכות הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול עמד בשנת 2009 שיעור המשתמשים בקנאביס מקרב אזרחי ישראל בגיל 18־40 על 7.6%. על פי סקר הרשות שפורסם באתר הכנסת,
שיעור המשתמשים ב־LSD ובקוקאין עמד על 0.7% ושיעור המשתמשים באקסטזי עמד על 0.6% . אולם בניגוד לנהוג בסקרים דומים שערך האו"ם בעולם, לא נכללו בסקר אנשים מעל גיל 40. כמו כן הוא אינו מתייחס לשימוש בחומרים כגון MDMA, קטמין ו־GHB, אף שהם פופולריים במיוחד בקרב בליינים.

עידו הרטוגזון. צילום: גוני ריסקין

כבר לא תרבות של פריקיות. עידו הרטוגזון (צילום: גוני ריסקין)

מומחים שחוקרים את השימוש בחומרים פסיכדליים מעידים כי אלו זוכים כעת ללגיטימציה גדולה מאי פעם – בעיקר הודות למחקרים פורצי דרך בתחום הפסיכיאטריה שבמסגרתם ניתנו לנסיינים LSD, פטריות הזיה ו־MDMA. מכל מקום, הורים כמו ג' ור' מתחילים כעת לחוש שהעולם מתחיל לקבל את סגנון החיים שלהם.

ד"ר עידו הרטוגזון, היסטוריון וסוציולוג של חומרים משני תודעה, מסביר שהדור שמגדל כיום ילדים קטנים ומתבגרים שונה מאוד מקודמו שהיה "בפאניקה גם לגבי קנאביס". הרטוגזון, שארגן לאחרונה את הכנס הפסיכדלי הישראלי הראשון, מוסיף: "ההורים של היום משתייכים לדור שגדל עם זה שקנאביס הוא חלק משגרת היומיום וזה בא לידי ביטוי גם בהקשר הפסיכדלי. בעבר היה נהוג לחשוב שמי שלוקח את החומרים האלה משתגע או ישתגע, או שהוא יהפוך לברן־אאוט שנשרפו לו התאים במוח – ובגדול, התרבות שמקיפה את הדברים האלה נחשבה לתרבות של פריקיות שכדאי להרחיק מהילדים שלך. היה פחד שהם יהפכו לאנדר־אצ'יברז שלא מצליחים בחיים".

"לתפור את החוויה לחיים"

טלי חורב, עובדת סוציאלית קלינית שמתמחה בהתמכרויות, אומרת: "יש לא מעט אנשים שמנהלים קו דק ועדין בין אחריות אדירה שיש להם כהורים או בכלל כאנשים מבוגרים לבין הצורך למצוא משמעות עמוקה בחוויות נפשיות מיסטיות". לדבריה, "זה לא משנה אם אתה יוצא לריטריט של שבוע או לשבע שעות של מסע פסיכדלי שאתה צריך לחזור ממנו אחראי ושפוי".

חורב, שעובדת גם עם נשים בהיריון ואחרי לידה, טוענת שאחד הדברים החשובים ביותר
בתום כל מסע כזה הוא עיבוד נכון של החוויה. "יש צורך לעבד את חוויית הקצה הזאת
ולתפור אותה לחיים שלנו", היא מסבירה, "בעיניי יש מן המשותף בלידה ובמסע פסיכדלי: אלה חוויות שהן מעבר למילים וצריכה לעשות אחרי זה עבודה של הכנסה, תפירה של החוויה לתוך החיים כדי שלא יהיה קרע".

ולפעמים, החגיגה נגמרת. סקס, סמים, רוקנ'רול. צילום: איליה מלניקוב

אפשר לקחת סמים ולהיות הורה טוב (צילום: איליה מלניקוב)

כדי לעודד את האינטגרציה של החוויות לחיים ושימוש נכון ואחראי בסמים מרחיבי תודעה, הקימה חורב את הרשת הפסיכדלית הישראלית – קבוצת אקטיביסטים שנפגשת אחת לכמה שבועות ודנה בהתפתחויות בתחום.

את הניסיון והאחריות שחברי הרשת מבקשים להפיץ נאלצו הבליינים הוותיקים לרכוש על בשרם. "אפשר לקחת סמים ולהיות הורה רע ואפשר לקחת סמים ולהיות הורה טוב", אומר ד', עיתונאי בן 40 ואב לפעוטה בת 3, "הסמים יכולים להפוך אותך להורה רע אבל גם יכולים להפוך אותך להורה טוב יותר. רע יותר מכיוון שכשזה נעשה לא נכון ויוצא משליטה זה יכול להפוך לתלות וברור מה הבעיה כאן. טוב כי אתה מספק צורך של עצמך, איזה פורקן או חופש שמאפשר לך למלא מצברים, ויש עוד משהו: כשמדובר בסמים כמו LSD זה מאפשר לך לפתוח אופקים ולהבין דברים על עצמך וגם להבין את מי שמסביבך. אני באופן אישי כשלקחתי LSD הרגשתי קרבה גדולה אפילו לכלב שלי".

הבהרה: מערכת Time Out אינה מעודדת שימוש בסמים לא חוקיים משום סוג

בייביסיטר לילד, טריפסיטר להורה

כמה מומחים ובעלי ניסיון חולקים את הטיפים שלהם שיבטיחו כי הערב שלכם – וגם היום שאחרי – יעברו ללא תקלות

1. "יש חשיבות רבה למה שמכונה סט אנד סטינג", אומר אמית דניאל, החוקר פסיכדליה בהקשר תרבותי ורוחני. דניאל מתייחס למונח שתבע הפסיכיאטר נורמן זינברג בשנות ה־80 של המאה הקודמת, ששם את הדגש על חשיבות המצב התודעתי והמיקום הפיזי של המשתמש. "צריך גם להיות מוכן פיזית, נפשית ורוחנית לשינוי תודעה ומומלץ שיהיה באזור טריפסיטר, מישהו שיכול לעזור במקרה של מצוקה", הוא מוסיף.

2. "חשוב לפנות יותר מערב, לקחת לפחות סוף שבוע כדי לאפשר עיבוד והבנה של החוויה", אומרת טלי חורב. חורב מדגישה גם כי חשוב להיות לא נגישים עבור כל מי שהמגע איתו עשוי לגרום לטלטלה.

3. "מהניסיון שלי חשוב לקחת את הסמים כמה שיותר מוקדם בערב כי חומרים כמו אמדי וקוק מעוררים וככל שההשפעה שלהם תפוג מהר יותר תוכל לסיים את הערב שלך מהר יותר ולישון מהר יותר", אומר ד'.

 

4. ר' מדגישה כי עבורה אחד הדברים החשובים היה ללמוד להקשיב לעצמה, מיומנות שהובילה בין השאר לתובנה שגברים ונשים מגיבים באופן שונה לכל סם: "אין סיכוי שאגע שוב באמדי שעושה לי רע – בניגוד לכל הגברים שאני מכירה. המוח שלנו שונה לחלוטין
מבחינה הורמונלית וכימית, ואין מצב שטסטוסטרון ואסטרוגן מגיבים אותו
הדבר לכימיקלים. היום אני אוהבת קיי שזה פיזי ולא רגשי או תודעתי. זה מצחיק לבילוי".

5. "הכי חשוב זה לא להרגיש רגשות אשם, לא לפחד לזרום עם החומרים או להיות בהתנגדות", אומר ג' ומוסיף: "ביום שאחרי כדאי להתנהג עם הילדים שלך כמו חבר ולא להיות הורה כי אחרת לא תוכל לעבור את זה. אצלי הילדים יודעים שביום הזה הם מקבלים את מה שהם רוצים וזה יותר קל. מצד שני, חשוב לא להתנהג כמו איזה מכור ולהימרח על הספה. אפשר במקרה הצורך גם לעשות תורנויות עם בן או בת הזוג".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 35bbb25404c29bc9