ירדן לא לבד: המאבק בגירוש ילדים ישראלים ומשפחותיהם מתחדש
ירדן באוטיסטה, בת 17, נולדה בישראל, הארץ היחידה שהיא מכירה כבית. יום אחד חזרה הביתה וגילתה שאביה בכלא ועומד בפני גירוש מהארץ אחרי שחי כאן ותרם לחברה הישראלית במשך 24 שנים // מחר (רביעי, 12.2) היא תוביל הפגנה נגד מדיניות הגירוש של הממשלה, שמנצלת את ערפל הקרבות כדי לחדש את רדיפת ילדי העובדים הזרים במלוא אכזריותה
"כל החוויות שחוויתי ב-17 השנים האחרונות, אם זה ארוחות משפחתיות, טיולים, חגים, חוגים – הכל קשור למדינת ישראל ולתרבות הישראלית", כותבת ירדן באוטיסטה כריסטה במכתב נרגש לשרה נתניהו (שנותר ללא תשובה). עכשיו, החיים שבנתה בארץ היחידה שהיא מכירה כבית, עומדים להתפרק בעקבות מדיניות גירוש שמאיימת לקרוע משפחות רבות. בזמן שאזרחי המדינה טרודים במלחמה ובהשלכותיה, תחת ערפל הקרב, חידשה ממשלת ישראל את מדיניות גירוש ילדי העובדים הזרים במלוא אכזריותה.
>> הלכנו לעזה: סדרת הדוקו החדשה של כאן 11 מספרת את כל הסיפור
>> דה לוזר שואו: בקרב בין גלנט 12 ונתניהו 14 כל המדינה הפסידה
ב-17 בפברואר צפויה ממשלת ישראל לבצע צעד ראשון, קריטי, בדרך למבצע הגירוש הגדול שעליו חולמים במשרד הפנים. רק התנגדות ציבורית עיקשת, בהשתתפות אלפי ישראלים וארגון המשפחות UCI, עצרה את הניסיון הקודם לפני חמש שנים. במשרד הפנים לא ויתרו אף פעם על גירוש מסיבי של ילדי עובדים זרים, רבים מהם ילידי הארץ, דוברי עברית כשפת אם, ילדים ישראלים שמעולם לא הכירו מציאות אחרת, שלומדים במערכת החינוך הישראלית, חולמים בעברית, וחיים את התרבות הישראלית במלואה. הגירוש המתוכנן מהווה הפרה בוטה של זכויות אדם בסיסיות ועומד בניגוד לאמנות בינלאומיות להגנת ילדים עליהן חתומה ישראל.
"הכל התחיל לפני שבועיים": כשהמדיניות הופכת לטרגדיה אישית
בוקר אחד, שגרתי לכאורה, הפך את עולמה של ירדן באוטיסטה על פיו. "אני וההורים שלי קמנו לשגרה רגילה, עוד יום בחיינו, ויצאנו כל אחד לעיסוקו", היא משחזרת. "במהלך היום אמא שלי קיבלה שיחת טלפון שאבא שלי נתפס על ידי משטרת ההגירה בעבודה שלו. כשקיבלנו את הבשורה נכנסתי לשוק, לא ידעתי איך לעכל את הסיטואציה".
רוברטו כריסטה, אביה של ירדן, חי בישראל 22 שנים. במשך שנים עבד כמטפל סיעודי עם ויזה תקפה, עד שהקשישים האחרונים בהם טיפל נפטרו. "אחרי 20 שנה שטיפל בקשישים נגמרה לו הויזה", מסבירה ירדן, "והוא נאלץ לעבוד בצורה לא חוקית". סיפורו של רוברטו מדגים את הכשל המערכתי: אנשים שתרמו שנים רבות לחברה הישראלית מוצאים את עצמם ללא מעמד בגלל טכניקליות בירוקרטית.
ליזה, אמה של ירדן, מספרת על 24 שנות חיים בישראל שבהן בנתה כאן את ביתה. "מ-2007 עד 2014 עבדתי כגננת, ומאז ועד היום אני עובדת בניקיון בתים ובטיפול בילדים," היא מספרת. "אני ובעלי מסורים לעבודה שלנו ולחיי המשפחה שהקמנו בישראל. בכל יום בחיינו אנחנו משתדלים להיות אזרחים טובים במדינה הזו". ירדן, שנולדה וגדלה כאן, היא תלמידת תיכון מצטיינת בבית הספר רוגוזין בתל אביב. היא לומדת נגינת בס בקונסרבטוריון הישראלי בתל אביב, וחולמת להתגייס לצה"ל. "השפה היחידה שאני מדברת היא עברית," היא מדגישה, במה שנשמע כמעט כמו תחינה להכרה בהיותה ישראלית.
״מתפרקת מבפנים": המחיר הנפשי של מדיניות הגירוש
"איך זה הגיוני שנערה בת 17 צריכה לנהל שיחה עם אבא שלה מהכלא? לזייף חוסן מנטלי בזמן שאני מתפרקת מבפנים, להישאר חזקה בשביל המשפחה?", שואלת ירדן בכאב". אריאל רמיגולסקי, מחנך כיתתה, מזהיר: "השנה הקרובה היא השנה המשמעותית ביותר בחייה של ירדן עד כה – היא תיגש לבחינות הבגרות יחד עם כל תלמידי ישראל, תופיע במופע הסיום של התיכון ותצא אל החיים האמיתיים. הנוכחות האוהבת של אביה ואימה בתקופה הזו היא קריטית מאוד עבורה".
והזמן דוחק. ב-17 בפברואר עלול להתחיל גל הגירושים שיקרע משפחות רבות. אבל יש דרכים לעצור את רוע הגזירה:
1. *הפגנת המחאה המרכזית*: ביום רביעי הקרוב (12.2) בשעה 18:00, מול ביתו של שר הפנים משה ארבל (רח' דוד שמחי 9, פתח תקווה). נוכחות המונית תשדר מסר ברור – העם מתנגד לגירוש ילדים!
2. *פנייה לנבחרי ציבור*: דרשו מחברי הכנסת שלכם לפעול נגד מדיניות הגירוש. כל טלפון, כל מייל, כל פנייה – משפיעים.
3. *הפצת המודעות*: שתפו את סיפורה של ירדן ברשתות החברתיות. ככל שיותר אנשים יכירו את הפנים האנושיות מאחורי המדיניות, כך יגבר הלחץ הציבורי לשנותה
"אנחנו חלק מהחברה הישראלית"
"בזמן שאנחנו ישנים אנחנו מתפללים שמשטרת ההגירה לא תבוא ותתפוס אותנו", משתפת ליזה. "בעבודה ואחרי העבודה אנחנו מתפללים שאלוהים יגן עלינו מכל פגע". וירדן, בסיום מכתבה חסר המענה לשרה נתניהו, כותבת ש"אני לא באמת יודעת כיצד לבקש את העזרה והאם אפשר למצוא גמישות בחוק. אני פשוט יודעת שהחלום שלי הוא לחיות כאן, במדינת ישראל. המשפחה שלי נותנת לי כוח להמשיך הלאה ומאפשרת לי להרגיש שהכל אפשרי גם כשהקשיים גדולים מנשוא".
הצטרפו למאבק. זה הזמן לעמוד לצד ירדן ומשפחות רבות אחרות שעומדות בפני גירוש. הגיעו להפגנה ביום רביעי, העלו את קולכם ברשתות החברתיות, צרו קשר עם נבחרי הציבור שלכם. רק פעולה מהירה ונחושה תוכל למנוע את הטרגדיה המתקרבת. כי כמו שאומרת ירדן, "ממתי זה נראה הגיוני שלפרק משפחה זה דבר מוסכם?"