צליל מכוון: איך ומתי המוזיקה הפכה ללוגו, והתחילה לפרסם?
מתן דסקל, המנהל האמנותי של תזמורת ארמון בזמן, התאהב במוזיקה של המלחין האלקטרוני פורץ הדרך אריק סידיי, שעשה מהפיכה בתחום הלוגו הצלילי (ה-"טו-דום" של נטפליקס? אז כזה). עכשיו הוא מוציא אלבום מחווה לסיידי כחלק מפרויקט משותף עם המלחין ד״ר סטיבן הורנשטיין, ומסביר על הרעיונות המוזיקלים הגדולים-קטנים של הלוגו
מכירים/ות את שתי הנקישות שבוקעות מהרמקולים כשמדליקים את נטפליקס: ״טו-דום״? כמו שמנהל מוצר מעביר בריף למעצבת גרפית לעצב לוגו לחברה, כך נטפליקס ביקשו מטוד ילין להלחין לוגו מוזיקלי – כמה שניות של סאונד שיגרמו לצופים להרגיש: ״וואו, אני עומדת לחזות בחוויה קולנועית מדהימה אצלי בבית״. איך מקמטים את זה ל-3 שניות של סאונד?
>> "ספורט אמריקאי": עזבו, פשוט לכו לראות את הדוקו בנטפליקס
כש-Microsoft הזמינו מבריאן אינו את הלוגו הצלילי למערכת ההפעלה של Windows, הוא תיאר את תהליך היצירה כ״צורפות של תכשיט קטנטן״. לאותו ״תכשיט״ יש מיליארדי האזנות, הרבה יותר מכל אלבום שבריאן אינו אי פעם הלחין. הלוגו המוזיקלי יכול להיתפס כסתם רצף סאונדים פונקציונאליים. כמו למשל הצליל ששומעים שפותחים את מכשיר האפל שלנו, או רעש הסירנה של אמבולנס חולף. אבל יש לו פוטנציאל להיות בעל ערך אמנותי רב.
איך ומתי הלוגו הצלילי נכנס לחיינו? התנאים לכך הבשילו בשנות ה-50'-60', בתקופה של אחרי מלחמת העולם השנייה, כשבארצות הברית שכנעו את האזרחים שהדבר הפטריוטי ביותר לעשות הוא לקנות, ולקנות, ולקנות. שני פיתוחים טכנולוגיים משמעותיים שקרו באותו זמן: המצאת הסינתיסייזר המודולרי, ושימוש המוני ברדיו וטלוויזיה.
המלחין האלקטרוני פורץ הדרך אריק סידיי שכנע את בעלי תאגידי הענק שכדי להגדיל מכירות, הם צריכים למתג את החברה בכמה שניות של צליל, שיעבירו למאזינים/ות ולצופים/ות את הייחודיות והתחושה הפיזית והרגשית של המוצר. סיידי חיקה בעזרת סינטיסייזר את ביעבוע הקפה כדי למכור מכונת קפה, ויצר אותות פתיחה לתשדירי טלוויזיה של PBS, CBS, ABC, NET ועוד.
הדבר המדהים הוא, שרוב הצופים בארה״ב לא נחשפו עד אז לצלילים אלקטרוניים. המוזיקה שהכירו הייתה אקוסטית כמו ג׳אז, קלאסי, או פולק. לכן כשהלוגואים הצליליים האלקטרוניים של סידיי שודרו לראשונה – למשל זה של Screen Gems – יש סיפורים על ילדים שהיו נבהלים למשמע הצלילים המעוותים, ועל אמהות מודאגות ששולחות תלונות לערוצי הרדיו והטלוויזיה בטענה שהצלילים גורמים למתח רב בבית ומבקשות שיסירו אותן.
הצלחתו של סיידי הייתה טמונה בשילוב המהפכני בין האורך הקצר של לחניו, השימוש בצלילים אלקטרוניים והעטיפה של שני אלה כדרך למתג חברה. לזמן מה, הוא היה למוזיקאי המושמע והמרוויח ביותר פר שנייה בעולם! זאת מבלי שאף אמריקאי מכיר את שמו. סידיי נתפס בעיניי כסוכן סמוי בתוך המערכת. זה לכד אותי. מצד אחד, הוא שירת נאמנה את הגלגל הקפיטליסטי דרך הפריזמה השיווקית, ומאידך היה איש של רוח: הוא למשל המציא ״מבחן רורשאך צלילי״, התנסה בסוגים חדשים של רמקולים, הקליט הֶסְכֵּתים, ויצר לוגואים צליליים מופשטים ואמנותיים להנאתו באולפן.
אני נחשפתי אל סיידי דרך חברי הטוב, מלחין ישראלי מבריק, ד״ר סטיבן הורנשטיין. סטיבן קיבל שיחת טלפון יום אחד, עם בקשה לקטלג את האולפן של אריק סידיי, שם מצא הקלטות אנלוגיות שמעולם לא פורסמו. כשסטיבן שלח לי את אותן ההקלטות, התאהבתי בלחנים הקצרצרים הפואטיים וההומוריסטיים של סידיי. כמחוות הכרת תודה לאיש המיוחד שריתק אותנו, יחד עם סטיבן, יצאנו לדרך משותפת של הלחנת יצירה תזמורתית בהשראת סידיי שעלתה בפסטיבל ישראל.
ליצירה הזו, כמו לתקליט, יש שני צדדים: צד א׳ שהלחנתי ועליו אני מנצח, וצד ב׳ שסטיבן הלחין ועליה הוא מנצח. היא מבוצעת ע״י תזמורת ארמון בזמן ותזמורת המעבדה. האלבום ״צלילי סידיי: צד א׳״, יצא לפני שבוע וזמין להאזנה בכל פלטפורמות הסטרימינג. הוצאתו התאפשרה הודות למענק של קרן אריק ואדית סידיי (ארה״ב), מפעל הפיס ואקו״ם. כששלחתי את האלבום לנענע דיסק על מנת שיפיצו אותו לספוטיפיי, קיבלנו דחייה בטענה שהטרקים קצרים מדי. אחרי הסבר מנומק, הם שוכנעו והאלבום עלה לאוויר. הוא מכיל את אחד הטרקים הקצרים בספוטיפיי, שאורכו 2 שניות.
אסיים בציטוט, המתאר בעיניי את הערך שבמיניאטורת סאונד: ״לפעמים רק כדי לצייר ראש, צריך לוותר על כל הדמות. כדי לצייר עלה, צריך להקריב את הנוף כולו… אם יש לך חצי סנטימטר ממשהו, יש לך סיכוי טוב יותר להיאחז בתחושה מסוימת של היקום מאשר אילו התיימרת לצייר את השמיים כולם״. תולדות האהבה, ניקול קראוס.
מתן דסקל הוא המנהל האמנותי של תזמורת ארמון בזמן