מכללת ספיר: כך הפכה המסעדנית הוותיקה למובילת מחאה

"אם ביבי וגנץ היו העובדים שלי הייתי מפטרת אותם". אחרי שנים כבעלים של הפיקוק והשותפה של מאיר אדוני מוצאת את עצמה לילך ספיר בפרונט של מאבק המסעדנים הבוער

לילך ספיר. גם בן אדם (צילום: איליה מלניקוב)
לילך ספיר. גם בן אדם (צילום: איליה מלניקוב)
19 ביולי 2020

כשעמדה אמש (שבת) על הבמה בצ'רלס קלור נראתה לילך ספיר כאילו נולדה למחאות. גם כשסיימה את דבריה במילים: "ביביגנץ – הציון שלכם על ניהול המשבר הוא אפס, אם הייתם העובדים שלי הייתם מפוטרים עכשיו" – קולה לא רעד. 

רק לפני חמישה חודשים עוד ניהלה ספיר אורח חיים שכלל שלושה שבועות בארץ ושבוע בברלין לצורך פיקוח מקרוב על מסעדת לילה של מאיר אדוני, תיכנון פתיחת הטאפאס בר בברצלונה, טיסות מזדמנות לקייב ולניו יורק ויום יום גדוש החלטות מסעדניות כשותפה של אדוני לאימפריית המסעדות הבינלאומית שלו ומסעדנית בעצמה (פיקוק, מיניבר ושחקי שחקי). 

עכשיו, ספיר משקיעה את עיקר זמנה במאבק העצמאים. כראשת מטה המאבק של איגוד המסעדות והברים היא מג׳נגלת בין פגישות זום עם ראש הממשלה ושר האוצר, הפגנות, ראיונות בטלויזיה ובאותה העת ממשיכה גם לנהל את המשבר הפרטי שלה – לסגור את המסעדות לומינה ובלו סקיי של אדוני במלון קרלטון ולפתוח את מלי מלו החדשה במלון בובו, להגות תפריט מיוחד עבור המיניבר החדש ולנסות להחזיק את הראש של הפיקוק מעל למים.

לילך ספיר במסיבת עיתונאים של איגוד המסעדות והברים (צילום: שלומי יוסף)
לילך ספיר במסיבת עיתונאים של איגוד המסעדות והברים (צילום: שלומי יוסף)

איך זה למצוא את עצמך פתאום מובילת מחאה?
"יש הרבה מנהיגים למחאה הזו ואני זוכה להכיר אנשים מדהימים. הלוואי וכמו במדינות אחרות היינו פשוט מקבלים את מה שנכון ויכולתי לחזור להיות פשוט מסעדנית אבל אני בן אדם שמאמין בהסברים. מאמינה שאם רק יבינו את המשמעות של החלטות על האזרח יתקבלו החלטות נכונות. העניין הוא שצריך לרצות להבין. התקשורת רוצה להבין והיא שותפה מלאה למאבק. לצערי אני לא יכולה לומר את זה על הזוג ביביגנץ. באותו תקציב אפשר היה להשיג בריאות וכלכלה אם הם רק היו טורחים לשמוע לפני שמחליטים. נכון לעד היום הם לצערי חושבים שפקידים שמעולם לא היו עצמאים הם הגורם הנכון להתייעץ איתו".

היא לא תיכננה למצוא את עצמה כאחת ממובילות מאבק העצמאים. כמו אבני דרך נוספות בחייה, גם זה תפס אותה במקרה. 

היא הייתה מנהלת טכנולוגיה בחברה לייעוץ פיננסי כשלפני 19 שנה חלפה על פני חלל להשכרה ברחוב אחד העם בדרכה לבקר חברה. ״הגעתי לחברה ואמרתי לה שיש חלל מקסים שאני חולמת לפתוח בו בית קפה״. היא הרימה טלפון לבעלה שמעון משל, שכבר היה מסעדן בעל רזומה מרשים שכולל שמות שידברו בעיקר לאנשי הניינטיז (גודבר, סטולי ופוסט קפה) ושמעה שהוא כבר ראה את החלל בעצמו ושילם מקדמה כדי לפתוח במקום בית קפה. היא עזבה את עבודתה והפכה לבעלים של קפה נח, שהיה אחד מבתי הקפה המובילים באותה התקופה ומאוחר יותר פתחה עם משל ועם השף ערן שרויטמן את אורקה, אחת ממסעדות העילית הידועות של תל אביב באותה העת ומי שצרבה במוחנו את מנת הרביולי חלמון,  את ארמדילו ז״ל ואת הפיקוק יבדל״א ולאחרונה גם את המיניבר הסמוך. 

לפני שמונה שנים, כשסגרה את אורקה, קיבלה טלפון ממאיר אדוני, השף של מסעדת כתית שביקש שתבוא לייעץ בנושא שירות. ״אמרתי למאיר על ההתחלה שאני באה רק לחודש, אני לא מנהלת שום דבר ולא מתערבת בשום דבר אחר. הוא אמר לי – מצויין, זה בדיוק מה שאני מחפש. מאז ועד היום לא דיברנו על זה שוב״. 

עם השותף מאיר אדוני: הגיעה לחודש, נשארה לשמונה שנים (צילום: אורלי סגל)
עם השותף מאיר אדוני: הגיעה לחודש, נשארה לשמונה שנים (צילום: אורלי סגל)

בשמונה שנים שחלפו מאז הפכה ספיר לשותפה של אדוני ולמי שמנהלת עבורו את ההתרחבות הבינלאומית הכוללת נכון להיום מסעדות בניו יורק, בברלין, בברצלונה ובירושלים ובקרוב בקייב.
לא רק עסקיהם המשותפים ברחבי העולם מצאו את עצמם לפתע בהקפאה ב14 במרץ, אלא גם עסקיה האישיים – בר הפיקוק, מסעדת שחקי שחקי ובר המיניבר. 

"מי ידע שזהו רק קצה קצהו של הקרחון. כמו כולם, גם אני חשבתי שמדובר בשבועיים שלושה של הפרעה שאחריהם נחזור לשיגרה" היא נזכרת.

אבל דבר אחד היא תפסה מייד, והוא שהוביל אותה לחלק את זמנה מאז בין הפגנות, מחאות וישיבות ממשלה: "מייד נפל לי האסימון כמה שאנחנו, העצמאים, חסרי זכויות. שאנחנו לבד בדבר הזה. כל עצמאי יודע לאורך כל הדרך שהוא לבד, זו חלק מהחוויה של להיות בעל עסק. אתה רגיל לדאוג לעצמך ולאחרים, ולא רגיל שדואגים לך. אתה תמיד יודע שאתה צריך לסמוך על עצמך ועל היצירתיות שלך כדי לשרוד. עברתי דברים בקריירה שלי, הסגירה של אורקה לפני שמונה שנים בלי חובות ובלי בעיות הייתה אבן דרך, אבל הפעם משהו היה שונה".

מה היה שונה הפעם?
"הבנתי מהרגע הראשון שהפעם לא יעזור כמה יצירתיים נהיה, אנחנו יכולים לעשות מאוד מעט כדי להציל את עצמנו. אז כן, אפשר לעשות טייק אווי. כשהתחיל הסגר חשבנו מה לעשות עם המיניבר ויצרנו תפריט ספסלים – כל לקוח יכול היה להגיע למיניבר ולקבל ערכה מושלמת עם יין מקורר, כוסות, קיט של גבינות ונקניקים, פיצוחים ומגש חד פעמי וללכת לעשות לעצמו פיקניק מושלם על ספסל. זה הצליח, אנשים באו לקנות את הקיטים, אבל זה לא משנה כלום. כי זה כלום לעומת שכר הדירה שצריך לשלם, לעומת הביטוח, לעומת החשמל. יש המון הוצאות בעסק סגור".

"בערב לפני ההפגנה הראשונה הכנתי שלט שהולך איתי מאז לכל הפגנה, היום הוא כבר מרופט. כתוב בו – גם עצמאי הוא בן אדם. פתאום קלטתי שהם פשוט לא מבינים את זה". 

מה זאת אומרת?
"גם כשמדברים על פיצוי, מדברים על פיצוי לעסק, אף אחד לא מדבר על זה שהבן אדם עצמו, בעל העסק, נשאר בלי הכנסה. מבחינתם אנחנו רק יצרני משרות, אנחנו לא צריכים גם לשלם שכר דירה בבית שלנו, לקנות אוכל, לפרנס את הילדים שלנו". 

ספיר: ביביגנץ, אתם מפוטרים (צילום: איליה מלניקוב)
ספיר: ביביגנץ, אתם מפוטרים (צילום: איליה מלניקוב)

למרות הביקורת הרבה שיש לך על בנימין נתניהו כמי שמנהל את המשבר הזה, את אחד הקולות שמבקש דווקא לא להפוך את המחאה הזאת למחאה אישית נגדו. למה?
"הייתה לי לפני כמה ימים שיחה עם חבר שהוא ימני, מצביע ליכוד. לפני ההפגנה של שבוע שעבר הו
אמר לי – סוף סוף זו הפגנה שאני יכול לבוא אליה. יש המון הפגנות של עצמאים, יש המון הפגנות של שמאלנים, זה לא עוזר שמגיעים חמש מאות איש שכולם חושבים אותו הדבר. אנחנו לא יכולים לקחת בעלות על המשבר הזה כי המשבר לא מבחין בין דתיים לחילונים, בין שמאלנים לימנים. כולנו נפגעים. הניהול הרשלני פוגע בכולנו בצורה שווה". 

מחאה כזאת היא אפקטיבית?
״אני חושבת שההפגנות האחרונות מוכיחות שכן, וגם הסקרים שמראים ירידה לליכוד ורוב מוחלט של אנשים שחושבים שהניהול הכלכלי כרגע הוא רע". 

עוד לפני ההפגנה אמש, היה כבר ברור שהשטח בוער, אומרת ספיר. "אני לא מדברת על כאלה שנופלים בין הכיסאות, אני מדברת על הסטנדרט, אנשים רגילים שעובדים הרבה שנים, הרוויחו יפה, שילמו המון מיסים למדינה וארבעה חודשים לא קיבלו שקל. אנשים בהלם מזה שהמדינה פשוט מתנערת מהם".

למרות שלא רווחי להחזיק את המסעדות פתוחות אפילו תחת המגבלות הקיימות של 30 בחוץ 20 בפנים, את ממשיכה להיאבק על זה שהמקומות יישארו פתוחים. לא עדיף לסגור ולפתוח שוב כשתוכלו?

"נכון שזה לא רווחי. אבל תסתכלי על תל אביב למשל, תל אביב בלי ברים ומסעדות זו עיר שינה. המסעדות והברים וחיי התרבות הם חלק מהותי מהסיבות שאנחנו אוהבים לחיות פה. מסעדות שפתחו מחדש ב-27 במאי וזכו לעבוד ארבעים יום, היה להן רווח היה קטנטן אם בכלל, והן עשו את זה כדי להחזיר את המערכת לתנועה, כדי להחזיר עובדים מהחל"ת. כל הנתונים מראים שאחוז ההדבקות במסעדות הוא מזערי, אז למה לסגור? זה צורך קיומי שלנו להיות בשיח עם בני אדם במקום מסויים. אנחנו הבעלים של המקומות צריכים את זה והלקוחות צריכים את זה. לכן, אפילו בתנאים הנוכחיים, ואפילו בלי להרוויח, אני מעדיפה לשמור על המקומות שלי פתוחים".