טריפ עם בנט על פטריות בדרום הפרוע: ביקרנו בארוחה המוזרה בעיר

האם זה מטוס? האם זו ציפור? או אולי, ממש אולי, האם זה הזכיר לנו סצינה מאוד מסוימת מהסרט האגדי ביטלג'וס? כך או אחרת, השבוע ביקרנו ב"למה" (Lemma) מיזם אוכל מפתיע ומסקרן בניצוחו של אלון בנט (33), שעובד גם כסו שף ב-OPA המעולה של שיראל ברגר (עם עבר בקלארו). כמה ימים עברו ועד עכשיו קשה לנו להחליט מה זה בדיוק היה ומה דעתנו המלאה על מה שעברנו. כך או אחרת – מדובר באירוע מוזר מאוד. הארוחה הכי מוזרה בעיר כרגע? לא מן הנמנע. האם זה מיועד לכל אחד? לא בטוח. האם אנחנו כל אחד? מקווים שלא.

החלל בפיין 3 של ארוחת "למה" של אלון בנט. צילום: גיא נחום לוי

נתחיל מההתחלה. בימי הקורונה, החל אלון לארח חברים במטבח ביתו לארוחות מפוארות, שכן מדובר באהבתו הגדולה ביותר – לארח. התגובות המפרגנות של החברים והמשפחה, והשאפתנות והיצירתיות של אלון קרמו עור וגידים לעבר מיזם הפופ אפ שהשיק ובו ביקרנו. כרגע הוא פועל בחלל האמנותי המתחדש של פיין 3 שהרחבנו עליו פה. Lemma, כך לפי ההסבר, הוא מושג מתמטי שמשמעותו ביוונית היא רכיב קטן מתוך תמונה שלמה. ואכן, כשמגיעים לחלל המעט תעשייתי ומרווח ניכר שהשתדלו לחשוב פה על כל פרט. 

במרכז החלל ניצבו שני שולחנות עץ ארוכים ולצדם כיסאות בעיצוב קלאסי. על השולחנות הוצבו מפות לבנות ונרות דולקים, שהזכירו מעין שילוב בין ארוחת שישי משפחתית לישיבה במסעדה מהוגנת. בצד: עמדת די ג'יי פעילה ופסנתר. עוד נחזור אליו. מסביב לשולחן יושבים הסועדים כשאף אחד לא ממש יודע למה לצפות או מה עומד להגיע; רק מעט התלחששויות, תהייה ומוזיקה עדינה ברקע.

מרק החסה של אלון בנט. צילום: גיא נחום לוי

בשלב זה מופיעה גולת הכותרת של הארוחה; השלאגר הגדול: חבורת רקדנים מקצועיים ממיטב ההרכבים המקומיים שמשמשים כמלצרים, אבל בעצם הם הרבה יותר מזה. התנועות שלהם מעגליות, מלאות, ישרות במיוחד, עד כדי כך שגם האדם המקומר ביותר בעולם מתיישר כל אימת שאחד מהם מגיע לפנות לך צלחת. היציבה הזו מעוררת (שוב) סקרנות ומזכירה לנו כל הזמן שמדובר במשהו אחר. שאנחנו לא סתם יושבים במסעדה. לפעמים זה מביך ומוציא מאזור הנוחות, אבל נראה שלכך התכוון המשורר.

הארוחה נפתחת עם דף פסטה שעליו יוצקים המלצרים רוטב אלמנטרי של שמן זית. לאחר מכן מניחים על השולחן כתב חידה: שמות של קוד כלשהם שמרמזים על הארוחה (אבל גם משמשים כשאלון היכרות בין הנוכחים), וחומרי גלם בסיסיים שבמערכה השלישית יחזרו במנות. נראה שבנט שלרוב נמצא מאחורי הקלעים פועל בשאפתנות ורוצה להראות שאפשר גם אחרת. כלומר, לאכול עם אנשים שלא פגשת, במה שהוא לא רק ארוחה אלא נקודת מפגש. חוויה? יאללה, חוויה.

מנת הסלרי המשופד של אלון בנט. צילום: גיא נחום לוי

האוכל עצמו מגיע באופן לא צפוי ובפורמטים משתנים – חלק ממנו לחלוקה, אחר כמנות אישיות. מנה אחת הוגשה בחושך מוחלט, אחרת הונחה על אבן. מורגשת המחשבה היצירתית והיד המיומנת של בנט (שלמד מתמטיקה ופיזיקה תיאורטית). גמענו בהשתאות מרק חסה צרובה עם קרח מי ים תיכון שמוגש בקערת קרמיקה בעבודת יד (גם הכלים הותאמו במיוחד לאירוע והם כולם עבודת יד של עינב סריג מסטודיו אתנה), זללנו באהבה פסטה טרייה עם קורקבנים שהייתה מפתיעה ולא פחות ממצוינת בניחוח מהנה ונוסטלגי של בית סבתא.

אלון בנט. צילום: גיא נחום לוי

המשכנו עם ברוסקטות, אחת עם כרישה ובצלים נהדרת, ואחת עם בשר חזיר שחטאה בשמנוניות יתרה. גם בשר הטלה שהגיע על העצם יצר אצלנו רושם חיובי והגיע במידת עשייה ראויה ובתצוגה שרחוקה מלהיות שגרתית. וגם – לא נשכח את שורשי הסלרי ששופדו (ראו בתמונה) והותירו אותנו עם פה פעור באמת. עוד נציין לטובה את סלט האוכמניות שהיה מתובל כהלכה בחמיצות מתונה והיה מרענן אידאלי. וכמובן שהיו פטריות. חובה שיהיו פטריות בערב כזה (לא מה שאתם חושבים, שובבים). האוכל ניתן בנדיבות יתרה, ויש תחושה אמיתית של שפע על השולחן, דבר נדיר בעולם המסעדות של ימינו. 

הארוחה נמשכת כשלוש שעות, ולאורכה נמזג לכוסות יין בנדיבות. בשלב מסוים נגן פסנתר מגיע להנעים את זמננו והרקדנים מדי פעם נותנים נאמבר – מאחורינו או מלפנינו או בצדדים. ככל שנמשך הערב כך גם המוזיקה נהיית יותר קצבית ומאפשרת. שיחות נרקמו, ישבנים הוזזו והחשד התחלף בחיוך. מדובר באירוע ייחודי. אחר. שונה. נראה לנו שזה מספיק מובן, נכון? הוא מתאים לאנשים מאוד סבלניים שאולי מאסו מעט בפורמט המסעדות הסטנדרטי. מעין טריפ שהוא גם ארוחה.
450 שקל (בכלל לא זול) אבל עם יין חופשי. לפרטים נוספים והרשמה