מ"תיבת פנדורה" עד "הילדים בסדר": ההיסטוריה המפותלת של הקולנוע הלסבי

פסטיבל הקולנוע "לסבית קטלנית" חוגג עשור לפעילותו. הזדמנות טובה להיזכר בתולדות של הקולנוע הלסבי, שעבר תלאות כדי להגיע למעמדו כיום

כחול הוא הצבע החם ביותר
כחול הוא הצבע החם ביותר
2 בנובמבר 2017

“לסבית קטלנית", אירוע התרבות הלסבית הבולט בישראל, גדל, ולכבוד עשור לפעילותו הוא יציג במשך יומיים סרטים קצרים וארוכים מז'אנרים שונים. אבל מה שב־2017 נראה למי שעיניו בראשו מובן מאליו, לא תמיד היה כך. ב"תיבת פנדורה", יצירת המופת האילמת של ג'.וו פאבסט מ־1929 , יש סצנה שבה הגיבורה הטרגית לולו רוקדת ריקוד צמוד עם רוזנת שמאוהבת בה אהבה חד צדדית. בעוד כל הגברים בחייה של לולו מנצלים אותה עד מוות, הרוזנת עוזרת לה בלי לבקש תמורה.

שנתיים אחרי כן, “נערות במדים" בבימויה של לאונטין סגאן סיפר על אהבתה הנואשת של תלמידה למורתה בפנימייה לבנות. הנשיקה בין המורה לתלמידה הכתה גלים ותרמה לפופולריות של הסרט במועדוני לסביות בברלין. אבל הדימוי הסימפטי והנוגע ללב של אהבת נשים, שהיה אפשרי לרגע בסרטים גרמניים בין שתי מלחמות העולם, נעלם מהמסך תחת השלטון הנאצי וגם באמריקה השמרנית.

בשנים הבאות בהוליווד, זהות מינית לא נורמטיבית הסתננה למסך רק באמצעות רמזים, ולרוב אופיינה כמסוכנת. בין גברת דנוורס המאוהבת בגבירתה המתה ב"רבקה" (1940) לקתרין טרמל שמפתה גברים ושוכבת עם נשים ב"אינסטינקט בסיסי" (1992), לסביות (מרומזות או מוצהרות) אופיינו כמעוותות במקרה הטוב ורצחניות במקרה הרע. בשנות ה־80 החלו להיעשות ניסיונות בודדים ליצור סרטים שהציגו גיבורות לסביות באופן כן ורציני, אך גם אם זכו באהדת המבקרים הם לא הצליחו לעניין את הקהל הרחב. ורובם בוימו על ידי גברים סטרייטים. כאלה היו "Personal Best“ מ-1982 של רוברט טאון על רומן בין שתי ספורטאיות, “יצורים שמימיים" (1994) של פיטר ג'קסון על שתי נערות שאהבתן מובילה אותן לרצוח את האם שרוצה להפריד ביניהן (הסרט מבוסס על סיפור אמיתי), והמותחן האפל “קשורות" (1996) של האחים וואשובסקי, שהפכו מאז לאחיות וואשובסקי. הסרט האחרון עורר תשומת לב מיוחדת כהפקה הוליוודית ששילבה סצנות סקס לוהטות בין שתי נשים (שבוימו על ידי מומחית לסקס פמיניסטית), אך גם הוא כשל בקופות (בטרם זכה למעמד קאלט).

מבוסס על סיפור אמיתי. "יצורים שמימיים"
מבוסס על סיפור אמיתי. "יצורים שמימיים"

רק לאחרונה הצליחו שני סיפורי אהבה לסביים להידחק למרכז ולזכות בפרסים הכי חשובים של עולם הקולנוע ולהצלחה קופתית של ממש: “כחול הוא הצבע החם ביותר" של עבדלטיף קאשיש שזכה בדקל הזהב בפסטיבל קאן 2013 (והציג את גופן של הנשים מנקודת מבט גברית מציצנית), ו"קרול" החושני והמעודן של טוד היינס (2015) שזכה באינספור פרסים ובשש מועמדויות לאוסקר, ועדיין עורר זעם תקשורתי נרחב על כך שלא הועמד בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, משום שככל הנראה היה “גאה מדי ודיבר בשפה שרק קווירים שולטים בה", כפי שנכתב ב"ואניטי פייר".

אבל קולנוע לסבי אמיתי, לא מציצני ולא מתייפייף, נוצר בעיקר על ידי במאיות לסביות. כמה חלוצות התוו את הדרך, בהן שנטל אקרמן הבלגית עם “אני, אתה, הוא, היא" (1974), פטרישה רוזמה הקנדית עם “שמעתי את בנות הים שרות" (1987), ומרלין גוריס ההולנדית עם “שושלת אנטוניה" שזכה באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר (1995). בשנות ה־90 הצטרפו אליהן יוצרות אמריקאיות כגון רוז טרוץ' עם “גו פיש" (1994) שניסה לתאר את החיפוש אחר אהבה של צעירה לסבית באותנטיות שהייתה חסרה ברוב הסרטים עד אז, וג'יימי באביט עם "But I'm a Cheerleader“ מ-1999 – קומדיה מגניבה על נערה שנשלחת למחנה לחינוך מחדש. הסרט עשה כותרות כשנאבק לבטל את דירוג ה־ NC-17 (צפייה מותרת למבוגרים בלבד) שניתן לו בשל התוכן הלסבי.

But I'm a Cheerleade
But I'm a Cheerleade

כל הסרטים האלה נעשו בתקציבים נמוכים מחוץ להוליווד והגיעו לקהל מצומצם בלבד. היחידה שהצליחה לפרוץ למיינסטרים, פחות או יותר, היא ליסה צ'ולודנקו, שסרטה הרביעי “הילדים בסדר" (2010) – דרמה משפחתית עם אנט בנינג וג'וליאן מור כבנות זוג שמגדלות שני ילדים – היה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר ואף זכה להכנסות נאות. הסרט האחרון הוא חלק מגאות של ממש שניכרת בקולנוע הלסבי בשנות ה־2000 . סוף סוף אפשר לדבר על רפרטואר של מאות סרטים שנוצרים על ידי יוצרות לסביות ברחבי העולם. רובם אינם פורצים את גבולות הפסטיבלים (ובתי קולנוע ייעודיים, למשל ה־Quad במנהטן), אך עם קרוב ל־300 פסטיבלי קולנוע גאה ברחבי העולם, הם בכל זאת זוכים לחשיפה בקרב קהל מעוניין.

הבמאית היחידה שהציחה לפרוץ למיינסטרים. "הילדים בסדר"
הבמאית היחידה שהציחה לפרוץ למיינסטרים. "הילדים בסדר"

פסטיבל לסבית קטלנית יתקיים בסינמטק, שפרינצק 2 תל אביב, בשישי (10.11) ושבת (11.11)

הסרטים המומלצים בפסטיבל לסבית קטלנית

מונטנה

סרט באורך מלא בבימויה של לימור שמילה על צעירה שחוזרת לעכו ומתאהבת במורה נשואה. זיכה את נעה בירון בפרס השחקנית הטוב ביותר בפסטיבל חיפה.

שבת (11.11) 18:30, 21:30

מות המשוררת

סרט באורך מלא בבימוי דנה גולדברג ואפרת מישורי המתנהל על שני צירי עלילה מקבילים שהקשר ביניהם מתברר רק לקראת הסוף. זיכה את סמירה סרייה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ירושלים.

שבת (11.11) 18:30, 21:30

געוואלד

סרט קצר של נטעלי בראון שמצליב באופן מטלטל הפגנות של חרדים עם הופעות מחאה של  מלכות ומלכי דראג ירושלמים.

שישי (10.11) 16:00

Lizzy the Lezzy Does Israel

סרט קצר של רות סלווין, מעין דוקו אנימציה שבו ליזי הלסבית המצוירת פוגשת כמה דמויות מוכרות בקהילה הלהט"בית ומאיירת תמונה של ישראל כגן עדן לגאים.

שישי (10.11) 16:00

פיתיון

סרט קצר של מיכל ויניק העוקב אחר בת 17 שיוצאת לחקור את הנשיות שלה.

שישי (10.11) 16:00

תעשי בכאילו

סרט קצר של צורית הרציון על צמד אקסיות שמשחזרות ובוחנות את הזוגיות שהייתה להן דרך סדרת תצלומים לתערוכה.

שישי (10.11) 16:00