כריות מרגשות ועוד חטיפים חדשים ששווה להכיר
פתית שמנסה להיות צ׳יפס, כריות שרוצות להפוך למרשמלו ומגנום שמתחזה לבראוניז - רק שניים מהם עמדו במשימת ההסוואה
מומלץ לצרוך על יבש | כריות מרשמלו
תגידו, ממתי מרשמלו הפך לטעם של קיץ? קודם היה לנו את החלב הזה של יטבתה, ועכשיו גם לכריות הגיע המתקתקות הורדרדה? זה לא יותר טעם של ל"ג בעומר? אם למדתי משהו מהחלב הוורדרד והקמחי ההוא, זה לחשוש מטעמי מרשמלו. לא פשוט לתרגם את המרקם הג'לטיני לפורמטים אחרים, ועם כל הכבוד לניסויים בכריות (ויש כבוד), חששתי קצת מהוצאת הנוגט והחלפתו בקרם מפוקפק. אבל מודה, אני זה שטעיתי, והאדם שמאד אוהב ורוד פוקסיה בתלמה יודע מה הוא עושה.
המהדורה המיוחדת הזו יכולה להטעות. קערת כריות בטעם מרשמלו בתוספת חלב תהיה נחמדה, לא יותר. המתיקות של הקרם נבלעה עם כל טיפת חלב שנספגה ובעיקר הרגישה כמו שילוב בין הכריות הקלאסי לקורנספלקס סוכרי וצבעוני כמו שהאמריקאים אוהבים. נחמד, אבל לא יותר מזה. אבל הצבעים האמתיים של כריות המרשמלו מתגלים דווקא כשהם נצרכים כנשנוש, וזה לא במקרה.
ברור שהם מכוונים עם המהדורה הצבעונית הזו לבני נוער, שנוטים יותר לאכול את הכריות שלהם על הדרך. עבורם – מדובר בממתק פשוט נהדר. הקרם (הבאמת קרמי. תפצחו ותגלו) מתגלה ככוכב של מתיקות שהפכה את הטעם המרשמלאי לשותף מלא עם הכרית שמחזיקה בו. זה מבטל קצת מהמונוטוניות שבטחינת כריות נוגט ומשאיר כל ביס כערבוב טעמים מגוון יותר. אם ממש בא לכם, תשתו כוס חלב בצד. את הכריות האלה לא שווה להרטיב.
מחיר: כ-20 ש״ח לאריזה.
מה אוכלים כשהנישואים מתים | פתית צ'יפס
לפני כשבוע נתקלתי בפרסומת שמרגישה כאילו נשלפה מעוד קלישאת חיי נישואים: אישה חוזרת מאימון כדי למצוא את בעלה מרוח על הספה ואוכל חטיף. "אנחנו אמרנו בלי צ'יפס!" כהרגלן של נשים בבדיחות של קטורזה. "איזה צ'יפס מאמי?", הוא עונה לה, "זה לא מטוגן, זה של פתית". נכון, כי ככה בני אדם מדברים. הם ממשיכים להתווכח אם זה צ'יפס או פתית עד יבינו שהם כבר מזמן לא מאוהבים ואין שום ערך להחזיק מערכת יחסים מתה, כך לפחות אני מניח. מודה, הסתקרנתי. פחות בגלל ששקית אחת שוות ערך לפחות מ-100 קלוריות (לא כזו חוכמה כשכל שקית היא 22 גרם) או שהחטיף הזה ריסק את מערכת היחסים של צמד האומללים מהפרסומת, ויותר בגלל הרצון לדעת מאיפה החוצפה לקרוא לחטיף פתית צ'יפס.
צ'יפס זו שאיפה יפה, אבל מדובר בפריכית פריכה ודקה במיוחד בתוספת ירקות מיובשים. לא שזה רע בפני עצמו, אבל זה בהחלט לא צ'יפס. הנה, פתרתי לכם את הויכוח. עכשיו אחרי שהצלתי את הזוגיות המתה שלכם אפשר לדבר על הטעם של החטיף הזה: ובכן, תלוי. הפתית-לא-צ'יפס עם תפוחי האדמה בתוספת עגבניות ועשבי תיבול יהיה טעים עבור מי שאוהב טעמי ירקות של אבקת נודלס ועגבניות מיובשות. החטיף עם האפונה מתקתק ועדין מקודמו, אבל עדיין לא מצליח לצאת מהגטו של "חטיף בריא" (כלומר, פחות טעים מחטיף אמיתי) והיחיד שבאמת מצליח להיות נשנוש שווה הוא החטיף עם הבטטה, שבזכות הטעם המחמיא של הבטטה ואפייה אינטנסיבית יותר נשאר קראנצ'י וטעים חרף אלמנט הבריאות. אם הוא היה טיפה יותר מלוח אולי הייתי מסכים להחליק לו את הצ'יפס. חבל שהזוג מהפרסומת נפרד בגלל זה.
מחיר: 4.90 ש״ח.
אפשר להתרגש | חטיף מגנום בטעם בראוניז
מותגים מעטים מאד זוכים לקונצנזוס מוחלט כמו מגנום, הקרם דה לה קרם של הארטיקים שקונים מהמקרר המטונף הזה שצריך לצלול לתוכו כדי לצוד ארטיק או קרטיב לא שבור. גם אחרי שהתייבש שם במשך מי יודע כמה כהונות של נתניהו, הגלידה עדיין רכה, מעטפת השוקולד עדיין קורנת והביס עדיין מושלם. בתכלס, אני לא באמת מבין למה צריך להוציא כל כך הרבה מהדורות שונות למשהו שמצליח להצטיין בכל וריאציה באותה המידה, ובכל זאת, קיבלנו הרבה גרסאות מגנום במהלך השנים האחרונות וממש בדומה לפוקימון, אני חייב לתפוס את כולם. ולכן כשמגנום גולשים לאגף חטיפי הגלידה (שזה בעיקרון שלגונים חגיגיים בלי מקל) אפשר להתרגש.
"גלידת שמנת בטעם וניל עם פירורי עוגיות, קרם בטעם בראוניז וציפוי שוקולד חלב עם פירורי עוגיות" זו ההגדרה הרשמית של המגנום הזה. משום מה בחרו לקרוא לזה חטיף בטעם בראוניז, למרות שבאותה המידה יכלו לכנות את זה חטיף עוגיות (אבל זה נשמע פחות יוקרתי) כי הן הטעם הדומיננטי. קרם הבראניז הוא למעשה סירופ שוקולדי נהדר שאולי יזכיר בראוניז לחלקכם, אבל הוא פשוט סירופ שוקולדי ותו לא. כל זה לא באמת משנה, כי הטעם פשוט נהדר, הקראנץ' של מעטפת השוקולד משתלב נפלא עם הרכות של הגלידה, ושבבי העוגיות מפזרים בין לבין תוספת של מתיקות. חוץ מזה, הבונוס של לא להצטרך ללקק את הסיומת מהמקל כמו כלבלב רעב בהחלט נחמד, אז מי אני שאתקטנן על שמות?
מחיר: 12.5 ש״ח.