טיים אאוט timeout

מסיבה של סמבה: הקרנבל בריו

| מאת: מדריכי טיים אאוט

המסיבה הכי מרהיבה, שמחה, מושקעת, רווית אלכוהול וצבעונית בעולם

בוא לרקוד עד אור הבוקר (צילום: shutterstock)

על השאלה מהם שורשי הקרנבל הברזילאי – קשה לקבל תשובה אחידה מתושבי ריו, כמו גם לשאלה מהו בית הספר לסמבה המוצלח ביותר. לכל אחד כאן יש דעה משלו. אבל דבר אחד ברור: עוד לפני שהסמבה הומצאה, התנהלו בריו דה ז'נרו מסיבות רחוב פרועות. מאז שנולדה, ידעה מסורת הקרנבל מתיחות פנים רבות (ממש כמו הקרונות העצומים והססגוניים שבמרכז החגיגה). היא הגיעה לכאן, כנראה, עם הכובשים הפורטוגלים במאה ה-16. בתחילה היו אלה התגודדויות רחוב קולניות, שבמהלכן לבשו החוגגים תחפושות ונשאו בובות ענק; בשנות השלושים של המאה ה-19 החל הקרנבל של ריו לקבל את דמותו הנוכחית.

אנשי מעמד הביניים הברזילאי ייבאו מפריז את הנשפים המפוארים, שבהם חבשו המוזמנים מסכות וחגגו עד השעות הקטנות של הלילה. בשנים שלאחר מכן, הצליח הקרנבל לשרוד כמה וכמה נסיונות דיכוי, ובינתיים התפתח למפגן מוזיקלי שהלך ונעשה פרוע, ועם זאת חשוב ומרכזי בחיי העיר.

בתי הספר לסמבה

בתחילת המאה ה-20 נוסף לקדרה מרכיב חדש. מהפכה מוזיקלית שהתרחשה בריו, עתידה היתה לשנות את פני הקרנבל. קראו לה סמבה. במהרה צצו בריו עשרות להקות סמבה בלתי רשמיות, שנקראו blocos (בלוקוס), cordões (קורדיוס) או ranchos (ראנצ'וס). בסוף שנות העשרים קמו בתי הספר לסמבה.

הקרנבל בריו (צילום: shutterstock)

הקרנבל בריו (צילום: shutterstock)

בית הספר הרשמי הראשון לסמבה נקרא Deixa Falar ("תנו להם לדבר"), והוא נוסד ב-1928 על ידי שלושה ענקי סמבה: Ismael Silva, Bide ו-Marçal. המונח "בית ספר" ניתן למועדון בגלל סמיכותו לבית ספר בשכונה שבה קם, Estaçio (אסטסיו). אזור זה, צפונית למרכז העיר, היה רווי תרבות אפריקאית שהביאו לריו העבדים לשעבר וצאצאיהם, שהתגוררו ברבעים העניים המקיפים את מרכז העיר. מהגרים מכל פינות ברזיל התקבצו ברבעים אלה, ויצרו תערובת צלילים מאזורים שונים. התוצאה היתה סמבה.

Deixa Falar התפזר ב-1931, אבל הוא שסלל את הדרך לבתי הספר לסמבה שהוקמו אחריו, והבטיח את מקומה של שכונת אסטסיו בדברי ימי הסמבה. שורה של מועדונים אחרים קמו תחתיו, וב-1983 הם התאחדו והפכו ל-Estáçio de Sá (אתר: www.gresestaciodesa.com.br) – אחד מבתי הספר לסמבה הנחשבים והיצירתיים ביותר בריו עד היום, שמדיו הלבנים-אדומים נושאים את הססמה "ערש הסמבה".

מלך בתי הספר לסמבה, Mangueira (המכונה גם Estação Primeria), נוסד גם הוא ב-1928 בשכונת הפחונים Mangueira (מנגיירה), הממוקמת על גבעה סמוך למרכז העיר. במנגיירה נערכו מדי שבוע חגיגות סמבה שמשכו אנשים מהסביבה הקרובה והרחוקה, ומבית הספר הזה יצאו כמה מהסמביסטאס (מוזיקאי הסמבה) האהובים ביותר בברזיל – בהם Cartola, Nelson Cavaquinho ו-Padeirinho.

במצעד הקרנבל הרשמי הראשון בריו, שנערך ב-1932, זכה בית הספר מנגיירה במקום הראשון, וכך התחילה מסכת שירי סמבה נוסטלגיים לכבוד "מנגיירה היקרה". אחד השירים הידועים של קרטולה קובע: "היה לי האושר לגור פה, ובתי הספר האחרים בוכים מתוך קנאה למעמדך".

מנגיירה הפך במהרה לבית הספר המפורסם והאהוב ביותר בברזיל כולה, שם נרדף לקרנבל עצמו. היום, צבעי הירוק-ורוד שלו נראים בכל רחבי ברזיל. חלק גדול מהצלחת בית הספר מיוחס לזמר הסמבה בעל הקול העמוק והרועם Jamelão, שליווה את מצעדי בית הספר במשך עשרות שנים. שכונת מנגיירה נותרה ענייה, וברבות השנים הפכה גם אלימה, אבל מעולם לא איבדה את תוארה כביתה של הסמבה.

סמבה (צילום: טיים אאוט)

מסיבת סמבה (צילום: טיים אאוט)

עיר הסמבה

בימינו, הסמבה כבר שייכת למיינסטרים. ב-2005 חנכה העירייה את "עיר הסמבה" (Cidade do Samba) – מגה מתקן במתחם הנמל, במקום שבו פעל לפני 80 שנה בית הספר Deixa Falar. 13 בתי הספר לסמבה החשובים בעיר בונים את קרונות התצוגה שלהם במחסנים הגדולים של "עיר הסמבה" שהוכשרו לכך, ויש במקום גם מוזיאון והופעות חיות. היו מי שביקרו את הפרויקט הזה, וטענו כי הוא מעין "קרנבל לתיירים", נטול הרוח האמיתית של הקרנבל. מצד שני, אזור הנמל שהיה זנוח במשך שנים, קיבל זריקת מרץ בזכות "עיר הסמבה", והתעוררותו של המתחם יכולה לגרום לעיר רק טוב.

הקרנבל לא תמיד סבב סביב נוצות, נוצצים והדוניזם. עד שנות החמישים, נחשבה הסמבה למוזיקה של הפושעים, הזונות, השיכורים, וגרוע מכל – בעיניו של המעמד הגבוה – של צאצאי העבדים האפרו-ברזילאיים. במאמר מערכת בעיתון מקומי מתחילת שנות הארבעים נכתב, "יש לקיים בעתיד צנזורה מחמירה יותר על ההפקות, כדי למנוע נושאים נמוכים… יש דרכים אינטליגנטיות לשחרר את עמנו מה'אמנים' ומה'משוררים' של הפאבלות".

אולם אי אפשר היה להשתיק את בתי הספר לסמבה, ובשנים שלאחר מלחמת העולם הם הלכו והתרבו. עד שנות השישים כבר נפטרה הסמבה מהסטיגמה השלילית, וחדלה להיות "הסאונד של העניים". שיתוף הפעולה בין זמרי נשמה כוכבי רדיו, דוגמת אליזט קרדוסו ודיק פרניי, ובין סמביסטאס מהפאבלות תרם לכך שבני המעמד הבינוני והגבוה החלו לנהור גם הם אל בתי הספר לסמבה.

דמות מרכזית נוספת בתולדות הקרנבל היא Joãosinho Trinta, מעצב תפאורות גדול מהחיים ואחד מהאחראים להפיכת מצעד הקרנבל לאירוע להמונים. טרינטה עבד עם מיטב בתי הספר לסמבה החל משנות השישים, ועיצב עשרות מצעדים. הוא היה הראשון שהעניק לקרונות ולתלבושות את הנופך הדרמטי שמזוהה היום עם הקרנבל, ונהג לומר שהוא רואה במצעד מעין אופרה. טרינטה זכה בשמונה תארי קרנבל, ולאחרונה הצהיר בראיון: "זאת לא עבודה בשבילי. זו שליחות".

הסמבודרומו

נוסף לטרינטה, גם Leonal Brizola תרם תרומה מכריעה להתפתחות הקרנבל. בריזולה, ראש העיר של ריו בשנים 1986-1982, הוא האיש שעומד מאחורי ה-Sambódromo השנוי במחלוקת. בריזולה היה נחוש בדעתו לשנות את פני ריו, ומינה את האדריכל הברזילאי הכוכב אוסקר נימייר לבנות מחדש חלקים שלמים בעיר. נימייר יצר שורה של מונומנטים עירוניים בעלי מראה עתידני, ובראשם המחווה האולטימטיבית לקרנבל – הסמבודרומו. זהו מסלול צעידה באורך 650 מטר, ובו עוברות תהלוכות הקרנבל לעיני הצופים.

הפרויקט עורר וויכוחים עוד בראשיתו. רבים טענו שיהיה בלתי אפשרי לבנות אצטדיון הגון ובטיחותי בעשרה ימים (לוח הזמנים שהוקצב לבנייה), אחרים חששו שהמבנה ישנה לעד את הסגנון והאווירה של מצעד הקרנבל. אבל הסמבודרומו הוקם, ודבר אחד ברור – הוא פתח עידן חדש בתולדות הקרנבל.

תהלוכות ססגוניות בהשתתפות אלפי אנשים וקהל (צילום: shutterstock)

תהלוכות ססגוניות בהשתתפות אלפי אנשים וקהל (צילום: shutterstock)

עידן הכסף הגדול

בתי הספר לסמבה מעולם לא איבדו את הקשר שלהם לשכונות העוני. רבים מבתי הספר ממוקמים בתוך הפאבלות או סמוך להן, או בפרברים העניים. רוב הרקדנים והאמנים שבונים את הקרונות, גם הם תושבי שכונות אלה.

בכל זאת, חלפו הימים שבהם כוכבי הסמבה – למשל קרטולה – נאלצו לשטוף מכוניות לפרנסתם. היום בתי הספר לסמבה חותמים על עסקאות חסות ששוות מיליונים עם כל גוף אפשרי: חברות פרטיות וממשלתיות, ארגוני תיירות ואפילו עם נשיא ונצואלה הוגו שאבז, שמימן ב-2007 דמות ענק של גיבור העצמאות הוונצואלי סימון בוליבר.

המסחור ההולך וגובר של הקרנבל, גרם לכמה דמויות מפתח מעולם הסמבה להחרים את האירוע, בטענה שהקרנבל מכר את נשמתו. יש גם כאלה שאינם רואים בעין יפה את השתתפות הזרים בקרנבלים של השנים האחרונות, וקיימים בתי ספר לסמבה, מהחשובים בעיר, שאינם מאפשרים לזרים להשתתף בתהלוכות שלהם, כדי שלא יקלקלו את המופע.

המצעד

למרות כל אלה, המצעד נחשב עדיין לאחד מהאירועים החזותיים הגדולים בעולם, מפגן מחשמל ומרהיב שאין להחמיצו. התחרות מאורגנת בליגות (grupos): הליגה העליונה של המצעד נקראת grupo especial, ואחריה הליגות A, B, C, D ו-E. ליגת ה-grupo especial מופיעה ומתחרה בימי ראשון ושני בשבוע הקרנבל, ועל התוצאות מכריזים ביום רביעי. לקבוצות העיקריות מקציבים 80 דקות לצעוד, ותוך כדי הצעידה הן שרות שוב ושוב את ה-enredo, שיר הנושא של השנה.

שיר הנושא הוא שיר שנכתב במיוחד לקרנבל של אותה שנה. השיר קשור בנושא מסוים מההיסטוריה או מהתרבות של ברזיל, ומציע מחווה לקרנבל או לריו או מתייחס לענייני אקטואליה. שירים מן השנים האחרונות עסקו, לדוגמה, במורשת העבדות וביערות הגשם של האמזונאס. התהלוכה של כל בית ספר נסבה על ה-enredo, ולקראת הקרנבל השירים מושמעים ברחבי העיר ללא הפסקה. זה כמעט בלתי אפשרי לשהות בריו בתקופת טרום הקרנבל, ולא להתחיל לזמזם אחת מהמנגינות הקליטות הללו.

ה-enredo האולטימטיבי אולי של כל הזמנים הוא זה של בית הספר מנגיירה מ-1954, "ריו דה ז'נרו, היום ואתמול", ואלו מילותיו: "ריו דה ז'נרו… הנוף המפואר שלך הוא יחיד ומיוחד, נעלה, מלא חיים. את עיר המופת. את הלב של ברזיל". משתפך, מופרז ומלא בעצמו – זוהי בדיוק תמצית רוחו של הקרנבל.

מתי: תאריכי הקרנבל ב-2014 – ה-28 בפברואר עד ה-4 במרץ. המסיבות והאירועים מתחילים בשבוע שלפני הקרנבל. למידע נוסף בקרו באתר: http://www.rio-carnival.net/rio_carnival/rio_carnival_programs.php

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 8db74896cfc7