מה רואים הלילה: המערב הבאמת פרוע, בגרסתו האלימה והמדממת

הרבה לפני שהוליווד התאבססה על גיבורי על בקרבות עם CGI ויקומים מקבילים, הלהיט הגדול של הקולנוע האמריקאי היה מערבונים – קאויבז בקרבות עם סוסים ושממה מסוכנת. ז'אנר המערבון ידע עליות וירידות, מימי התהילה ההוליוודית עד למערבוני הספגטי, אבל הוא תמיד רקד מסביב למיתולוגיה של המערב הפרוע, כך שפחות עניין אותו הריאליזם הקשה. אבל נטפליקס? תנו להם דם, תנו להם אלימות, תנו להם את המציאות הכואבת, רצוי ב-HD.

>> נטפליקס גירדה את תחתית חבית הדוקו. לפתע נשמעו דפיקות מלמטה

"אדמה סוררת" היא המיני-סדרה המושקעת של הרגע – אפוס קצר (נו, תמיד אהבו סתירות בנטפליקס) על אם ובנה שרק מנסים לחצות דרך המערב הפרוע כדי למצוא את אביו של הילד. אבל בסדרה שמרגישה (ונצבעת) באופן שגורם להרגיש את הבוץ והלכלוך של השממה, חסר רק הריח המחריד כדי שתרגישו את המציאות של 1857. מורמונים אדוקים ותככנים, ציידי ראשית חמדנים, שבטי אינדיאנים אכזריים – כאן לא קוראים להם ילידים-אמריקאים – פחות או יותר כל סיבה מדכאת שתנפץ לכם את הפנטזיה לעשות פיו פיו על סוס.

הריאליזם הזה מושג באמצעות האדם שמאחורי הסדרה, מארק ל. סמית' – התסריטאי שהביא ללאונרדו דיקפריו את האוסקר ב"האיש שנולד מחדש", סרט שהתקיים פחות או יותר באותה תקופה – והבימאי פיטר ברג ("אורות ליל שישי"). שמה המקורי, American Primeval (אמריקה הקדמונית), מרמז על האכזריות שתצפו בסדרה, ובאמת אולי כדאי להזהיר שאם קשה לכם עם חומרים אלימים (במיוחד מאז ה-7 באוקטובר), אולי כדאי שתדלגו על זו. אבל לכל מי שרוצה לראות את המציאות המדממת, מצפה לכם בינג' קצר ואכזרי.
"אדמה סוררת", 6 פרקים, עכשיו בנטפליקס