מעט מאוד סדרות מצליחות בימינו לפצל את קהל הצופים כפי ש"ברידג'רטון" פיצלה אותו. בצד אחד: נשים. מתות עליה. בצד השני: גברים. לא מבינים אותה אבל תמיד שמחים לראות נשים מתחרמנות מטלוויזיה. זהו. זה השסע. זה הקו החוצץ. תחת שרביט ההפקה של שונדה ריימס הצליח כריס ואן דוסן להפוך את הרומנים הרומנטיים המצליחים של ג'וליה קווין לתופעה טלוויזיונית שהיא מבחן לקמוס מגדרי או לכל הפחות גלאי אסטרוגן. עכשיו "ברידג'רטון" חוזרת לחצי ראשון של עונה שלישית בנטפליקס (החצי השני בחודש הבא), והיא חוזרת בבום.

>> מה ראינו אתמול: 37 מיליון בוגדים נחשפו במכה. מה קרה אחר כך?
>> כאן רואים עצמאות: הסדרות הישראליות הכי טובות של כאן 11

אחרי עונה שנייה מעט מנומנמת, שבה התוודענו מקרוב לחצרה של המלכה שארלוט והסתגלנו לעובדה שהממלכה הבריטית הדמיונית מכילה אינספור דמויות אפרו-בריטיות ואסייתיות כאילו לא הייתה גזענות קולוניאליסטית מעולם כמו בפנטזיה woke-ית, לוקח בעונה הזאת את מושכות הסדרה ג'ס בראונוול, יוצר "להמציא את אנה", ו"ברידג'רטון" משנה קצב ונפתחת בסערה עם החלטה חכמה: לדלג בסדר הספרים קדימה אל זה שמתמקד ברומן המפתיע והנהדר בין הדמויות האהובות ביותר בסדרה, פנלופי פת'רינגטון השמנמונת הדחויה (ניקולה קוכלן המעולה) וקולין ברידג'רטון החתיך המבויש והחכם (לוק ניוטון).

העונה הקודמת הסתיימה בחשיפתה החלקית של פנלופי כמי שעומדת מאחורי הרכילאית האנונימית שמסעירה את חצר האצולה, ליידי וויסלדאון (בקולה של ג'ולי אנדרוז המלכה), ואתן יכולות לתאר לעצמכן שגלי ההדף ניכרים בעונה הזאת, שמציגה תלבושות עוד יותר מוגזמות ותככים עוד יותר מוגזמים – ובעיקר את פנלופי/וויסלדאון אחרי מייקאובר וגלואו-אפ של הביוקר, כשהיא יפהפיה מתמיד ונראית כפרסומת מהלכת נגד בודי שיימינג – והכל עסיסי וחרמני כמו שרק הוויקטוריאנים יודעים. אין ולא יכול להיות ספק: גברים, הם לא מבינים כלום.
>> "ברידג'רטון", עונה 3 חלק 1, ארבעה פרקים, עכשיו בנטפליקס

• המסך
• מה רואים הלילה
• נטפליקס
• בינג'
• שונדה ריימס