מוזיאון הפסיכדליה הווירטואלי החדש ישנה לכם את התודעה
חוגגי יום האופניים, הלא הוא יום גילוי ה-LSD, יוכלו להצטרף השנה להשקת מוזיאון הווידאו הפסיכדלי שבו תועפות של סרטונים מותאמי שינוי תודעה. אנחנו לא נגיד לכם באיזה מצב להגיע
בעיות הן הזדמנות לנסות משהו חדש ומעניין, ולפעמים המשהו הזה הוא אתרי אינטרנט. באפריל 2010 הייתה לי בעיה מטרידה. לאורך השנים פיתחתי חיבה עזה לסרטונים פסיכדליים צבעוניים, רב-מימדיים ומרהיבים שמציירים ערבסקות ורודות על התודעה ועושים לה טוב. הבעיה היחידה הייתה שמצבי התודעה המיוחדים והאלטרנטיביים בהם אפשר ליהנות במיוחד מסרטונים מהסוג הזה, הם בדיוק אותם המצבים שבהם קשה להתמצא בתפריטים ובממשקים. אלוהים נותן אגוזים פסיכדליים למי שאין להם שיניים.
כפתרון החלטתי להקים בלוג ולאסוף שם את הסרטונים האלה, כדי שבכל פעם שאזדקק להם – הם יהיו סדורים לפני. אחרי שגיליתי שהבעיה שלי אוניברסלית, החלטתי להפוך את זה למשהו פומבי, כך שכל מי שמוצא עצמו בדודא לסרטונים פסיכדליים יוכל להיכנס ולקבל אספקה סדירה של סרטונים טריים. וכדי שיהיה מעניין קצת יותר הוחלט להוסיף גם קונספט: לאתר יהיה קצב מסוים. וידאו פסיכדלי אחד לכל יום. כך יצא לדרך ה-Daily Psychedelic Video, האתר האינטרנטי הראשון שהוקדש לסרטוני וידאו פסיכדליים.
חודש חלף והבנתי שלהעלות וידאו פסיכדלי מדי יום זה למעלה מכוחותיי. לפסייקדייליק נוצר צוות שהצטרפו אליו חיש מהר עורכים מישראל ומרחבי העולם. לגיוון של העורכים היה יתרון ברור: המושג "וידאו פסיכדלי" הוא משהו שכל אחד מבין קצת אחרת. כשהתחלתי את האתר הופתעתי מהדברים שאנשים שלחו לי ותיארו כפסיכדליים, וכשהצטרפו העורכים האחרים הבנתי שהם היו הכרחיים. לכל אחד יש חזון אחר של מה זה וידאו פסיכדלי. אנחנו, בגדול, שומרים על ראש פתוח עם קו מנחה אחד: כל מה שכיף ומדהים לצפות בו במצב תודעה פסיכדלי הוא וידאו פסיכדלי בעינינו.
כשהתחלתי את הפסייקדייליק אנשים אמרו לי שתוך כמה חודשים יגמרו לנו הסרטונים. כמה סרטונים פסיכדליים כבר יש בעולם? כל אדם שדיברתי איתו ידע להמליץ לי על שניים-שלושה ששווה שיהיה לנו באתר, אבל לא היה ברור מה יש מעבר. בפועל, ככל שהמשכנו גילינו יותר ויותר סרטונים פסיכדליים, ודי מהר הבנו שיוצרים אותם מהר יותר ממה שאנחנו מסוגלים להעלות. העשור השני של המאה ה-21 היה פריחה אדירה בתחום הווידאו הפסיכדלי. הצמיחה המהירה של אתרים כמו יוטיוב ו-וימאו, והזמינות הגוברת של אמצעי הפקה דיגיטליים, הובילו לכך שמדי חודש במאים, אנימטורים ואמנים ברחבי העולם יצרו יותר יצירות וידאו פסיכדליות משנוצרו בשנים ובעשורים שלמים קודם לכן. הרנסנס במחקר הפסיכדלי שזכה לפרסום הולך וגובר היה מלווה גם בפריחה של יצירה תרבותית פסיכדלית, ועם או בלי קשר, אפילו דיוות וכוכבות פופ כמו ליידי גאגא, ריהאנה, אזיליה בנקס, מיילי סיירוס וניקי מינאז' הוציאו קליפים פסיכדליים משלהן.
השנים חלפו והבלוג הפסיכדלי שהתחיל כאוסף פרטי הלך וצמח. מדי סוף שנה ביליתי עשרות שעות של צפייה במאות סרטונים פסיכדליים כדי ליצור את רשימת הטובים ביותר של השנה, והרשימות המתארכות שבניתי לעצמי הובילו להקרנות חגיגיות שנערכו בארץ ובחו"ל, ואפילו למאמר פילוסופי ומנומק שניסח את העקרונות האסתטיים והאיכויות התרפויטיות של אסתטיקת הווידאו הפסיכדלי (זמין באתר המוזיאון, למתעניינים). האתר כבר מזמן הפך לאוסף הגדול בעולם של קליפים פסיכדליים. הייתה רק בעיה אחת: הדבר הראשון שמבקרים חדשים באתר נתקלו בו הוא הווידאו שעלה שם באותו יום, ואחריו בווידאו שעלה יום קודם. לא הייתה ממש דרך לגשת לכל העושר.
שוב בעיה, ושוב הפתרון היה אתר חדש. הרעיון הפעם היה לקחת את כל הידע הרב שנצבר בעשר שנים של איסוף וקטלוג כדי ליצור אתר מסוג חדש: מוזיאון שמי שנכנס בשעריו יכול לשוטט בתערוכות וירטואליות אצורות בקפידה של יצירות הווידאו הפסיכדלי היפות והמוצלחות ביותר שהמין האנושי אי פעם יצר. מכיוון שהמוזיאון וירטואלי, לא נדרשנו לכמויות הכסף הנדרשות כדי להקים מוזיאון בחלל הפיזי. ומכיוון שכל הטוב הזה היה זמין כבר באדיבות יוטיוב ו-וימאו (אנחנו רק אוספים ועושים אמבד) גם לא נדרשנו לכמויות הכסף שנדרשות כדי לרכוש יצירות להציג במוזיאון.
המוזיאון החדש כולל 45 תערוכות שמאורגנות על פי תימות, סגנונות, תקופות ומקומות. בין השאר תמצאו שם תערוכות עם כותרות כגון "פסיכדליה סובייטית", "פסיכדליה יפנית", "פסיכדליה ישראלית", "פסיכדליה משנות ה-70", "אמנות פסיכדלית", "קולנוע פסיכדלי", "אנימציה פסיכדלית", "היפ הופ פסיכדלי", "פסיכדליה שבטית", "אקטיביזם פסיכדלי" ועוד. כל אחת מהתערוכות חושפת צד אחר של עולם היצירה הפסיכדלי.
בנינו את המוזיאון במטרה להשיק אותו ב-19 באפריל, ביום האופניים, הלא הוא יום השנה ה-77 לגילוי ה-LSD (בסיפור המפורסם על אלברט הופמן, שאחרי ניסוי מעבדה צרך LSD, יצא לטיול אופניים וחזר עם תובנות על העולם) – והשנה נציין גם עשור לפסיייקדייליק. בדרך קרתה הקורונה והתחלנו להתלבט אם זה זמן מתאים להשקה. אבל ככל שהמגפה המשיכה הבנו שדווקא בזמן הזה, כשאנשים תקועים בבית, יש ערך מיוחד באוסף הזה של יופי ויצירתיות. אנשים מדברים בחודשים האחרונים הרבה על הצורך במוזיאונים וירטואלים אבל רבים מהמוזיאונים הווירטואלים הזמינים הם פשוט גרסאות חיוורות של נוכחותם הפיזית: תמונות JPG דיגיטליות של ציורי שמן מהמאה ה-19. מוזיאון הווידאו הפסיכדלי הוא ילידי לרשת. אפשר לבקר בו מהבית, וזה באמת הדבר האמיתי.
עוד דבר שמייחד את המוזיאון החדש הוא שאנחנו מבינים יצירות וידאו פסיכדליות כצורת אמנות תלוית מצב תודעה. זה עוזר להיות במצב תודעה מסוים כדי ליהנות ממנו באופן מלא, אבל אנחנו לא אומרים לאנשים איך להגיע לשם ואיך לא להגיע למקום הזה. יש אנשים שעושים את זה באמצעות חומרים משני תודעה, ואחרים באמצעות מדיטציה, נשימות או שיטות אחרות. מה שבטוח הוא שיש קשר עמוק בין צורת האמנות הפסיכדלית לבין החוויה הפסיכדלית, ושהיצירות הללו באופן כללי דורשות תשומת לב מלאה ואפילו טקסיות מסוימת. עדיף לצפות בהן על מסך מלא, עם סאונד טוב, ומתוך התרגעות ונכונות להתמוסס לתוכן.
המוזיאון החדש הוא מתנה לקהילה הפסיכדלית העולמית. הוא ללא מטרות רווח, מבוסס התנדבות, ומיועד פשוט לחגוג את העושר והיופי של היצירה הפסיכדלית באשר היא. ביום ראשון (19.4), בשעה 22:00 שעון ישראל נחגוג את יום האופניים ה-77, את יום ההולדת העשירי של הפסיייקדייליק, ואת חנוכת המוזיאון הפסיכדלי החדש בטקס קידוש פסיכומאגי שיעבור בין שורת מוקדים על גבי הפלנטה, יפתח שערים אינטרגלקטים, ויכלול שירה, ריקוד, מילים וריטואלים אוקולטים. הקרנה פסיכדלית חגיגית וצבעונית שתשודר לרשת תציין את פתיחת המוזיאון. אתם מוזמנים להצטרף אלינו מהבית, וגם כמובן לבוא לבקר במוזיאון הווידאו הפסיכדלי בכל עת שתחפצו.
עידו הרטוגזון הוא חוקר ויזם של תרבות פסיכדלית. לאתר המוזיאון, לבלוג, ולאיוונט