אבוט אלמנטרי נגד המורה לאנגלית: איזו סדרת בית ספר שווה יותר?

לפני כמה שנים ראינו את עלייתו של ז'אנר חדש: קומדיות חדר מורים – כלומר, סדרות קומיות על בתי הספר מנקודת מבטם של המורים, ולא של התלמידים כמקובל. אחרי כמה סדרות מצליחות פחות או יותר כמו "מורים", "סגני מנהל" ו-"A.P ביו", בשנת 2021 הגיעה "בית הספר היסודי אבוט", שתיארה באופן מדויק ומצחיק את מערכת החינוך בהוד תפארתה, עם כל הכשלים שלה, הקשיים שהיא מציבה למורים וחוויית מהוראה בבתי הספר הציבוריים. השנה הכרנו גם את "המורה לאנגלית", קומדיית חדר מורים על תיכון. ולמרות מה שאתם עשויים לחשוב, לא מדובר בניסיון להוציא גרסת תיכון של "אבוט", כי זו יצירה שעוסקת קצת יותר בדרמות האישיות, ועומדת בפני עצמה. מאחר וזו תופעה שככל הנראה עוד תפתח לטרנד שלם (בדומה לטרנד עם הדרמות התרופתיות) החלטנו לעשות סדר בין המורים ולהבחין בין שתי הסדרות, ששתיהן זמינות בדיסני+, כדי שנדע לא להיכנס לשיעור הלא נכון.

>> אולי כדאי לדונלד טראמפ לראות את הסרט עליו, כי לא בטוח שישנא אותו

בית הספר היסודי אבוט הוא בית ספר ציבורי השוכן בפילדלפיה, שרוב תלמידיו ממוצא אפרו-אמריקאי. בתפקיד המנהלת עומדת אווה, מנהלת לא כשירה שקיבלה את התפקיד רק כי היא סחטה את המפקח. הקושי הכי גדול שהמורים מתמודדים איתו הוא הקושי התקציבי, ולא פעם הוא יניע פרקים שלמים בסדרה. ההתנהלות הבית-ספרית של אבוט קצת מוזרה טיפה, מאחר וכל מורה יכול להיכנס לכיתה של מורה אחר בזמן השיעור ולדבר איתו באופן חופשי. זה קצת מוזר, אבל חייבים להודות שזה מתאים לרוח בית הספר. למרות העוני של בית הספר, צוות המורים אכפתי ודואג וגם מורה שחוקה כמו ברברה הווארד עדיין עושה את הכל עבור התלמידים שלה, היא פשוט בוחרת את הקרבות שלה בחכמה. 

בית הספר התיכון מוריסון-הנסלי ממוקם באזור קצר אחר – בטקסס. רוב הבעיות של צוות המורים הן אישית ואישיותיות, אך זה לא אומר שמערכת החינוך לא מכבידה על המורים גם כאן. זה אמנם מתאפיין בהתערבויות בחיים האישיים של הסגל, ובתכנים שהם מעבירים בשיעור, אבל זה בהחלט נותן לתכנית אווירה בוגרת יותר שמאפיינת תיכון. גם זה בית ספר ציבורי, אך בניגוד לאבוט נדמה שיש לו הרבה יותר תקציב. יש להם חמוסים, קבוצת פוטבול ועידוד, ואפילו מועדון בטיחות בנשק בו מלמדים תלמידים איך להשתמש בנשקים. מועדון קצת מיושן, אני יודע, אבל היי, הם חיים בטקסס, מי אני שאשפוט? 

את סגל המורים, מצד שני, אני לגמרי מרגיש בנוח לשפוט: זה של אבוט מתחלק לשניים – הסגל הצעיר והסגל הותיק. בצד הצעיר יש לנו את הגיבורה שלנו, ג'נין טיגס (קווינטה ברונסון, שגם יצרה את הסדרה), מורה צעירה ונמרצת עם מוטיבציה מאד מאד גבוהה לשפר ולשנות את מערכת החינוך מבפנים. לצידה חברה ג'ייקוב היל, על תקן המורה החנון להיסטוריה, וגרגורי, מורה מחליף לכיתה א' שהיה אמור להתמנות לתפקיד המנהל, עד שהמנהלת אווה לקחה את התפקיד. בסגל הותיק יש לנו את ברברה הווארד, מן דמות אם עבור ג'נין. מורה שנשחקה ואיבדה כל תקווה שתלתה אי פעם במערכת. היא כבר לא נלחמת על לקבל שטיחים או ספרים חדשים, ומעדיפה לעבוד עם מה שכבר יש. גם מליסה שמנטי משתייכת לסגל הותיק – מורה בכיתה ב' שמצד אחד נהנית להיות מורה, אבל מצד שני אל תתעסק איתה. בעקרון, מליסה היא רוזה מברוקלין תשע-תשע, אבל עם שמחת חיים  וקשרים מפוקפקים. על הסגל הזה מנצחת אווה, מנהלת מחרידה שמטרידה את גרגורי באופן קבוע – אין לה ידע או ניסיון ניהולי, ולמרות שלפעמים יש רגעים שבהם אפשר להזדהות איתה, היא דמות מדהימה ובלתי נסבלת בעת ובעונה אחת. 

בתיכון מוריסון-הנסלי יש הפרדה אחרת: מורים טובים ומורים גרועים. בצד של המורים הטובים יש לנו כמובן את הגיבור שלנו, אוון מארקז (בריאן ג'ורדן אלוורז), מורה לאנגלית וגיי מוצהר שניהל מערכת יחסים עם מורה אחר, מלקולם. זה לפחות עד שהם התנשקו מול תלמידים, ומלקולם פוטר. בסגל המורים יש את המורה גוון סנדרס, שהיא החברה הכי טובה של אוון. בצד של המורים הגרועים אנחנו מקבלים את מארקי הילרידג', המורה לספורט שבין היתר אחראי לפתיחה המחודשת של "מועדון הבטיחות בנשק", ואת יועץ בית הספר ריק סנטנה, סטלן שלא מרגיש כאילו אכפת לו יותר מדי מהעבודה שלו. לעומת אווה, המנהל שלנו, גרנט מורטי לא חסר יכולות, והמוטיבציה המרכזית שלו היא בעיקר הצורך שהבית ספר ירבוץ על מי מנוחות. 

מבחינת איכות המורים, בית ספר אבוט לגמרי לוקח – הכניסה לצוות של ג'נין וגרגורי הופכת את צוות המורים לפייטרים שמנסים לשפר את מצבם העגום. עם זאת, בתיכון מוריסון-הנסלי אנחנו רואים שהחיים האישיים של המורים יותר במרכז, וכמורים הם קצת עסוקים יותר מדי בדרמות האישיות שלהם, ומרוכזים יותר בעצמם. אם בבית הספר אבוט התסכול של המורים מחייהם האישיים יכול לצאת בדרכים שונות על התלמידים, ההורים או אפילו אווה, בתיכון של "המורה לאנגלית" החיים האישיים של המורים נכנסים באופן חופשי ללימודים – בין אם אוון מתייעץ עם תלמידיו לגבי חייו האישיים, ובין אם הוא רב עם גוון מול התלמידים בטיול השנתי. לעתים גם המורים יתנהגו באופן לא הולם בעליל, כמו שגוון מתייעצת מה ללבוש עם תלמיד אחרי שגילתה שהוא תמרן אותה ללבוש את מה שהוא רוצה שתלבש, או כמו שציינתי כבר פעמיים – לתת פאקינג נשק לתלמידי תיכון. 

אין כאן באמת מנצח, כי אלה שתי סדרות חמודות ואופטימיות על עובדים במערכת החינוך. ובשתי הסדרות, המערכת עצמה היא זו שמציבה בעיות לדמויות. מערכת החינוך אוסרת על אוון לנהל מערכת יחסים עם קולגות, בדיוק כפי שהיא מונעת מאבוט תקציבים וציוד חדש. "אבוט" עושה את זה בצורה שמזכירה את האופן בו "מחלקת גנים ונוף" מתחה ביקורת חמודה ואופטימית על חוסר התכלית של הבירוקרטיה העירונית, בעוד "המורה לאנגלית" מתמקדת בדרמה שבתוך הקומדיה. אם אתם פחות מתחברים לסדרות מוקומנטריות כמו "המשרד", אולי תאהבו יותר את "המורה לאנגלית" – שגם לא מקורקעת לריאליזם שהסגנון של "אבוט" מכתיב, ומאפשרת למורים שלה לעצור שיעורים כדי לדון בחייהם הפרטיים או לריב מולם. אבל אם אתם שואלים אותי איזה סגל הייתי מעדיף – הסגל של "אבוט" לוקח בענק. אולי צריך קרוסאובר בין השניים, שיעשו גם לזה יקום קולנועי. בשל הזה לבית הספר יוניברס.
"בית הספר היסודי אבוט" ו"המורה לאנגלית" זמינות בדיסני+