מחאת יוצאי אתיופיה

מה זה אומר "איבדנו אתכם"? התבלבלתם, זה לא קמפיין בחירות

יוצאי אתיופיה לא זקוקים לאישור כדי למחות. לא אהבתם? לא נורא. רובם גם מתנגדים להסלמה האלימה שהמשטרה איפשרה, אבל כך נראה מאבק שמגיע מהבטן

הפגנת יוצאי אתיופיה בתל אביב, אתמול (צילום: שלומי יוסף)
הפגנת יוצאי אתיופיה בתל אביב, אתמול (צילום: שלומי יוסף)

"הם איבדו אותנו". הביטוי הזה חזר על עצמו לא מעט אחרי ההפגנות אמש (שלישי) ברחבי הארץ. כשחזרתי מההפגנה אנשים צפרו לי ואמרו, "אנחנו איתכם במאבק שלכם". הם לא הבינו שהמאבק הזה הוא לא רק שלנו, הוא של החברה הישראלית. המאבק הזה לא שייך לקבוצה אתנית שגרה במדינה אחרת עם מנהגים משלה. אנשים שוכחים שאנחנו חלק מהחברה הישראלית, אנחנו החברה הישראלית.

אז איבדנו אתכם? מה זה אומר בדיוק? אנשים שאומרים "איבדתם לגיטימציה ציבורית" – אתם חושבים שהאבא שקבר את הבן שלו באמת מתעניין בלגיטימציה הזאת? זה לא קמפיין בחירות והוא לא מתמודד בריאליטי. אין דבר כזה, לגיטימציה לקיום מחאה. יש פה מציאות קשה מאד: פרופיילינג, התנהלות מתייגת, שיטור יתר כלפי קבוצה שנעשה לה עוול. 30 שנה יוצאי אתיופיה נאבקים כל יום על הזכות הבסיסית לחיות במדינה הזאת. אנחנו לא קמים בבוקר ובודקים לאן נושבת הרוח הציבורית. זה מאבק ארוך ומתמשך שלא משתנה לפי רצון הציבור.

הפגנת יוצאי אתיופיה בתל אביב, אתמול (צילום: שלומי יוסף)
הפגנת יוצאי אתיופיה בתל אביב, אתמול (צילום: שלומי יוסף)

השתתפתי בעצמי בלא מעט מחאות: זכות הלהט"בים להביא ילד לעולם, הפגנה נגד חוק הלאום, מאבק הנכים, מחאה נגד מטפלות מתעללות. משום מה מאבק יוצאי אתיופיה לא נתפס כמאבק שהוא של כלל החברה הישראלית. בניגוד לשאר המאבקים, זה הנוכחי מתפרץ מהבטן, מהשטח, בלי תיאום, בלי יחסי ציבור ובלי ידוענים עם פנים יפות. כל אחד בעיר שלו קם ויצא החוצה למחות על הרג לא מוצדק של נער.

חשוב לומר: אנחנו נגד אלימות. מקרי הקיצון שראינו אתמול נוגדים את הערכים שלנו, והתמונות קשות. כינו אותנו חמאס, ג'יהאד איסלאמי. אבל אנחנו לא אנרכיסטים – האנרכיה האמיתית נמצאת למעלה. לראש הממשלה לקח בערך שלושה ימים וחמש שעות להגיב לאירועים. איך נתתם לאירועים להסלים ככה? המחאה איבדה את הצורה שלה והופנתה כלפי אזרחים, אבל לא לזה התכוונו. זאת רשלנות של המשטרה: היא איפשרה הפגנות ללא הגדרת גבולות ובלי עצירת אירועים אלימים, ללא ארגון חלופות נתיבי תחבורה (הם ידעו על ההפגנה עוד קודם). זה לא היה קורה עם אף קבוצה אחרת, ובמקום שהזעם יופנה כלפי המשטרה הוא הופנה אחד כלפי השני.

הפגנת יוצאי אתיופיה בתל אביב, אתמול (צילום: שלומי יוסף)
הפגנת יוצאי אתיופיה בתל אביב, אתמול (צילום: שלומי יוסף)

ולמרות התמונות הקשות, המון אזרחים – בניגוד לשנים קודמות – הרגישו שהם חלק מהמאבק הזה. הם הרימו דגלים ושיתפו פוסטים – הם מבינים שאנחנו לא הבעיה, אנחנו הפתרון. ב־2015 ראינו תמונות דומות. ראש הממשלה הקים ועדה שתעסוק במיגור הגזענות כלפי יוצאי אתיופיה. מסקנות הדו"ח, בין היתר על התנהלות המשטרה כלפינו, טרם יושמו.

אז מה אנחנו רוצים שיקרה? שני דברים, בתור התחלה. הראשון, הקמת ועדה חיצונית שתחקור את המקרה של סלמון טקה, יהודה ביאדגה ומקרים קודמים. הדבר השני שצריך לקרות הוא שהשוטר שירה בטקה יהיה מאחורי סורג ובריח. לא ייתכן שהוא הרג בחור בן 17 ונשלח למלונית. לא יכול להיות שהחברים שלו מגינים עליו.

ועוד דבר: אל תקראו לנו אתיופים. קראו לנו ישראלים.