טיים אאוט timeout

יומן נעורים: הכירו את הטינאייג'ריות של תל אביב

| מאת: נוף נתנזון

מתחת לדור ה־Y המובס גדל גדל דור שחלומותיו מעולם לא נדרשו להתנפץ, פשוט כי בניו היו מפוכחים מלכתחילה. הגיע הזמן שנבין מה לעזאזל עובר לבני דור ה-Z בראש

  • https://static2.timeout.co.il/media/2016/08/sizes/teen-girls-TA-h_wo_680_382.jpg
כל הבנות. צילומים: איליה מלניקוב ונמרוס סונדרס

זהר בג'יו

עוד מעט בת 16, תלמידת כיתה י' בעירוני א', גרה בשכונת כוכב הצפון

הספר האחרון שקראתי: "לא קראתי ספר מכיתה ו'".
מוזיקה שעושה לי טוב: רד הוט צ'ילי פפרז.
טיפ להורים של אחרים: "תנסו להבין את הראש שלנו, פעם גם אתם הייתם צעירים".

"כל הקטע של רזון ודימוי גוף, זה דבר שאנחנו ממש מתעסקות בו כל היום. שואלות את עצמנו: 'אני רזה? אני שמנה? היא השמינה?'. ככה מאפיינים מישהי, אם היא שווה או לא, מקובלת או לא – הכל לפי מבנה גוף. כולן מנסות להיות רזות יותר ויפות יותר בשביל התמונות לאינסטגרם. את תוהה מי יעשה לך לייק ומה יגיבו. יש לי חברות שכמעט לא אוכלות בגלל זה. אני נגיד ממש אוהבת לאכול ופתאום אני מרגישה חוסר ביטחון לגבי זה".

זהר בג'יו (16) מעלה לא מעט תמונות לאינסטגרם, ויש לה כמעט 1,600 עוקבים. היא אוהבת שיעורי ספורט ונשלחה השנה לתחרות מטעם בית הספר בריצת 800 מטר וקפיצה לגובה. אבל אף שהיא רזה כמו שהייתם מדמיינים מישהי שרצה בקלילות 800 מטר, היא מרגישה שעניין המשקל והמראה לא מפסיק להעסיק אותה. "שיעור ספורט זה השיעור האהוב עליי. אם יש לי 100 במשהו – זה בספורט".

ומה פחות מעניין אותך בלימודים?

"מפריעה לי שיטת הלימודים בבית הספר. נותנים דגש רק על מבחנים – זה הכי חשוב, זה יקבע את הציון לתעודה וזה מה שייקבע גם את העתיד שלנו. אנחנו לומדים רק למבחנים. יום לפני מבחן אני פותחת את הספר, רואה במה מדובר, מסכמת ומצליחה להוציא ציונים טובים. יום אחרי זה אני שוכחת את הכל. אם ישאלו אותי עכשיו על נושא שלמדתי לפני חודשיים, לא אזכור שום דבר".

1,600 עוקבים. זהר בג'יו. צילום: נמרוד סונדרס

1,600 עוקבים. זהר בג'יו. צילום: נמרוד סונדרס

כמו הרבה מבני הנוער בתל אביב, זהר הולכת לצופים והשנה תתחיל להדריך לראשונה – היא קיבלה קבוצה של בנות בכיתה ו'. זה כבוד בקרב שישיסטים, שבדרך כלל מדריכים ילדים קטנים יותר, בכיתות ד'־ה'. "הפעילות בצופים מתחילה להיות אינטנסיבית אבל לא יותר מדי. יש ימי עבודה, גיוסים. זה קצת שינה את המערך החברתי. עד עכשיו הסתובבתי גם עם ילדים משבטים אחרים, אבל עכשיו יוצא שאני בעיקר עם השכב"ג שלי".

ומה תעשי כשתסיימי את התיכון?

"יש לי כל מיני כיוונים, אבל לא משהו ברור. בא לי להיות ברמנית או מלצרית אחרי הצבא. ההורים שלי חושבים שזה מוזר, אבל גם ממש בא לי להתגייס ואני מחכה לזה. הייתי רוצה להיות מאמנת כושר צבאי. אני יודעת שבצבא אוכל לעשות דברים חשובים שאני אוהבת ולא להיות מזכירה, ואני רוצה כבר לסיים את בית הספר ולהיות עצמאית. עוד שאיפה שיש לי היא להיות אשת משפחה, שיהיו לי ילדים. זה חשוב וזה מה שעושה אנשים מאושרים, יותר ממקצוע".

מגדר ומאבק פמיניסטי מטרידים אותך?

"אני פחות מתעסקת בזה. כשאת גרה בתל אביב והכל ליברלי, שיוויוני ופמיניסטי – את לא מרגישה שיש משהו שוביניסטי שצריך להילחם עליו".

נעה גרוניך

עוד מעט בת 16, תלמידת כיתה י"א בעירוני א'. גרה במרכז תל אביב
הספר האחרון שקראתי: "משאלה אחת ימינה" של אשכול נבו.
מוזיקה שעושה לי טוב: "האלבום החדש של ריהאנה. אהוב במיוחד השיר Consideration".
טיפ להורים של אחרים: "להיות קשובים לילדים שלכם ולאפשר להם לדבר על הכל".

כשנעה גרוניך מתחילה לספר על עצמה קשה שלא להתמוגג מגוון קולה הנעים: קול רדיופוני נמוך שלא מעיד בכלל על גילה הצעיר, עוד לא 16. אחרי כמה דקות של שיחה מובן שלא רק הקול גורם לה להישמע כאישה בוגרת שעברה דבר או שניים בחיים, אלא גם היציבה הזקופה, השלווה, שכל כך לא אופיינית לאף תל אביבי; והעובדה שמחר היא משתתפת במכירת בגדי יד שנייה מהארון הפרטי עם חברות. אני אומרת לה שזו קלישאה תל אביבית לארגן מכירה כזאת, והיא מוסיפה בצחוק: "ועוד בגג של מישהי".

בניגוד גמור לכל מה שאמרו לנו על הדורות הבאים, גרוניך לא מבולבלת כלל. היא יודעת מה היא רוצה ואיך להגיע לשם, ויש לה ביטחון של שינקינאי מדור ה־X. במשך שנים רקדה בסטודיו לריקוד של שירה גנור עד שהתחילה לרקוד במגמת המחול של תיכון עירוני א' שבו היא לומדת.

"במהלך הקיץ השתפתי בקורס ריקוד של שבועיים עם אלכסנדרה וואלס, מורה שהגיעה מניו יורק ושמלמדת בג'וליארד בשיטת אלכסנדר. השיעורים התקיימו בחיפה, אז קמתי כל יום בשש בבוקר, עליתי על רכבת וחזרתי הביתה רק בשש בערב. הייתי הכי צעירה בקבוצה וחששתי קצת מהתחרות, אבל אחרי שהקורס התחיל הבנתי שאין לי מה לדאוג, הכל בסדר".

ביטחון של שינקינאי מדור ה־X. נעה גרוניך. צילום: איליה מלניקוב

ביטחון של שינקינאי מדור ה־X. נעה גרוניך. צילום: איליה מלניקוב

לגרוניך יש מתווה כללי כיצד להתקדם בתחום שבו היא משקיעה את רוב האנרגיות שלה. "זה יותר קל כשיש מטרה ברורה. אני רוצה להיות רקדנית מקצועית, לנסות להיות רקדנית מצטיינת בצבא ואולי להתקבל ללהקה או למסלול להכשרת רקדנים, שזו תוכנית אינטנסיבית של שנתיים שמספקת מסגרת מסודרת לרקדנים ומאפשרת התקדמות משמעותית ויצירת קשרים. אם לא הייתה לי את המטרה הזאת, אני מאמינה שהחיים שלי היו נראים אחרת"

ומה יקרה אם תצטרכי להתגייס לא כרקדנית מצטיינת?

״אני מקווה שאם זה יקרה יהיה לי תפקיד מעניין בצבא, שיאפשר לי לעשות דברים ולראות מקומות. אני מכבדת את הקולות משני הצדדים. יש כאלו שאומרים 'זה החוק וחייבים לעשות את זה', ואפילו מדברים על קרבי, ומצד שני אני גם מכבדת את מי שאומרים שזה בעייתי להיות בצבא בגלל כל מיני פעולות שהצבא עושה, ושאני גם לא תמיד תומכת בהן".

עם מי את מדברת על פוליטיקה?

״יש לי מחנך שאני שמחה שהוא המחנך שלי, שהוא די שמאלני ואני נהנית להקשיב למה שיש לו לומר. בשנה האחרונה היו לנו הרבה דיונים פוליטיים בכיתה ואני אוהבת להיות פעילה בהם. לפעמים שמים לב להבדלים בדעות בין התלמידים התל אביבים בכיתה לבין התלמידים שמגיעים מחוץ לעיר. מפריע לי מאוד לשמוע הערות גזעניות, בעיקר נגד ערבים. כשאני שומעת שאמרו לערבייה לא לשבת במקום מסוים באוטובוס זה מכעיס אותי. כשנסעתי כל יום ברכבת לחיפה שמחתי לראות אנשים שונים ממני. באופן כללי נראה לי שהתל אביבים קצת יותר בוגרים. מגיל קטן הלכנו לבד לכל מיני מקומות, נסענו באוטובוסים או הלכנו ברגל ממקום למקום ולא היינו זקוקים להורים".

עפרי שגיא ובת חטר ישי

בנות 17, תלמידות כיתה י"ב בתיכון ליידי דייוויס, מתגוררות בתל ברוך

הספר האחרון שקראתי:"המתיקות שבתחתית הפאי" (עפרי), "הארי פוטר" (בת).
מוזיקה שעושה לי טוב: "מזרחית, סטטיק ובן אל תבורי".
טיפ להורים של אחרים: "תשאירו לילדים שלכם חופש בחירה. אם ילד אומר להורים שלו שהוא עושה סקס, או שותה או מעשן – אל תגידו לו שהוא עושה משהו לא טוב, הוא כבר יודע את זה. כל עוד זה לא יהרוג אותו, תנו לו לטעות" (בת); "אל תהיו מביכים ותפלטו דברים שאתם לא אמורים להגיד – זה יגרום לילדים שלכם לא לספר לכם דברים" (עפרי).

אז איפה הבראסרי? (מימין) רומי אשכנזי, עפרי שגיא ובת חטר ישי. צילום: איליה מלניקוב

אז איפה הבראסרי? (מימין) רומי עפרי שגיא ובת חטר ישי. צילום: איליה מלניקוב

כמה מעליב. זו לא הייתה רוח הנעורים, הזריזות שבה הן מדברות או העובדה שהן פתחו לי פרופיל סנאפצ'ט כעבור חצי שעת היכרות – אלא הדרך שבה הן הציעו לי להיפגש איתן: עפרי סימסה שהוזמן לנו שולחן לבראסרי וביררה בנימוס אם דרושה לי הכתובת. כמה מעליב. "אם אני צריכה את הכתובת של הבראסרי? סיריוסלי? אני כולה בת 28, בנות כמה הן חושבות שאני?". שלחתי לה בחזרה סמיילי קורץ בניסיון להשתלב בשנתון. בת ועפרי הן בנות שמשתייכות לחבורה גדולה בהרבה של שמונה בנות שלא זזות זו מזו וקוראות זו לזו "פוסטמות" (בצחוק כמובן). הרבה מהבנות טסו לחו"ל ברגע האחרון של החופש, ואחרי המון ניסיונות שכנוע הסכימו השתיים להתנתק מהחמש האחרות ולהיפגש איתי לבדן.

בואו נדבר רגע על החבורה שלכן.

בת: "הבנות בחבורה הן רומי, נעה (המכונה נוח), פולק (נועה פולק), ניצן, יהלי, שרון ושלושתנו. כולן באותה כיתה חוץ מרומי".
בת: "חלקנו מכירות מהיסודי. עפרי הגיעה מבית ספר אחר".
עפרי: "הצטרפתי לחבורה רק בכיתה י', אחרי שאור, שהייתה בחבורה, עזבה".
בת: "באיזה שלב פשוט הוציאו אותה מהחבורה".
״אנחנו אומרות חבו ולא חבורה"
עפרי: "אם מישהי עושה משהו בלי החבו אנחנו נעלבות".

והיו לכם פעם משברים?

בת: "הייתה תקופת הריכולים".
עפרי: "זה היה נורא. מישהי הייתה הולכת ותוך שנייה היינו מרכלות עליה מאחורי הגב".

ואיך זה נפתר?

"נסענו לאילת, ישנו באותו חדר כולנו, התחלנו לריב על הריכולים והלכנו לישון".
בת: "ואז באמצע הלילה קמנו והתחלנו לדבר על זה".
בת: "זה היה חשוב".
עפרי: "בגלל שאנחנו הרבה בנות, לא משנה מה – את יודעת שתמיד יהיה מישהו איתך. אני הייתי ילדה הרבה יותר מופנמת ממה שאני עכשיו, והחבורה ממש עזרה לי לפתח את הביטחון העצמי שלי. אני יודעת שיש תמיד מישהו מאחוריי".
בת: "נורא קשה להרגיש לבד בחבו".

היה רגע שכמעט התפרקתן?

בת: "לא ממש, אבל הייתה את התקופה של הסנטר שכמעט הגיעה אלינו".

התקופה של הסנטר?

בת: "התקופה הזאת בחטיבת ביניים שילדים מתבלבלים והופכים קצת לפריקים. הם מסתובבים בסנטר, מחוררים את עצמם, נכנסים למשברים עם ההורים, עושים לעצמם חתכים".

עפרי ובת הן נערות טובות שלא מחפשות צרות. הן אוהבות לעשות קמפינג וסתם להימרח מול היוטיוב, עפרי גם שרה (בת: "מהמם") ונהנות לשבת בבתי קפה ומסעדות. כמו כל אישה בעיר, היציאות האלו מלוות בהטרדות מצד גברים מבוגרים – להם המציאו את הכינוי הגנרי "רמי בוזגלו".

בת: "זה התחיל כשישבנו בבית קפה בהורקנוס, אני עפרי ויהלי, בשעות הצהריים. מישהו בן 40 פנה ליהלי מרחוק ועושה לה בואי עם האצבע. היא הלכה לראות מה הוא רוצה, חזרה שתי דקות אחר כך וסיפרה שהוא ביקש את השם שלה".
בת: "אמרנו לה שזה פדופיליה ושהוא בטח אבא לשניים. התחלנו להמציא עליו סיפור שלם, שאשתו בטח עזבה אותו ושקוראים לו רמי בוזגלו. אחרי כמה זמן הוא כתב לה: 'אם את רוצה, בואי עכשיו למלון בכיכר דיזנגוף, בואי לבד'".
עפרי: "היא אמרה לו שהיא בת 17 והוא אמר לה שהוא בן 38. היא אמרה לו שזה בעייתי אבל הוא עדיין שלח לה הודעה".
בת: "ומאז כל המטרידים הם רמי בוזגלו מבחינתנו".
עפרי: "או יורם".
בת: "יורם זה שם של זקנים. הוא היה נראה יותר כמו רמי".

ומה באמת קורה עם מין? זה נכון שבתל אביב מתחילים מוקדם יותר?

"אומרים שתל אביב היא עיר פרועה ושהכל קורה בה מוקדם יותר, אבל זה לא נכון. גם כאן ילדות לא עושות סקס בגיל 13".

ומה לגבי סמים?

עפרי: "יש ילדים שמעשנים, זה לא כזה עניין, כמו שכולם שותים. אף אחד לא מגזים. אם שותים אז שותים במידה. וזה היתרון הגדול בחבורה: אנחנו שומרות אחת על השנייה".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: c422d06bb