יאללה מכות: רתם איזק יוצאת לאימון כושר של הביוקר
תמיד רציתם שק חבטות אנושי? הכירו את המאמן שמלמד את נשות החברה הגבוהה להכות נמוך ולא מפחד מסימנים כחולים
השעה 15:00 במרכז מיקאדו, המקום שבו ג'יפים חונים על מדרכות ואימהות שנראות צעירות מבנותיהן מחדשות את הג'ל מניקור. לא היה מזיק גם לי לחדש את הג'ל, שעוד רגע ינשור עם הציפורניים שלי, שאוחזות חזק במקל שחור. מולי ניצב גוש שרירים שזוף עם עיני טורקיז ומבט שיגרום לארנולד שוורצנגר להשתין. הוא לא מחייך, גם כשאני ממש מנסה.
"תכניסי לי את המקל בפּנים", אומר לי המאמן הקשוח כרמל שיר. "לא רוצה", אני ממלמלת, טפטופי זיעה של לחץ מתקבצים ליום כיף בבריכה שבמורד גבי. "תרביצי לי בפנים אני אומר לך!", הוא מתעקש. "בוא נרביץ לצלם!" אני זועקת, מנסה להסיט את האש לעבר האיש שמסתתר מאחורי העדשה. לא אלאה אתכם. בסוף הרבצתי לו. זה היה חלש, מלא חמלה, כמו יונת שלום שבלית ברירה הצטרפה לקייטנת דאע"ש כי ההרשמה לקייטנת סוסים הסתיימה. הוא כועס עליי כי הוא רוצה את זה חזק ומכל הלב, ומתבל את סשן האימון במשפט זן חידתי שגולש מתחומי הסבולת לב־ריאה: "אם תיתני את המכות באהבה, גם אותי תוכלי להרוג". הכי בודהה פוגש את אחמדיניג'אד.
שיר – שכשאלתי לגילו ענה "אחרי צבא" (נסו אתם להוציא ממנו את הגיל בכוח, גיבורים גדולים) – הוא מאמן כושר לא סטנדרטי. בחוג לקוחותיו אפשר למצוא את נשות צפון העיר לצד אושיות חטובות כמו מלי לוי ושלי גפני, ובאימונים האישיים שלו, שהוא מעביר בעיקר לנשים ("לנשים יש יותר כוח סבל מאשר לגברים ולכן הן מחזיקות מעמד בקצב האימון. גברים לא עומדים בלחץ") הוא משתמש בטכניקות של אמנויות לחימה והגנה עצמית, ללא ספק מיומנויות הכרחיות לנשים בעולם שבו אנחנו עדיין המין המותקף.
לאחר חימום קיקבוקסינג שבו הצלחתי לחטוף חזק יותר משהחטפתי (השריר שלו פשוט מכאיב יותר מהמכה שלי), הגענו למנה העיקרית: מכות עם מקל. עם הפאוור סטיק – מקל עם משקל שמשמש גם שיעורי אירובי, עיצוב וחיטוב – החטפתי לכרמל כאילו הופרעתי באמצע הספונג'ה. רגליים, פנים, ביצים – הכל הולך כשמדובר בפאוור ריינג'ר אנושי ששולף את המגנים ברגע הנכון. עם מתאמנות מתקדמות יותר, כאלה ששחררו את הפחד מלפגוע, הוא גם מחטיא, ויעידו על כך רגליו החבולות למשעי והעצמות שנראות כאילו ראו מקל או שניים בחייהן. גם הלקוחות לא תמיד יוצאות בגוון אחד של ניוד, ותמונות שהוא מראה לי חושפות רגליים עם סימנים כחולים בגודל נפטון. איזה מזל שאני בקטגוריית המתחילות.
"אפשר לשתות, סנסיי?", אני שואלת ברגע של אומץ. "לא. רק באמצע האימון שותים", הוא עונה, נטול הבעה.
"אנחנו לא באמצע?", אני מתחצפת. "בסדר. אבל את יודעת מה פרויד אמר: את מחליטה מה יחלוף קודם, החיים או השומן". אני בוחרת בחיים, אבל שותה בכל זאת. בהמשך הוא סיפר לי שפרויד אמר את זה בעת ביקור בפוד קורט של עזריאלי. אני חושדת שהוא משקר לי במצח נחושה, אבל חוששת להתווכח. במקום, אני עושה מה שהוא אומר לי ומכה אותו עם המקל במצח. השלום מתחיל בתוכנו.
כרמל שיר, מאמן אישי במועדון Forma,י200־250 ש"ח לאימון, מיקדו סנטר, אהרון בקר 8, 3526278־052