מה משפיעני אוכל באמת רוצים להגיד כשהם אומרים "אין טעים כזה"?

מאסנו באינפלואנסרים, קצנו במשפיענים והשינוי מתחיל בשפה המאוסה והשחוקה שכל ילד טיקטוק מייצר באוטומט. בסוף מדובר באנשים עם יכולות צילום (במקרה הטוב) שמקריינים שוב ושוב וריאציות על אותו הטקסט, עם ניסיונות ללחוץ על כפתורי הפומו ולמכור לנו מוצרים בשת"פ. הרסתם את ה-Reels, חירבנתם את הפוריו. אז במיוחד בשביל למגר את התופעה, אספנו את אמרות המשפיענים הכי מעיקות, וניסינו לתרגם אותם לשפת בני אנוש. מי ייתן והעידן הזה יגמר במהרה.

>> טיול עולמי: 3 מקומות עם טעמים לא מהעולם הזה, או לפחות לא מהארץ

״אתם חייבים להכיר״

מה הסאבטקסט: שילמו לי כדי להגיד את זה.
המטרה השיווקית: לקחת מקום לא מי יודע מוכר בעיקרון, ולנסות להגדיר אותו בתור תחנת חובה שאתם צריכים להיות נבוכים שלא הכרתם. הרי שאף אחד לא יגיד 'אתם חייבים להכיר' על פורט סעיד או ג׳ירף, מהסיבה הפשוטה שהם הם מוכרים באמת. אז לא, אנחנו לא חייבים להכיר.
למה זה מעצבן: קודם כל הכפייה – אנחנו לא חייבים לך כלום גברת. שנית, חאלס – אף אחד לא חייב להכיר פיצרייה כשרה ברחובות.

״אין טעים כזה״

מה הסאבטקסט: יש טעים כזה. למעשה, יש מלא ביסים טעימים בדיוק כמו זה, ואף יותר.
המטרה השיווקית: לעורר פומו מארץ הפומו, ולגרם לנו להרגיש שאם לא נטעם את הביס המדובר, אולי לעולם לא נדע את טעמו הקסום של סיגר מטוגן (אבל הוא ארוך, אז זה מיוחד).
למה זה מעצבן: מעבר לעילגות הכללית, מרגע שזה נאמר על כל ברוסקטה עם אנשובי במרקם סמרטוט, אז כנראה שכן – יש טעים כזה.

״המסעדה שלא רוצה שתגלו אותה״

מה הסאבטקסט: תגלו אותנו! בבקשה תגלו אותנו!! אנחנו נשלם למשפיענים כדי שתגלו אותנו!!!
המטרה השיווקית: ליצור מצג שווא של אקסקלוסיביות, פאסון. בקיצור, המקום ריק ונואש ללקוחות.
למה זה מעצבן: אם יש מקום שלא רוצה להתגלות, הוא כנראה לא נמצא באף ריל.

״אתם פשוט חייבים להכין את המנה הזאת״

מה הסאבטקסט: שלחו לי תחליף טופו מעפן עם חמאה טבעונית ואני חייבת להיפטר מזה, אז חיפשתי מתכון בטיקטוק וזה החרא היחיד שמצאתי.
המטרה השיווקית: למכור לנו מוצר בינוני במהדורה חדשה ומוגבלת (לכאורה).
למה זה מעצבן: שלפעמים הטריק הזה עובד, ואנחנו נתקעים שבוע שלם עם תבשיל מעפן בטעם סינתטי.

״תאמינו לי שלא תרצו לפספס את המנה הזאת״

מה הסאבטקסט: קחו זריקת פומו הישר לווריד.
המטרה השיווקית: לבנות הייפ פיקטיבי סביב מוצר שלכל היותר, מתבסס על גימיק ותו לא. אנחנו דווקא רוצים לפספס את מנת הכבד אווז בפיסטוק שלך.
למה זה מעצבן: כי מה זה תכננו לפספס אותה, עד שנתקלנו בסטורי הזה שמדבר ישירות להתמכרות הפומו שלנו. למעשה, יכולנו לפספס בכיף.

״המקום הכי מיוחד שהייתי בו״

מה הסאבטקסט: מקום נייס, חמוד. אולי אפילו עם איזה גימיק.
המטרה השיווקית: להגזים, לנפח, לעורר עניין ולגרום לנו להרגיש שאין עוד מקום מלבדו.
למה זה מעצבן: כי אם זה המקום הכי מיוחד שהייתם בו, כנראה שעד כה ביליתם אך ורק במקדונלד'ס.

״לא מה שחשבתם״

מה הסאבטקסט: בדיוק מה שחשבתם. אבל בדיוק. פשוט שילמו לי כסף להזניק מחדש את המכירות של זה.
המטרה השיווקית: לגרום לנו להיפרד מהדעה הקדומה (והמבוססת ניסיון), כדי לנסות לגרום לנו להשתמש בפתיתים כאוכל גורמה או קשקוש אחר שיגרום לנו לקנות את המוצר.
למה זה מעצבן: כי מה שחשבנו הוא מה שנחשוב. הריל שלך קרוב לוודאי לא יוכיח לנו אחרת.

״כזה עוד לא טעמתם״

מה הסאבטקסט: כן זה אותו טרטר טונה עם רוטב יוזו שיש בכל מקום שלישי בעיר.
המטרה השיווקית: לשכנע אותנו שהביס הדלוח והגנרי שווה משהו.
למה זה מעצבן: כי טעמנו כזה אינספור פעמים, לא יעבדו עלינו. שוב

״עגלת הקפה שלא הכרתם״

מה הסאבטקסט: מדובר פחון מצ׳וקמק בצומת מסמיה ליד תחנת דלק שלא בשימוש. וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על שעות פתיחה.
המטרה השיווקית: לגרום לנו להיכנס לאוטו, לעשות את כל הדרך לשם, לבזבז דלק, לעמוד בתור, לשלם מחיר מופקע על הפול ומאפה חובזה – ולהתאכזב.
למה זה מעצבן: זה לא עגלות קפה. אתם עגלות קפה. די עם זה בבקשה.