"אני לא מתכוון לוותר": מיסמס מאשים את פוקס בהעתקה

"אני לא סובל מתסביך גדלות, אבל אין ספק ש#משפטאחדביום עשה תאבון ללא מעט אנשים כמו חברות מסחריות גדולות שבחרו לרכב על הטרנד". עידו גרינברג (מיסמס) מאשים את פוקס בהעתקה של עיצוביו, בעוד הם מתעקשים: "דוחים את הטענות"

מיסמס עצבני
מיסמס עצבני
19 ביוני 2018

מכת ההעתקות בעולם האופנה לא לוקחת שבויים, אבל הפעם נראה כי השבוי מחזיר מלחמה. עידו גרינברג המוכר בכינוי "מיסמס" העלה פוסט עצבני לאינסטגרם שלו הוא הוא תוקף את חברת ההלבשה פוקס בגין העתקה של דגמיו. יש לציין שגרינברג הוא אהוב הסלבס בארץ וחולצותיו נצפו על הבנות הכי יפות בארצנו כמו אנה ארונוב, יערה בנבנישתי ועוד ועוד. למען האמת, חלקן חברות מאוד טובות של שלומית מלכה, הפרזנטורית של פוקס.

עוד כתבות מומלצות: 
יקר ומעולה: הקונסילר שמנצח את הקיץ הישראלי
פני הרשע: כך מצאתי בשעה טובה את הבוץ שמעלים לי חצ'קונים
קשה יש רק ברגל: התכשירים שיעזרו לכם לעלות על כפכפים בלי פאדיחות

בכל מקרה, גרינברג ידוע במשפטים המקוריים שהוא מדפיס על חולצות, וזה בדיוק הקונספט אותו בחרה פוקס להעתיק. מבט זריז אכן מראה שפוקס עברו את הגבול בין השראה להעתקה.

View this post on Instagram

אמ:לק #רואיםשזהלאמיסמס כמה פעמים בחיים שלכם הרגשתם שאתם מממשים את הייעוד שלכם? כמה פעמים הרגשתם שאתם עושים משהו שכ"כ מדייק את מי ומה שאתם עד כדי כך שלא הבנתם איך החיים לא הובילו אתכם אליו קודם לכן. בעוד כמה שעות המספר שבפרופיל האינסטגרם שלי יתעגל ל50 אלף עוקבים בחשבון האינסטגרם שלי, מספר די בדיוני אם הייתם שואלים אותי לפני פחות מארבעה חודשים. אז,עליתי על רכבת שלא היה לי מושג לאן היא תוביל אותי. מ14 אלף עוקבים, אל כמויות אדירות של אנשים שמתרגשים צוחקים מהנהנים בהסכמה אל מול הפרויקט של #משפטאחדביום. הפרויקט המאוד אישי שלי, שמרכז בתוכו את הלב שלי וארגז כלים מקצועי אותו צברתי מפה לשם במהלך 14 השנים האחרונות, יצא מהאינסטגרם והביא את האהבה שלי למילה הכתובה, לעברית, לציניות, לפחמימות, לבנים- אל כמויות אדירות של אנשים ברחבי הרשת ומשם אל העולם הממשי, דוכני פופ אפ, עיתונות כתובה, ראיונות טלויזיונים, ושיא השיאים שיתוף פעולה עם אחת הרשתות שאני הכי אוהב בארץ. סטורי. בארבעת החודשים האלה עבדתי קשה כמו שלא עבדתי בחיי, לקחתי הלוואות וסיכונים כלכליים, סחבתי על גבי שקים ששוקלים כמו קבוצת קרוספיט קטנה, הזעתי, נסעתי בכיתי, צחקתי התרגשתי, נעלבתי התרגשתי התבאסתי, התקרבתי התרחקתי. בפעם הראשונה בחיי פעלתי ללא "אבל". לאורך כל החיים שלי (ועד עצם היום הזה) עבדתי באותה המסירות בעבור אנשים אחרים, הייתי חלק מבניית אנשים, ומותגים גדולים, חלק מקמפיינים שהצליחו להשאיר חריץ בלב של אנשים רבים- התחושה הזו שאתה עושה לביתך, שהפעם המוצר הוא שלך, או שאתה המוצר, היא תחושה שיש בה כ"כ הרבה כובד ואחריות ומצד שני כ"כ הרבה חופש והנאה. המטפלת שלי לא מרשה לי להשתמש יותר בביטוי "ילד פלא", זה מונח שהדביקו לי רוב חיי, אך יש בו מין הזמניות ארעיות, ומשהו שקסמו עלול לפוג. שלוש שנים של טיפול פסיכולוגי לקחו  לי להוציא את הילד. וגם את הפלא. "אין פה פלא, יש איש מקצוע מאוד מוכשר שעושה את העבודה שלו באופן מחונן".ע"ע מטפלת. מוגזמת. ברור שאין דבש בלי עוקץ אין מתוק בלי מר. "אם מחקים אותך סימן שאתה עושה משהו גדול". אני לא סובל מתסביכי גדלות, ההפך. אני נזהר מאוד לנכס לעצמי דברים שהם אינם שלי. אני מתפרנס מרעיונות, מדיוקים, מהברקות, מחידודים, מאבחנות מיצירת "קודים גנטיים" שמצליחים להפעיל ולהפוך מילים למשהו חי נושם מצחיק בועט מקומם ומרגש. אין ספק ש#משפטאחדביום עשה תאבון ללא מעט אנשים פרטיים (שהעתיקו אחד לאחד את הדבר, כולל הלוגו שלי) ועד חברות מסחריות גדולות שבחרו "לרכב" על הטרנד חלקן בחן וחלקן קצת פחות. (המשך בתגובה הראשונה)

A post shared by ????IDO GRINBERG???? (@mismas) on

"כמה פעמים בחיים שלכם הרגשתם שאתם מממשים את הייעוד שלכם? כמה פעמים הרגשתם שאתם עושים משהו שכ"כ מדייק את מי ומה שאתם עד כדי כך שלא הבנתם איך החיים לא הובילו אתכם אליו קודם לכן", החל וכתב גרינברג את הפוסט הזועם שלו באינסטגרם וצירף תמונה של חולצות המריבה מפוקס, הכוללות כיתובים כמו "חחח" ו"מי זאת?!" בפונט זהה למדי לפונט בו הוא משתמש עבור עיצוביו.

"בעוד כמה שעות המספר שבפרופיל האינסטגרם שלי יתעגל ל50 אלף עוקבים בחשבון האינסטגרם שלי, מספר די בדיוני אם הייתם שואלים אותי לפני פחות מארבעה חודשים. אז,עליתי על רכבת שלא היה לי מושג לאן היא תוביל אותי. מ14 אלף עוקבים, אל כמויות אדירות של אנשים שמתרגשים צוחקים מהנהנים בהסכמה אל מול הפרויקט של #משפטאחדביום.

"… התחושה הזו שאתה עושה לביתך, שהפעם המוצר הוא שלך, או שאתה המוצר, היא תחושה שיש בה כ"כ הרבה כובד ואחריות ומצד שני כ"כ הרבה חופש והנאה. שלוש שנים של טיפול פסיכולוגי לקחו לי להוציא את הילד. וגם את הפלא. "אין פה פלא, יש איש מקצוע מאוד מוכשר שעושה את העבודה שלו באופן מחונן".ע"ע מטפלת. מוגזמת.

ברור שאין דבש בלי עוקץ אין מתוק בלי מר. "אם מחקים אותך סימן שאתה עושה משהו גדול". אני לא סובל מתסביכי גדלות, ההפך. אני נזהר מאוד לנכס לעצמי דברים שהם אינם שלי. אני מתפרנס מרעיונות, מדיוקים, מהברקות, מחידודים, מאבחנות מיצירת "קודים גנטיים" שמצליחים להפעיל ולהפוך מילים למשהו חי נושם מצחיק בועט מקומם ומרגש. אין ספק ש#משפטאחדביום עשה תאבון ללא מעט אנשים פרטיים (שהעתיקו אחד לאחד את הדבר, כולל הלוגו שלי) ועד חברות מסחריות גדולות שבחרו "לרכב" על הטרנד".

את הפוסט הכואב הוא מסכם במילים "אני לא יודע לאיזה מסע אני יוצא היום, אבל דבר אחד אני יודע, אני הפעם לא מתכוון לוותר. אם קיבלתי במה להעביר מסרים חשובים לילדים ולבני נוער, אם הפרויקט שלי הצליח לגעת באיזושהי צורה באנשים חולמים, עסקים קטנים, יזמים צעירים, כנראה שזה כבר לא המאבק שלי, אלא של כל מי שנעשה לו עוול דומה בעבר".

האמת, לא צריך להיות מומחה גדול באופנה כדי להבין שגרינברג צודק – וכל שנותר לקוות הוא שהצדק ייצא לאור וחברות מסחריות יפסיקו לשקר לצרכנים שלהם ולגנוב רעיונות ממעצבים עצמאיים.

מפוקס נמסר: "החברה דוחה את הטענות, לא התקבלה תביעה אצל החברה, אם וככל שתתקבל, יתבררו הדברים בערוצים המקובלים".

עידו גרינברג. צילום: אלכס פגרמנט
עידו גרינברג. צילום: אלכס פגרמנט