שירוקו לא עומדים בסטנדרט של הפיצריות החדשות – וזה בסדר

סלייס וטרופית בשירוקו הם אולי לא פסגת הקולינריה אבל כן מה שאתם מחפשים אחרי בילוי לילי. אחרי שתתברגנו ותעברו לגבעתיים אתם גם תתגעגעו אליה. ביקורת אוכל רחוב

פיצה שירוקו (צילום: איליה מלניקוב)
פיצה שירוקו (צילום: איליה מלניקוב)
5 במאי 2019

ביד 2 מנסים לעבוד עלינו כאילו במרכז העיר יש שכונות. לב העיר, קריית מאיר, הצפון הישן. קובעים לנו גבולות סייקס פיקו עלק. זה הרי קשקוש, בתל אביב אין שכונות. כי בשביל שכונות צריך אנשים. ובתל אביב אין אנשים, יש אותנו. שוכרים זמניים. אנשים שהם בשלב האבולוציוני שבין סטודנט להומו ארקטוס, אז הם מתנסים קצת בקפה גל שלישי, מתנסים קצת בלחם, קונים שניים מקבלים בחינם את השלישי, מתנסים ב־TRX ויוצרים לעצמם סיפור שהם יוכלו לכמוה אליו בעתיד בזמן שהם יסיעו את הילד לחוג לופר אקוסטי. כלומר, כשהם יהיו אנשים. אבל אם היו בתל אביב אנשים, והיו שכונות, אז שירוקו הייתה פיצרייה שכונתית.

מה זה אומר שכונתית? ששירוקו היא לא חלק מגל הפיצריות (השלישי) והמצוין שעובר על תל אביב, היא נמצאת איפה שהיא כחלק מקהילה, או גיאוגרפיה. שכונה.

הגענו לשירוקו ולקחנו את הדיל הקלאסי שלהם: סלייס+טרופית ב־14 ש"ח. שירוקו היא פיצת סלייסים כביכול סטנדרטית אבל הבצק שלה בהחלט מובחן. הבצק בשירוקו דק, כמעט דק מאוד. זה נראה כאילו הוא בכלל לא תפח, ובכל זאת הוא לא מצה־תי כמו זה שבפיצה עגבניה. הוא מחזיק נהדר את הפיצה, הוא פריך, אך עקב חוסר התפיחה נוצר בו מרקם של מעין מלאווח. על קראסט אין מה לדבר – כמעט אין. לא מבחינת מקום, ולא מבחינת תפיחה, ובאופן שסותר את כל מה שאנחנו מכירים היום על פיצות בתל אביב. רוטב העגבניות סולידי וטעים, והגבינה מותכת, נדיבה, ועם שאר המרכיבים יוצרת את הכיף של פיצה. ובכל זאת, חסר קצת תיבול. הטרופית טעימה.

שירוקו עובדים כמו מפעל. כמעט בכל זמן שתגיע תהיה לך פיצה רותחת וכיפית שתיצור לכם על הלשון כוויה שתתעסקו איתה שבוע. כפיצת סלייסים, שירוקו לגמרי עושה את העבודה, ולעבור שם אחרי בילוי של עמידה לצד הקיר וגלילת הפיד זה בכלל שיחוק. היא אולי לא עומדת בסטנדרטים של חלק מהפיצריות החדשות שנפתחו, אבל זה גם לא המגרש שלה. היא במגרש השכונתי. זוכרת מותק? המגרש השכונתי? איפה שהכרנו ב־TRX?

חשבון: 14 לסלייס + טרופית

מדד הטראש: פיצה סטנדרטית

אופציה טבעונית: בטח, קחו סכין חד"פ ותעיפו את הגבינה

וייב: מפעל קטן צנוע וסגול

טעים: לא בקטע מוגזם. מספק והגון. ארבעה כוכבים

שירוקו, המלך ג'ורג' 23 תל אביב