מסיבות הסקס בתל אביב עברו מהשוליים למיינסטרים. סקסי? תלוי את מי שואלים

מסיבת סקס בסין אתיקס (צילום: מיקי סמאגין)
מסיבת סקס בסין אתיקס (צילום: מיקי סמאגין)

ככל שסף הריגוש של דור ה-Y עולה כך מתרבים הליינים המוקדשים למסיבות סקס. הלכנו לכמה מסיבות כדי לראות את זה בעיניים

15 במאי 2019

דרום תל אביב, אחרי חצות. הכניסה לדארק רום היא בזוגות בלבד. בפנים עוסקים הבאים והבאות – המסודרים בזוגות, שלישיות ומבנים גיאומטריים מגוונים – בהחלפת נוזלי גוף שונים ובעינוג הדדי. הצלפות, קשירות, צעצועים. בנים עם בנות, בנות עם בנות, בנים עם בנים וקומבינציות שונות של אלו עם אלו. רעש הגניחות של הברונטית המקועקעת שעל הספה מסתיים באורגזמה קולנית וארוכה שמלווה במחיאות כפיים מצד הזוגות שבחרו רק להסתכל. אם התיאור הזה גורם לכם לנוע באי נוחות כדאי שתקראו כתבה אחרת. מסיבות סקס, שבעבר היו נחלתם הכמעט בלעדית של מועדון הדאנג'ן והמסיבות הפרטיות של חבר מביא חבר, הן היום טרנד תל אביבי כמעט מיינסטרימי, עם ליינים שונים – שאמנם משותפים להם אותו דארק רום והקפדה על קוד לבוש – אבל הם באים באריזות מגוונות ובמנעד רחב שנע מהוונילי והקונבנציונלי לפטישיסטי עד מאוד. ההשקעה רבה, אין מדובר במחתרת – מרמת התפאורה והמוזיקה ועד לפרפורמנס ומסיבות נושא (קרקס סקסי ומסיבת אולטרה סגול); ממרחב בטוח (שיכול ללמד את המועדונים ה"רגילים" דבר או שניים) עד לגיוון של הקהל, שבתורו מצביע ברגליים, ובמה שנמצא ביניהן.

"אתה ברשימה? קראת את הכללים שלנו?", מוודאת נועה (25) המארחת ("או דור ביץ', אני לא אוהבת שקוראים לי כלבה, כי זה נכון") בכניסה לליין הדו שבועי Sin Ethics במועדון הגגרין. העומדים בכניסה, רובם בשנות ה־20 וה־30 לחייהם, סוננו מבעוד מועד באמצעות הרשמה בעמוד הפייסבוק. אין סניקרס או ג'ינס. מחוכים, לייטקס ומסכות עבד – דווקא יש. קוד הלבוש מחייב שחור. אלה שיעברו את הכניסה הקפדנית יחצו את הדלת ויגיעו לרחבת הריקודים, שם בשניות השקט בין קטעי הטכנו אפשר לשמוע כף יד מכה בבשר חשוף, מראה שגרתי למדי ברחבה המעוטרת מיצגים אנושיים ומופעי במה. שתי בחורות, אחת מהן בכלוב, משתעשעות. על הבמה גבר ושתי נשים רוקדים. בינתיים זה עדין. ככל שיתארך הלילה, המופעים ילבשו חזות פטישיסטית יותר.

מתקלחת בגיגית. פרפורמרית בטמפל אוף לאב (צילום: מוטי וגמן)
מתקלחת בגיגית. פרפורמרית בטמפל אוף לאב (צילום: מוטי וגמן)

"אנשים אהבו תמיד לעשות סקס", אומרת נועה הדור ביץ' בניסיון להסביר איך קרה שבתוך שנתיים התמלאה העיר בשישה ליינים לפחות (סין אתיקס, קורבו, טמפל אוף לאב, לה מור, מסיבות האהבה של גילי מוסינזון, דקדנס ועוד ליינים סודיים או כאלה שמיועדים לחברים בלבד). "אולי זה היצע וביקוש, אני אף פעם לא בטוחה אם יש יותר אנשים שהולכים או יותר ליינים", היא מוסיפה. מיכאל קורדובה (40), מנהל גגרין, אומר ש"יש פריחה גדולה של כל המיניות בארץ, וזה קורה מהרבה סיבות". הוא מונה את הליינים החדשים שמקבלים צעירים ומציגים גישה פחות הארדקוריסטית ומנוכרת, את המידברן שהביא עמו קמפים שמבוססים על מיניות חופשית, וגם את החזרה של ה־BDSM למיינסטרים עם "50 גוונים של אפור" שהעלתה את רף הסקרנות, גם אצל כאלה שמעולם לא חשבו על קשירות והצלפות.

לדברי קורדובה, סין אתיקס מיועד לכאלה שיודעים מה הם רוצים ומה הם מחפשים. "אנחנו משתדלים לא להזמין את אלה שבאים רק לבדוק ולראות. אנחנו רוצים אנשים שישתתפו במשהו, אנחנו לא רוצים שמישהו יגיע לגן חיות להסתכל על הקופים. לפני כל אירוע אני מעלה פוסט ושואל על הגשמת פנטזיות ופונים אליי עם הדברים הכי ביזארים וסוטים, הכי מופרכים, ממש הזיות, ואני משתדל למצוא איזה זיווג, מישהו מהקהל שיכול לבצע ורוצה לבצע. לפעמים זה מצליח ולפעמים לא". כשקורדובה מתבקש להדגים אילו פנטזיות מבקשים ממנו הוא אומר שזה יכול לנוע מסשן קשירה עד גאנג באנג ו־ווטרספורט (תגגלו).

קמפ מידברן פלוס חדר זיונים

בעוד סין אתיקס מוגדר בקרב המבלים כמזוהה יותר עם הבדסמי והפטישיסטי, החל מגוון המופעים ועד להנגשה ברלינאית טכנואיסטית, ליין הקורבו, המתקיים במועדון הדופלקס, מזכיר יותר מסיבה של קמפ מידברן פלוס חדר זיונים. בכניסה למועדון משתרך תור ארוך, וגם כאן ממוצע הגילים הוא 30 עם קצוות לכאן ולכאן. שתי נשים מגיעות מלוות בגבר הקשור ברצועה שאותה מחזיקה אחת מהן. "זאת פעם ראשונה שלכם פה?", שואלת בחיוך הבחורה החביבה שמחלקת את החותמות בכניסה. "אל תדאגו, תתפלאו לראות כמה פרצופים מוכרים תפגשו בפנים". בזמן שהלהיט שמסרב למות "Satisfaction" של בני בנאסי מתנגן בחלל המרכזי, על העמוד רוקדים רקדנים ורקדניות באקרובטיקה ראויה לציון ובביגוד מינימליסטי שזוהר בתאורת אולטרה סגול, אחד הבליינים מלקק את הפטמה של חברו ואחרים עוצרים להצטלם. במרפסת העישון הצפופה מישהי מתלוננת על החום. ברנש במסכת עור ובלי חולצה מנסה לרמוז, לא בחן רב, שהחום הוא מפני שהוא השתין על עצמו.

אתה בטוח שנוח לך עם זה? פרפורמר בקורבו (צילום: דודי גניס)
אתה בטוח שנוח לך עם זה? פרפורמר בקורבו (צילום: דודי גניס)

"תפתח ווטסאפ וישלחו לך תמונה של מישהי שדוחפים לה את כל הראש לתוך הכוס. אז אני מניחה שהאדישות מעלה את סף הריגוש"

סשה רייבן, שהקים את הליין עם זוגתו סלין לפני שמונה חודשים, אומר ש"חצי מהקהל הם ברנרים, קהל מאוד אמנותי ופתוח שאוהב להתנסות. אנחנו לא רוצים להיכנס לטייפקאסט מאוד קטן אלא מכוונים מאוד גבוה כדי להיות נגישים לקהלים רחבים". סשה, סלין ומיכאל מסין אתיקס הפעילו ליין משותף לפני שנה וחצי בשם רד טיקט, והתפצלו בעקבות סכסוך עסקי. "בגדול כל הסצנה התחילה להתקדם לכיוון היותר מיינסטרים כשהתחלנו עם הרד טיקט", רייבן מספר, "לפני כן זה היה מוגבל מאוד ולא יותר מדי נגיש. לפני שמונה חודשים התחלנו את הקורבו, וזה באמת קצת שונה. אנחנו קודם כל מכוונים שהמסיבה תהיה קרחנה לכל דבר, בגלל זה אנחנו גם לא ממתגים את המסיבות שלנו כמסיבות סקס או כמסיבות אהבה או כל דבר כזה. הכיוון הוא התנסותי, כדי לחבר קהילות משנה אלטרנטיביות ולתת לאנשים את האופציה להתנסות ולפתוח את העולם שלהם". לדברי הרייבנים, אנשים מעדיפים בדרך כלל לאונן בבית מול פורנו, והקורבו מספק מרחב של חקירה מינית ללא שיפוטיות. סופי, מפיקת הליין, מסבירה ש"הקורבו היא מסיבת סקס בלי הסאדו ובלי המכות ברקע. יש אחרים שלוקחים את זה למקום אפל".

בין פרפורמנס לחשפנות

"יש יותר מודעות למסיבות לא מיינסטרימיות ויותר מעניינות, יש קהל סקרן שבודק את הליינים", אומרת אורלי פרידר, שהקימה ומנהלת את ליין טמפל אוף לאב הנערך גם הוא במועדון הדופלקס. הטמפל הוא הוותיק שבליינים ומתקיים זה שנתיים וחצי. בדבריה פרידר מתייחסת "במיוחד לדור הצעיר שיש בו יותר סקרנות לתוכני בילוי יותר מעניינים במרכאות". הסקרנות שמתארת פרידר קשורה לסף הריגוש שהתקהה בקרב הדור שגדל עם פורנו מול העיניים. נועה מסין אתיקס טוענת ש"זה קשור למציאות שאנחנו חיים בה. סקס ופורנו נהיו משהו נורא שטחי שרגילים לראות. אתה יכול לראות גם הוצאה להורג בחדשות, פעם זה היה חריג מאוד. כשאנדי וורהול לקח תמונות של תאונות דרכים מהעיתון והגדיל אותן היה לזה אפקט של זעזוע, היום לא, אנחנו כבר רגילים לזה. תפתח ווטסאפ וישלחו לך תמונה של מישהי שדוחפים לה את כל הראש לתוך הכוס. אז אני מניחה שהאדישות מעלה את סף הריגוש".

"באחת המסיבות, בחדר, היו שתי בחורות צעירות שעשו סיזרינג, אבל כל מי שהייתה פעם עם אישה יודעת שזה על גבול הלא נעים. הן כנראה ראו את זה בסרט והסיקו שזה מה שצריך לעשות"

עד כמה סף הריגוש הנוכחי משפיע על המתרחש במסיבות? ואיפה מסמנים את הקו בין פרפורמנס במסיבה למופע חשפנות? לדברי מריה (20) שמופיעה בסין אתיקס, "ההבדל בין מה שאנחנו עושים לחשפנות הוא הקונטקסט. הקונטקסט הזה הוא כמו ההבדל בין פרפורמנס שתראה במוזיאון להומלס שצועק באוטובוס. הם יכולים לצעוק את אותם הדברים, אבל הקהל והמיקום הוא מה שמשנה את זה. מה שכולנו עושים זה אמנות. להופיע על הבמה, לפעמים בתלבושות, לפעמים עם רסנים, מצבטים וכל מיני פרופס, זה נורא תלוי בהקשר של ההופעה. זה סוג של לייפסטייל, זה מביא לי אנדרנלין מטורף, בלי קשר לזה שאני מתה על זה שמסתכלים עליי, על הנרקסיסטיות". נועה טוענת ש"כפמיניסטית אני חייבת להודות שהיו לי בהתחלה ספקות לגבי העולם הזה ולאן אני נכנסת, והבנתי שזה בסופו של דבר בחירה של אנשים. הליין הוא מאוד בודי פוזיטיב, עם קבלה מוחלטת של כל הספקטרום המגדרי".

"מה שכולנו עושים זה אמנות". פרפורמרית בקורבו (צילום: תמר אלוני)
"מה שכולנו עושים זה אמנות". פרפורמרית בקורבו (צילום: תמר אלוני)

"הכל נורא מושקע, יפה ומסודר, אתה רואה שההופעות מושקעות לפי איך שמישהי קשרה מישהי אחרת קשירה כזאת מסובכת", מתארת שירי (39) את החוויה שלה בבילוי בטמפל. "הגילים היו מגוונים, הרבה צעירים בני 20 פלוס, היו גם בני 50, אבל אי אפשר להגיד שזאת מסיבה רק של צעירים או רק של זקנים. בפנים יש רחבה עם בר והכל, ואז שני מתחמים – אחד עם מיטות אפיריון עם בדים מסביב ואיזושהי אפשרות לאינטימיות. לא עשיתי כלום, ראיתי קצת. היו שם אנשים אבל זה לא שהרחבה התרוקנה וכולם הלכו לחדרים". למסיבה היא הגיעה עם זוג חברים נשוי ועם ניסיון קודם במסיבה פרטית "שהייתה סליזית ולא בקטע טוב. כולם הלכו להזדיין וגם הכל היה מגעיל. בטמפל הכל היה נקי, אתה יודע זה לא כמו בדאנג'ן שאתה נכנס והכל נראה לך מטונף".

"אצלנו בטמפל לא תראה משהו שגובל בגסות שיפה לחדרי חדרים", אומרת פרידר ומתארת את הטמפל כליין ששם בראש ובראשונה לנגד עיניו פסקול אלקטרוני איכותי לצד "אסתטיקה, שהיא שם המשחק מבחינתי – יופי, זוהר, אבל עדיין עם משהו טיפה מתובל". פרידר מתייחסת למסיבות שלה כמסיבות ארוטיות. "הן פונות לקהל המסוקרן, אנשים שלא יילכו למסיבות הארדקור, סוויגנרס או BDSM. כשהוא מגיע לטמפל הוא מקבל הכל בצורה יותר ידידותית לסביבה. המסיבות אולי יותר וניליות, אבל הרבה יותר ארוטיות מכל השאר. הטמפל הוא מותג". חבריה של שירי מצאו את המקום יותר מדי ידידותי לסביבה ולא מספיק סליזי, אבל שירי אומרת שתלך שוב, "אפילו סתם בשביל לרקוד, כי רוקדים והכל סבבה, ואם בא לך להזדיין עם מישהו אז זה מקובל, זה בסדר, זה על השולחן, בלי העמדת פנים".

פחות זיוני שכל והפלקות במחבטים

זקן סיני חכם אמר פעם שלכל אחד יש את הקיק שלו. חלק אוהבים מכת חשמל לפטמה, אחרים מעדיפים עירום מרומז של הלבשה תחתונה. "האם נהניתי? זאת שאלה מאוד רחבה", עונה מיכל (28) לגבי החוויה שלה במסיבות האלה. "היה לי מביך מאוד בפעם הראשונה וגם בפעם השנייה, זה רחוק מאוד ממה שחשבתי שזה יהיה. אני כן באה עם ניסיון במין קבוצתי וזה שונה מאוד ממה שאני מכירה, אין שם אווירה סליזית כל כך, זה מאוד סטריקט. אתה תהיה על פי רוב במגע ובאינטראקציה מינית רק עם האנשים שהגעת איתם. רק פעם אחת ייצרתי אינטראקציה עם אחרים. באחד הליינים הייתה אווירה שאנשים אפילו לא מסתכלים לכיוון שלך". לפעמים, היא מסבירה, דווקא מעטפת הסקס גורמת לאנשים להתנהג בצורה מצועצעת. "באחת המסיבות, בחדר, היו שתי בחורות צעירות שעשו סיזרינג, אבל כל מי שהייתה פעם עם אישה יודעת שזה על גבול הלא נעים. הן כנראה ראו את זה בסרט והסיקו שזה מה שצריך לעשות – גניחות, הכל מאוד מכני כזה. בליין השני שהייתי, למרות חוסר הסטייל הכללי, היה משהו יותר אותנטי – פחות זיוני שכל והפלקות במחבטים, אנשים שיותר באו להתעסק עם מין, זה הרגיש יותר כן".

שירי אומרת שהחלוקה לזוגות כחלק מהקוד הפנימי של הליינים יכולה להיות דווקא יתרון לבחורה שמגיעה לבד. "אתה רואה אצל הזוגות שהגבר מסתכל על האישה, והיא עושה לו כן, שהיא מאשרת, והאופן שבו בחורים יתחילו איתך הוא עדין יותר, לא משהו אגרסיבי, באים ורוקדים לידך. במסיבות רגילות הרבה פעמים יש התנהגויות שהן לא לעניין, שנוגעים בך, שם זה ממש לא היה, בכל מקום היו שומרים שווידאו כל הזמן שהכל סבבה. בעיניי זה דווקא היה טוב".

"לפני כל אירוע אני מעלה פוסט ושואל על הגשמת פנטזיות ופונים אליי עם הדברים הכי ביזאריים וסוטים, הכי מופרכים, ממש הזיות"

שלושת הליינים המתוארים לעיל חרטו על דגלם מרחב בטוח וקפדני. לטענת סשה רייבן, "המסיבות הן קונטרה מאוד בריאה למיניות המקולקלת והלא בריאה שיש בהמון ליינים מיינסטרימיים, בקלאבים, אפילו בליינים של גייז – נגיעות בלי רשות, אלימות מילולית". גם מריה הפרפורמרית אומרת: "במקומות של קהל פחות מסונן חושבים שמפני שעליתי לבמה עם בחור או בחורה יכולים לגעת או לתת פליק. זה נורא לא נעים ולא הקטע שלי".

כל אחד והקיק שלו. פרפורמרית בטמפל אוף לאב (צילום: איגור קרוטל)
כל אחד והקיק שלו. פרפורמרית בטמפל אוף לאב (צילום: איגור קרוטל)

"יש מקומות שלא מצליחים לתת את הרגשת הביטחון הזאת והקהל שלהם גם לא מצליח לקבל את הכללים", אומרת אבי (23) שמקפידה ללכת לסין אתיקס. החוויה החיובית שלה מהמקום מקורה בהבנה שהיא נכנסה למרחב בטוח. "בחור אחד שאל אותי אם אני רוצה מסאז' ברגליים או שהוא יירד לי. דחיתי אותו, והדור מנג'ר שראה את הסיטואציה ניגש אליי מיוזמתו, ובסופו של דבר הוציא אותו החוצה. "המסיבות מתאימות לכל מי שיכול לקבל באופן מלא את השונה ממנו, גם את הפטישים של השונה וגם את המגדריות השונה, ולמי שלא מפחד מפומביות", היא מוסיפה. "לגבי בני זוג, כל עוד יש להם הסכמות בינם לבין עצמם לגבי הגבולות שלהם – זה בסדר. אם אתם לא פטישיסטים באיזשהו מובן אין לכם מה לבוא למסיבת פטיש, כי זה גורם לכל שאר הקהל להרגיש לא נעים. אל תעשו את זה. מי שרוצה להיכנס לעולם הפטיש חייב לברר לאיזו מסיבה הוא הולך ושהיא מתאימה לו, כי באמת לא כל מסיבה מתאימה לכל אחד ולליינים השונים יש דברים שונים להציע. המסיבות הבאמת טובות הן כמו מסיבה רגילה עם בונוס, הפחות טובות הן אלה בהן הסקס הוא העיקר, ולצערי אלה רוב המסיבות שקיימות".

הלילה נגמר. באור ראשון של בוקר הם יוצאים בזוגות ובשלשות, מחויכים, חלקם מותשים. אולי נרקמים פה איזה סיפור אהבה פוליאמורי, או סתם תחילתה של יזיזות מופלאה. כבר כמה שנים מנסים להספיד את הסקס בדור ה־Y, אבל יש סקס אחר בלילה התל אביבי. כיאה לעיר של חטאים, גם השוליים כבר לא באמת קיימים.