ממזרח למערב: המסעדות האסייתיות הטובות בתל אביב

לקח קצת זמן לנער את שאריות המסעדות האסייתיות מהאייטיז והניינטיז, אלה שהציעו מוקפץ בבגט או אגרול ברוטב זרחני, אבל סוף סוף גילינו את היבשת הגדולה בעולם. קודו קידה למסעדות האסייתיות הטובות בתל אביב

דיינינגס. צילום: אנטולי מיכאלו
דיינינגס. צילום: אנטולי מיכאלו
2 בדצמבר 2019

המטבח האסייתי כולל בתוכו עשרות מטבחים ושיטות בישול, שחלקן מתאימות מאוד לעבור אדפטציה לקהל התל אביבי: מתאילנד והודו, שהישראלים הכירו בחו״ל, ועד מטבחים פחות מוכרים שהגיעו לפה אחרי שהפכו לטרנדיים מעבר לים (וייטנאם, מלזיה). אם נודה באמת, בשנים האחרונות קל יותר לנחות על מסעדה אסייתית, או עם השפעה אסייתית, מאשר על מסעדה ים-תיכונית, אוכל רחוב או פיצה טובה.

אונמי

בפרוץ המילניום אונמי הייתה סמל סטטוס. התלהבנו מהצוות שמקבל את האורחים בברכת אירשיימיסה ("ברוכים הבאים") קולנית, מהסושי מאסטרים, מהפרזנטציות (מי אמר סושי בסירת במבוק ולא קיבל) ומהשירות המופתי. כיום אונמי ממשיכה להתנהל באותה יציבות. יש אולי יפות, חדשות ונוצצות ממנה, אבל להיכנס בדלת הגדולה מרגיש כמו לחזור הביתה. וכן, האגדשי טופו עדיין מושלם, גם בטייק אוויי ובמשלוח.
אונמי

בית תאילנדי

המסעדה הוותיקה בבוגרשוב הייתה ידועה בהתחלה בתור ״מסעדה של שפים״, זה קרה הרבה לפני שהיא הפכה לאחת המסעדות הכי עמוסות בעיר. ההצלחה הגיעה תוך פיצוח מדויק של הקהל: תיירים ומקומיים שמחפשים חומרי גלם ומנות, כמה שיותר דומות למקור, אבל בגודל מערבי שלא ידרוש מהם יותר מדי החלטות, כי גם ככה קשה להתמצא במרחבי התפריט הענק. לאחרונה נפתח בצמוד קואה קון לק – חדר פרטי לאירועים וארוחות שף מורכבות ואותנטיות מהרגיל, מסוג המנות שתוכלו למצוא בארמונו של מלך סיאם.
בית תאילנדי

בית תאילנדי (צילום: יהונתן בן חיים)
בית תאילנדי (צילום: יהונתן בן חיים)

דיינינגס

מסעדת היוקרה על גג מלון נורמן שורדת בעקביות ובכבוד למרות – ואולי בגלל – חוסר התפשרות והתעקשות של השף המוביל מסאקי סוגיאקי על חומרי הגלם הכי טובים שאפשר למצוא או לייבא. ביומיום זהו תענוג יקר מנשוא, אך תפריטי סופ"ש וג'אפריטיבו – גרסה יפנית לאפריטיבו האיטלקי עם רולים, ניגירי וקוקטיילים, מאפשרים גם למי שלא מופיע במדורי הכלכלה והרכילות להתנסות בלי למשכן כליה.
דיינינגס

צ׳יראשי, דיינינגס. צילום: אנטולי מיכאלו
צ׳יראשי, דיינינגס. צילום: אנטולי מיכאלו

דיסקו טוקיו

דיסקו טוקיו, מסעדה מקבוצת R2M המוערכת (קופי בר, בראסרי, הוטל מונטיפיורי ועוד), אינה מתיימרת להיות מסעדה יפנית אותנטית, אלא ביסטרו פאן אסייתי שמח ועדכני עם אינטרפרטציות תל אביביות. תמצאו פה תמנון צרוב עם קרם דלעת יפנית, חזה ברווז צלוי עם אטריות סובה ורוטב אגדאשי, אטריות סומן עם בוטרגו, וונגולי וקונסומה מיסו, וקינוח בעל השם המשעשע מאצ'ה בריי, שהוא מעין בראד פודינג עם גלידת תה ירוק.
דיסקו טוקיו

דיסקו טוקיו. (צילום: אנטולי מיכאלו)
דיסקו טוקיו. (צילום: אנטולי מיכאלו)

האנוי

מדובר בגרסה המקומית הכי מוצלחת מז׳אנר ה״פאן אסייתי״. מה שהיה עד לפני כמה שנים ביטוי שמרמז על בלאגן קולינרי עמוס בטעויות, הופך בהאנוי לתפריט מצומצם, נאמן יחסית למקור, עם השפעות ברורות ובלי המצאות וקומבינות. וייטנאם, מלזיה, הפיליפינים, הודו, וזה לא הכל. תוסיפו לזה עסקיות משתלמות, והפן האסייתי רק משתבח.
האנוי

התאילנדית בסמטת הר סיני

בשקט בשקט, בלי רעש וצלצולים, התאילנדית ממצבת את עצמה כאחת האסייתיות הטובות בעיר. תפריט מקורי ולא מתחכם מקפיד על טכניקות וטעמים דומים ככל האפשר לארץ המוצא, ומציע מנות לא מתחנפות באווירה ההיפסטרית של מתחם הר סיני.
התאילנדית בסמטת הר סיני

התאילנדית בסמטת סיני. צילום: בועז לביא
התאילנדית בסמטת סיני. צילום: בועז לביא

טאיזו

המסעדה הנהדרת של יובל בן-נריה, שזוכה שוב ושוב בטקס פרסי האוכל, מגישה בתמהיל מדויק אוכל שנאמן למקורות ולטעמים של דרום ומזרח אסיה מצד אחד, ומהצד השני היא מסעדת שף לכל דבר ועניין. את התפריט האסייתי מתגברים קינוחים וקוקטיילים מושקעים באותה במידה, שהופכים את הארוחה לסינרגיה וחוויה קולינרית משובחת.
טאיזו

טאיזו. צילום: איליה מלניקוב
טאיזו. צילום: איליה מלניקוב

טופולופומפו

אפשר להגיד על אבי קונפורטי מה שרוצים, אבל במטבח הוא תמיד מצליח להפתיע. האוכל שלו מתוחכם, סקסי, לא מתנצל ולא מחויב לכלום מלבד לאמת הפרטית של השף. הכל בטופולופומפו נועד להדהים, כולל עיצוב גדול מהחיים ולפעמים גם החשבון בסוף, אבל חד משמעית אין עוד מקום כזה.
טופולופומפו 

טייגר לילי

יש מסעדות אסייתיות שצריך לחשוב פעמיים לפני שהולכים אליהן ומגהצים את האשראי. טייגר לילי היא בדיוק ההפך – מקום מיינסטרימי בקטע טוב עם תפריט רחב מספיק שכל אחד יכול למצוא בו משהו – טבעונים, נטולי גלוטן וילדים, וגם מי שהיה בתאילנד ומחפש את הקיק האותנטי. תמחור הגיוני מוסיף לאפיל, ועכשיו רק נותר להחליט באיזו מהמסעדות לבחור: במתחם שרונה ההומה תמידית או באין-חניה ברמת החייל.
טייגר לילי

טייגר לילי: יאם פלא מוק. צילום: דניאל לילה
טייגר לילי: יאם פלא מוק. צילום: דניאל לילה

יא פאן

האחות הצעירה של טאיזו היא מגרש המשחקים של השף יובל בן נריה. בראנץ' אסייתי, גרסת פרי סטייל להמבורגר, קריספי צ'יקן ועוד וריאציות על המטבח היפני מוגשים על דלפק ארוך שתופס כמעט את כל שטח המסעדה, באווירה סקסית וליווי של תפריט סאקה מושקע.
יא פאן

יא פאן (צילום: איליה מלניקוב)
יא פאן (צילום: איליה מלניקוב)

יאקימונו

קפדנות, דיוק, איכות ואסתטיקה – הערכים שמעיפים את הסכך לכל מי שחוזר מיפן, נמצאים ביאקימונו במנות גדושות. המסעדה בשדרות רוטשילד נחשבה מאז ומתמיד יעד לבעלי ממון, ומי שרוצה יכול עדיין לבזבז מאות שקלים על סושי בלי לחשוב פעמיים. למזלנו בני התמותה הוכנס תפריט טעימות נדיב ובמחיר סביר. במלון הילטון פועלת גרסה כשרה של יאקימונו, מוצלחת לא פחות.
יאקימונו

מאגורי פפר, יאקימונו (צילום: מיטל סלומון)
מאגורי פפר, יאקימונו (צילום: מיטל סלומון)

לונג סנג

מבין הסיניות החבויות מהעין בלטה לונג סנג שהפכה לסוד שמור אצל שפים נבחרים. החל מהדג הטרי בג'ינג'ר וסויה ועד למנה הקלאסית של השייטל המוקפץ בבצל ירוק, הכל עשוי שם כהלכה וכיאה לאוכל סיני, בלי התחכמויות מיותרות. נכון שהשירות לפעמים קשוח, במיוחד אם הלכתם לאיבוד בתפריט השחור שמיועד לסינים, אבל ככה עושים אותנטיות.
לונג סנג

לונג סנג. צילום: אנטולי מיכאלו
לונג סנג. צילום: אנטולי מיכאלו

מונאר

הדאבה הדרום-הודית עמדה להיסגר אבל אז הגיע גיל רפאל, שהיה טבח במקום מיום הפתיחה, ולקח את המושכות לידיים. התפריט נותר כמעט כשהיה – דוסה, אידלי, קארי ושות', למעט שינויים קלים במילויים ותכנונים לתוספת תוכן: אירוחי שפים, הפנינג תבשילים, רטבים, תבלינים ומוצרי מעדניה לקראת שבת ויוזמה מבורכת לארוחות על בסיס הצלת מזון.
מונאר

מונאר, ביטלנו ת'כרטיס לגואה. צילום אנטולי מיכאלו
מונאר, ביטלנו ת'כרטיס לגואה. צילום אנטולי מיכאלו

מינה טומיי

במציאות הקולינרית של היום, הרעיון של מסעדה אסייתית שלא מתמחה במטבח מסויים, ולא ממציאה את הגלגל מחדש, נראה ארכאי ומיושן. אבל כשמינה טומיי נפתחה זו הייתה אחת הפעמים הראשונות שהסועד הישראלי גילה שאפשר גם וגם: מטבח קוריאני, יפני, תאי, הודי ווייטנאמי, שלכל אחד מהם יש מקום וכבוד משלו. השפע מעודד לטעום הכול אבל רצוי להישאר באיזשהם גבולות היגיון ולא לערבב סושי וצ'יקן טיקה.
מינה טומיי

מינה טומיי (צילום: אפיק גבאי)
מינה טומיי (צילום: אפיק גבאי)

מן טן טן

כשהראמניה הכי יפנית בעיר עברה דירה אנשים נשמו לרווחה וקיוו שיותר לא יהיו תורים בדלת. ובכן התקווה התבדתה כי בערב עדיין צפוף, אבל בשעות היום כבר יותר קל לתפוס ראמן ספונטני. המטבח שגדל (פעם כתית והמזללה היו כאן, לא צחוק) איפשר להוסיף לתפריט שיפודים בגריל פחמים, סושי ומנות נוספות, ובחלל צמוד נפתחה איזקאיה – בר יפני לברוח אליו בסוף יום העבודה.
מן טן טן

מנטנטן. צילום: אנטולי מיכאלו
מנטנטן. צילום: אנטולי מיכאלו

נאם

נאם, המגדירה עצמה כמסעדת אוכל רחוב תאילנדי, מזכירה קצת את בנגקוק בהמולה ובצבעוניות. התפריט כולל את מיטב המנות התאיות הקלאסיות על פי שמן בשפת המקור, עם אפשרות להתאים את החלבון (בקר, חזיר, עוף, שרימפס או טופו) ואת החריפות. ויש גם שייק קוקוס, אין יותר תאילנד מזה.
נאם

נאם. צילום: אנטולי מיכאלו
נאם. צילום: אנטולי מיכאלו

ניטן תאי

התאילנדית המלכותית שברחוב הארבעה ניסתה, עם פתיחתה, להביא צד של המטבח התאי שפחות מוכר בישראל וספגה ביקורות מעורבות. אז נכנס לעניינים השף שחף שבתאי (שכבר הספיק לעזוב), יישר את המטבח ויצר תפריט שמתאים לחיך הישראלי, כולל בראנץ' אסייתי נדיב. מערך משלוחים מושקע במיוחד הושק לפני מספר חודשים, כולל אריזות ממותגות וקינוחים שווים.
ניטן תאי

ניטאן תאי. צילום: יונתן בן חיים
ניטאן תאי. צילום: יונתן בן חיים

פיפי'ז

נכון שזו לא בדיוק מסעדה, אבל פיפי'ז כבר נמצאות מספיק זמן בשטח כדי להתייחס אליה כעובדה אסייתית מוגמרת. שלושה ימים בשבוע, "משני עד רביעי מ-17:00 עד 23:00 או עד שהאוכל נגמר", מכינה השפית יפעת תבואה סירי ראמן מהבילים, מנות אסייתיות מתחלפות וקינוחים משוגעים. נכון שהשירות לא תמיד א לה מינוט ולפעמים אין ברירה אלא לחלוק שולחן עם אנשים זרים (אופציות לרומנטיקה, ג'סט סיינג), אבל הטעם מפצה על הכול.
פיפי'ז

צפרה

האסייתית הוותיקה של אבי קונפורטי נעלמה קצת מאחורי פרויקטים גדולים יותר כמו טופולופומפו, אבל מדובר באופציה השפויה יותר, בעיקר אם אתם חלק מעובדי המשרדים באזור יגאל אלון. מטבח שף, במובן של לקיחת חומרי גלם אסייתים והפיכתם למנות עם אינטרפרטציה אישית בלי היצמדות למטבח מסוים.
צפרה

טוקיו טונה בצפרה. צילום: צפרה בע"מ
טוקיו טונה בצפרה. צילום: צפרה בע"מ

קאב קם

בר האוכל של יריב מלילי (בית תאילנדי) מחבר בין תרבות השתייה והאכילה התאילנדית לווייב התל אביבי. האוכל חריף, מתובל וחזירי בקטע טוב, ומוגש כמצעד מנות בועטות וסקסיות. בצהריים מוגש תפריט עסקי מעודן יותר, עם דגש על אלכוהול מייצור ישראלי.
קאב קם

קאב קם (צילום: יונתן בן חיים)
קאב קם (צילום: יונתן בן חיים)

קיטו קאטו

קחו את תל אביב, ערבבו עם טוקיו וקיבלתם את קיטו קאטו – הפרויקט הצעיר ברוחו של השף יאמה סאן (TYO) שמושתת על איזקאיה, בר אוכל יפני. בתפריט הערב אפשר למצוא אגדשי טופו וסביצ'ה המאצ'י לצד מנות מתוחכמות מדגים, פירות ים ובשר. עסקית הצהריים כוללת פתיח קטן, ראשונה ועיקרית במחיר שבמקום אחר קונה לכם המבורגר.
קיטו קאטו 

קיטו קאטו. צילום: דרור עינב
קיטו קאטו. צילום: דרור עינב

TYO

אחרי חמש שנים עברה הלאונג' בר-מסעדה של השף יאמה סאן לשבזי. הגלאם, ותודה ששאלתם, נשאר: מנות פתיחה מתוחכמות, רולים מעוצבים, דגים נאים, נתחי בשר וכבד אווז – בקיצור כל מה שבא טוב באינסטה. כשמקלפים את העטיפה הנוצצת ומתרכזים בסושי קלאסי וניגירי מגלים מקום שנצמד למסורת היפנית ולא עושה לעצמו הנחות.
TYO

TYO (צילום: דרור עינב)
TYO (צילום: דרור עינב)