9 דברים שלא ידענו על דיוויד לינץ' ז"ל עד שהוא סיפר לנו עליהם
דיוויד לינץ' הלך אמש לעולמו בגיל 78, והשאיר אחריו מיליוני לבבות פראיים שבורים. אנחנו ב"טיים אאוט" שוחחנו עם היוצר הנערץ ב-2014, לרגל תערוכת הצילום הראשונה שלו שהוצגה בלונדון, והוא שיתף אותנו באהבתו ל"שובר שורות", לצילום במפעלים נטושים ולאצות מטוגנות. להתראות בחלומותינו
>> דיוויד לינץ' הלך הלילה לעולמו אחרי מאבק לא ממושך במחלות ריאה. הבמאי פורץ הדרך שחולל מהפכות ענקיות בקולנוע ובטלוויזיה נפטר חמישה ימים לפני יום הולדתו ה-79, אחרי שהודיע בשנה שעברה כי הוא חולה באמפיזמה ולא יוכל עוד לעזוב את ביתו כדי לביים. לינץ' הותיר אחריו שלושה ילדים, ארבע נשים להן היה נשוי לאורך השנים, והמון סרטים שנצרבו לנו בלב ובמוח. בשנת 2014 הוא הציג לראשונה תערוכה מצילומיו בלונדון, ואנחנו ניצלנו את ההזדמנות כדי לחטוף ממנו כמה מילים על דברים שלא ידענו עליו. אנחנו כבר מתגעגעים
>> ידידתנו הגדולה: 20 הסדרות הכי אמריקאיות בתולדות הטלוויזיה
>> האם לורה פאלמר באמת מתה? האם זה רק חלום? כן. לא. אולי
***פורסם לראשונה ב-28.1.2014***
דיוויד לינץ' הוא כבר מזמן הרבה יותר מ"רק" במאי קולנוע. בשנים האחרונות הוכיח הווירטואוז שהוא גם מוזיקאי, צייר ואפילו יצרן מומחה של קפה. נדמה שרשימה התארים המפוארת לא מספיקה ללינץ', ובימים אלה עולה תערוכת הצילום הראשונה שלו בגלריית הצלמים, אחת מגלריות הצילום הגדולות והנחשבות ביותר בלונדון. אף שאיש הרנסנס המודרני הזה ידוע בכך שהוא אוהב לעשות המון ולהתראיין מעט, הוא סיפר לנו תשעה דברים שלא ידענו על חייו ועל הקריירה שלו.
הוא ממש, אבל ממש אוהב אצות מטוגנות
"בזמן הפוסט־פרודקשן של הסרט שלי, 'איש הפיל', עברתי לטוויקנהאם, ליד לונדון. הייתי אוכל שם די הרבה במסעדות הסיניות בנוסח פקין. בכל פעם שהזמנתי אצות מטוגנות קריספיות הייתי ברקיע השביעי – ביס אחד מזה ואתה מרגיש איך הנשמה שלך עוזבת את הגוף".
כל אחד יכול להתעורר בבוקר עם כוס קפה של דיוויד לינץ'
"תערובת הקפה האורגנית שלי,David Lynch Signature Cup , ממש טובה. זה מה שאני שותה כל היום. רשת החנויות הול פודס החלה למכור את הקפה שלי ברחבי ארצות הברית. כרגע הם מוכרים את המותג ב־20 חנויות כדי לבדוק אם זה עובד. אז לכו לחנות הול פודס הקרובה אליכם ותגידו למוכר 'היי, ג'ק, אני ממש רוצה שתמכור פה את הקפה של דיוויד לינץ". זה מאוד יעזור".
הוא מאוד נמשך לווילונות
"אני לא יודע מאיפה זה בא, אבל אני ממש אוהב וילונות. יש משהו כל כך קסום, קוסמי ממש, בווילונות שנפתחים ומגלים לך עולם חדש. אנשים מגיבים לכך ברמה מאוד עמוקה".
הוא יכול להוסיף את הטייטל "מעצב מועדונים" לקורות החיים שלו
"לקחתי חלק בעיצוב מועדון סילנסיו בפריז. השם של המקום נבחר בהשראת הסרט שלי, 'מלהולנד דרייב', אבל למען האמת אני לא איש של מועדונים – אני לא ממש אוהב לצאת בלילה. אני מעדיף להישאר בבית".
אף שהוציא שני אלבומים, הוא לא מחשיב את עצמו כמוזיקאי
"אמנם אני מנגן ויוצר מוזיקה, אבל אני לא ממש מוזיקאי. אני פוחד פחד מוות לנגן בפני אנשים, למשל. אני כל כך מעריץ את המוזיקאים הגדולים שיכולים לנגן את אותו דבר שוב ושוב ושזה עדיין יישמע נהדר – הם נולדו לזה. אני חבר בלהקת אולפן ויוצר משהו שיותר מזכיר בניית מוזיקה, זה משהו אחר".
צילום ממלא אותו אושר
"האהבה לצילום סטילס צמחה אצלי מתוך הבימוי בקולנוע: אתה רואה משהו דרך העדשה ואתה מתמלא אופוריה. זו צורת אמנות מדהימה. אני אוהב במיוחד את הצלמים וויליאם אגלסטון, ג'ואל־פיטר ויתקין ודיאן ארבוס".
הוא מוצא יופי במפעלים נטושים
"גדלתי בצפון־מערב ארצות הברית, שם אין בכלל מפעלים – רק יערות וחוות. אבל אמי גדלה בברוקלין, וכשהייתי קטן נהגנו לנסוע לשם די הרבה. פיתחתי חיבה לסוג מסויים של אדריכלות, וקשר רגשי למכונות, לעשן ולפחד. בעבורי, למיקום האידיאלי למפעל אין מאפיינים בולטים, מלבד עצים שחורים ועירומים שסובבים אותו ואדמה ספוגה בשמן. הזמן נעלם כשאני מצלם במפעל, זה באמת יפהפה".
לונדונים בני מזל יהיו האנשים הראשונים שיראו את הצילומים שלו
"זו הפעם הראשונה שאני מציג את הצילומים האלה בציבור. התערוכה הזו בגלריית הצלמים בלונדון נולדה מתוך הספר 'תצלומי מפעלים' שהוצאתי".
בדיוק כמונו, הוא מעריץ של מארזי סדרות
"זה נכון. אני מאוד אוהב את 'שובר שורות' ואת 'מד מן'".
