מרכוס ואלה בא לתדר: ריאיון עם מוזיקאי ברזילאי צעיר (76) ופורץ דרך

לא פלא שמרכוס ואלה, אגדה ברזילאית חיה שתנחת בשבת הקרובה בתדר, נראה ככה בגיל 76. כשמקפידים לעשות מוזיקה קולית, חדשנית וגרובית במשך שישה עשורים בלי הפסקה אי אפשר להזדקן

מרכוס ואלה
מרכוס ואלה

על פי רוב, למוזיקאים – טובים וגרועים כאחד – יש מסלול חיים קבוע בן שלושה שלבים עיקריים: בשלב הראשון הם קלי דעת ועושים מוזיקה מהלב, בשלב השני הם שקולים ועובדים בעיקר עם הראש, ובשלב השלישי, לקראת הסוף – נוכח העובדה שהשלב השני הרס להם את הקריירה – הם הופכים לצל מבאס של עצמם והאיבר שמכוון את פעילותם הוא הכיס. מרכוס ואלה, שיציין בספטמבר הקרוב את יום הולדתו ה־76 בסימן 60 שנות יצירה, אינו כזה. מסלול החיים, על שלביו, ממנו והלאה. העבר שלו גדול וחשוב לפחות כמו ההווה. הוא מעין פיטר פן שהתחפש למאהב ברזילאי מסוקס. הוא גם נראה כך וגם נשמע כך באלבומיו החדשים, שיוצאים לאחרונה בתדירות מסחררת של שניים בשנה. האחרון, "Sempre" ("נצח"), יצא בתחילת השנה, ובאוקטובר ייצא עוד אחד.

אפשר, כמובן, לקשר את הגנים הפלאיים שלו לעובדה שהוא נולד בברזיל – מקום שמח במיוחד, לפחות עבור חלק מתושביו – אבל קצת בעייתי לייחס את זה לאימג' המזוהה ביותר עמו: עטיפת אלבומו "מרכוס ואלה" משנת 1970, המעוצבת בגאונות, שבה הוא מצולם כשהוא שרוע על מיטה לבנה כשפלג גופו העליון מחוץ לשמיכה, בידו האחת כוסית משקה חריף ובידו השנייה מאכל כלשהו על קיסם. הוא לא באמת נראה ונשמע ככה בגיל 76 מכיוון שהוא נהנתן שרמנטי ועצל. רחוק מזה. מתברר שסוד שימור החומר שלו טמון דווקא בגישה ההפוכה לחיים.

"אני בדיוק בסטודיו עכשיו, עושה מיקסים אחרונים לאלבום שייצא באוקטובר", הוא מפתיע בתחילת הריאיון הטלפוני הזה, שנערך לקראת הופעתו בתדר בשבת הקרובה במסגרת סדרת "ג'אז זה מגניב" של תדר והנסי. "האמת היא שהאלבום הזה כבר די מוכן והייתי יכול להוציא אותו כבר קודם, אבל אני לא רוצה שהוא ייקח את תשומת הלב מהאלבום הקודם, אז דחיתי קצת. עכשיו כבר אין לי ברירה ואני חייב לסיים אותו כי אני ממש בקרוב מתחיל פרויקט חדש באל.איי".

 

בקיצור, אתה לא במיטה.
"לא, לא, אני לא שם. תראה, אני אוהב את הבית שלי ואת אשתי ואת הילדים, אבל האמת היא שהמוזיקה יותר חשובה לי בימים האלה. כשיש לך הזדמנות לעבוד על פרויקטים חדשים גם אחרי כל כך הרבה שנים זה נותן לך המון אנרגיה. אני צריך לעבוד ואני רוצה לעבוד דווקא כי זה לא מובן מאליו".

שלא כמו אמנים רבים אחרים בגילך שממשיכים ליצור אבל נשמעים עייפים ושבעים, אתה עדיין נשמע שמח, מואר, מאושר.
"נכון, כי זו הדרך שבה אני רואה את החיים. לא צריך לחשוב כל כך על מה שעשית כל הזמן ולסכם. אני לא חושב על זה בכלל. מבחינתי יש רק הווה ואני מתמקד אך ורק בו. לכל אחד מאיתנו יש בעיות בחיים, זה ברור, אבל אתה עדיין חייב ליהנות מהם ולשמוח בהם. זו תמצית החיים".

מרכוס ואלה
מרכוס ואלה

וזה גם מה שמשתמע מהתמונה שלך במיטה.
"כן, זה היה רעיון יפה. אני גם אוהב לנוח, שלא תבין לא נכון, אבל לא כל כך הרבה. אני לא רוצה לבזבז יותר מדי זמן בחיים. כשיש לי זמן חופשי אני פונה לטבע. הוא תמיד עוזר לי להירגע ולהגיע לתובנות וללחנים חדשים. אני אוהב ללכת ליד הים ולהסתכל על הים במשך שעות. זה גם התעמלות וזה גם מסב לי אושר. אני גם מנסה לישון תשע שעות ביום אם אני יכול, אבל כשאני בטור אני לפעמים ישן גם שעתיים או שלוש בלילה, וזה לגמרי בסדר. האנרגיה של הקהל גורמת לי לא להרגיש שאני לא ישן מספיק".

אני מקווה שייצא לך לישון מספיק לפני ההופעה בתל אביב. צריכים אותך פה בשיא הכוח.
"האמת היא שאני מגיע אליכם להופעה בלי לישון לפני זה בכלל".

אוי ואבוי, למה?
"כי זו הופעה שהכנסנו ברגע האחרון ויוצא שאני בדיוק מסיים הופעה בפורטוגל ומיד אחריה טס לישראל ומופיע, בלי לישון. המארגנים שאלו אותי אם אצליח להופיע ככה ואמרתי להם 'זה בסדר, אני לא צריך לישון'. למזלי יש לי שלושה ימים בישראל ככה שאחרי ההופעה אוכל לישון גם יום שלם אם ארצה. הכל בסדר, ידידי".

הרמוניות חושניות

עד כה הבנו שמרכוס ואלה הוא מוזיקאי עסוק ושמח שאוהב את החיים, אבל הסיבה לכך שהופעתו הקרובה בתל אביב אמורה להדליק את כל מי שיודע לזהות מוזיקה מגניבה כשהוא נתקל באחת כזאת היא שמדובר באגדה. ואלה נטל חלק בכל ההתפתחויות המוזיקליות המהפכניות של ברזיל מאז סוף שנות ה־50 ועד היום: חבריו לכיתה בתיכון היו אדו לובו ודוריבאל קאימי; הוא היה ממנהיגי ה־MPB (מוזיקה ברזילאית פופולרית – רב"פ) של תחילת שנות ה־60, ממובילי זרם הבוסה נובה של אמצע־סוף העשור ההוא (להיטו הענקי "Samba De Verão", הידוע גם בגרסתו באנגלית "So Nice", בוצע על ידי גדולי הזמר הברזילאי ונחשב לאבן דרך בז'אנר) ומחלוצי השילוב בין פאנק־ג'אז, אלקטרוניקה, רוק ושורשים של סמבה בשנות ה־70 – מה שהפך אותו בתחילת שנות ה־90 לאב המייסד של ז'אנר האסיד ג'אז, שהיה אז בשיאו.

להבדיל מאגדות ברזילאיות חיות אחרות, למשל ז'ילברטו ז'יל וקאיטנו ולוסו, שמו של ואלה פחות יצא למרחוק בזמן אמת, בסבנטיז, אבל עם הזמן נצברו לזכותו עוד ועוד מעריצים ברחבי העולם, עד שהפך לאגדה חיה גם מחוץ לגבולות ארצו הטרופית. בארצות הברית הכירו אותו לראשונה כש"ברח" לשם (כפי שהוא מתאר זאת) בשנת 1975 מהצנזורה של המשטר הטוטליטרי בברזיל. הוא עבד שם בין השאר עם להקת שיקגו ועם כוהנת הג'אז שרה ווהן, ובתחילת שנות ה־80 התגעגע וחזר לברזיל. באירופה העניין בו החל הרבה אחר כך, בתחילת שנות ה־90, כשהמפיק, הדי.ג'יי ומייסד הלייבל אסיד ג'אז ג'יילס פיטרסון השמיע אותו במועדונים והכיר את האוצר המופלא הזה לכל האנשים הנכונים. "מאז", הוא אומר, "אני מרגיש שהחשיפה למוזיקה שלי רק נהיית יותר ויותר גדולה".

זה לגמרי נכון. הלייבל הנהדר Light in the Attic הרים לפני כמה שנים את הכפפה והוציא מחדש, על וינילים, את ארבעת אלבומי הפלא של ואלה מהסבנטיז, מה שגרם להיפסטרים צעירים רבים לגלות אותו, ומאז כוכבו שוב זורח. זו גם הסיבה שהוא שוב מוציא אלבומים חדשים – והם נפלאים, גרוביים וסקסיים בדיוק כמו הישנים. "יש במוזיקה הזאת חושניות, זה ברור", הוא אומר, "יש בה מלודיות והרמוניות כמובן, אבל אני שם דגש מאוד גדול על הקצב – מה שמוסיף לה עוד משהו, שעובד על כל החושים. שמע, אני עדיין מקליט אלבומים וכל הזמן מנסה כיוונים חדשים, אבל אני מודע לכך שאנשים אוהבים מאוד את מה שעשיתי בסבנטיז, והאמת היא שאפשר להבין למה. שנות ה־70 היו מרתקות לכל סוגי האמנות. המוזיקה הייתה אותנטית, לא מסחרית. אנשים לא עשו מוזיקה בשביל להשיג משהו אלא כי הם באמת נהנו מזה – וגם אני הייתי שם. הקלטתי אז את האלבומים הכי חזקים שלי".

ויהיה להם ייצוג בהופעה בתל אביב?
"בטח! כלומר, אני מבין שיש אצלכם כמה אנשים שמכירים את המוזיקה שלי מהסבנטיז בגלל ההוצאות המחודשות ואני הולך לשלב הרבה שירים מהאלבומים האלה בהופעה. בכלל, זו תהיה הופעה מאוד אנרגטית ושמחה. אשתי תרזה, אגב, היא זמרת הליווי שלי וכמובן גם היא מגיעה איתי לתל אביב. אני מאוד מתרגש לקראת ההופעה הזאת כי אף פעם לא הופעתי בישראל".

גם אנחנו, מאוד, אבל לא נסיים לפני טיפ שלך לחיים מאושרים.
"אוקיי, הטיפ שלי הוא פשוט להודות על מה שיש לך. לא להתאכזב מזה שאין לך. זה הדבר הכי גרוע בחיים. זה גורם לעצב ולקנאה. אתה צריך להודות על הכל, אפילו על זה שאתה קם בבוקר. אני מודה לאלוהים כל פעם שאני קם בבוקר. על המוזיקה שלי ועל הבריאות".

ואני מודה לאלוהים ולך על זה שדיברנו עכשיו.
"תודה לך, חבר! נתראה בישראל!".

תדר, דרך יפו 9 תל אביב, שבת (6.7) 18:00, כניסה חופשית