"מערכות המזון שבורות": משבר האקלים מתחיל בארוחת הצהריים שלנו

משבר האקלים כבר כאן, והוא מכה בכל מקום בעולם: משריפות ענקיות בקליפורניה, פורטוגל ואוסטרליה, דרך הצפות ענק בפקיסטן, בצורות בממדים תנכ"יים בצרפת, קליפורניה, איטליה וסין, המסת קרחונים בגרינלנד ואנטרקטיקה, האלפים וההימליה. לכל אירועי ענק אלה השלכות מרחיקות לכת על היכולת לגדל מזון ולהאכיל את אוכלוסיית העולם כיום, לא כל שכן כאשר נהיה 9 מיליארד.

הכל ממש בסדר. (דימוי: עודד ברנח)

אנו נמצאים בעיצומם של מספר מגפות ומשברים חופפים, כולם קשורים למערכות מזון בקשרים הדדים עם לולאות משוב חיוביות – כלומר המחריפות אלה את אלה. ראשית, ישנו אי בטחון תזונתי, רעב סמוי ופשוט רעב, אשר נמצאים במגמת עלייה מתחילת מגפת הקורונה, הולכים ומחריפים באזורים שונים בעולם, במיוחד מתחילת המשבר הגאופוליטי באוקראינה, והחרפת משברי האקלים מאפריקה ועד המדינות העשירות. כאשר שליש ממדינת פקיסטן תחת מים, כמובן שלא ניתן לגדל על הקרקעות החקלאיות הללו. הבצורות החריפות מזה מאות שנים בקליפורניה, איטליה וסין מקטינות את יכולת גידול המזון ואיתו את עליית המחירים, יוקר המחיה ואף סיכונים למחסור במזון במדינות לא מעטות, כבר בעתיד הקרוב. במקביל, מגפות ההשמנה והסוכרת המתפשטות בכל העולם. לאלה השלכות כבדות על חוסנן של מערכות הבריאות וכמובן נטל כלכלי עצום.

המשבר השלישי הינו משבר האקלים והסביבה, שכפי שתואר, כולל גם פגיעה דרמטית ביכולת גידול המזון. לאקלים, סביבה ומערכות המזון קשרי גומלין, כאשר מערכות המזון אחראיות על כשליש מכלל פליטות גזי החממה – גידול וצריכת בקר פולטים כ-14% מכלל פליטות גזי החממה. מעבר לכך, גידול וצריכת בקר משפיעים באופן קיומית על יערות הגשם בדרום אמריקה אשר נשרפים כדי לגדל בקר ו/או מזון לגידול הבקר, עבור הדרישה העולמית ההולכת וגדלה. תהליכים אלה גוררים אחריהם שרשרת משברים ופגיעות סביבתיות, מהכחדת מינים ופגיעה אנושה במגוון הביולוגי, גוררים תהליכי מדבור באזורים שהיו יערות גשם ואלה רק דוגמאות ספורות.

קרוב לצלחת, הורס יותר. סטייק סינטה. צילום: אנטולי מיכאלו

מערכות המזון כיום שבורות. הן מבוססות על גידולים אינטנסיביים וחקלאות אינטנסיבית לגידול בעלי חיים למזון ומזון כדי להזין אותם – וזה סך הכל תהליך מאוד לא יעיל. על כל 100 קלוריות שאנו מזינים את הבקר אנו מקבלי בסך הכול 3 קלוריות על הצלחת, ועל כל 100 גרם חלבון שאנו מזינים את הבקר במהלך גידולו, אנו מקבלים סך הכול 3 גרם חלבון בהתאמה. הרבה יותר יעיל ובריא להאכיל את בני האדם במזונות שלמים מהצומח, דוגמת קטניות ודגנים מלאים. באופן כזה יהיה הרבה יותר מזון להאכיל את אוכלוסיית העולם.

וכמובן שאם בוחנים את ישראל, אנו שיאנים בצריכת עוף ובקר: במקום ראשון ורביעי בעולם, בהתאמה. רוב הבקר שאנו אוכלים מיובא מארגנטינה וברזיל – כלומר גם לנו תרומה לא מבוטלת לפליטות גזי החממה – רק שה"תרומה" הזאת לא נספרת בישראל, אלא במדינות הגידול. לב הבעיה היא שמערכות המזון מכוונות כיום לגידול מזון כמוצר ליצירת הון, לא לגידול מזון להזנה בריאה ובת קיימא של אוכלוסיית העולם.

זה הזמן להתעורר. ד"ר דורית אדלר. צילום: אינגה אבשלום

חלק גדול מהמזון המגודל מבוסס על מיעוט גידולים כדוגמת חיטה, תירס ואורז – מגוון מינים מצומצם אשר מהווה סכון לחוסנן של מערכות המזון והמהווים מנוע למגפות ההשמנה, הסוכרת ואפילו אי בטחון תזונתי. ב-2015 הכריז האו"ם על 17 יעדי פיתוח ברי קיימא שהעולם חייב להשיג עד 2030 כדי להתמודד עם מכלול משברי האקלים והסביבה. מערכות המזון קשורות ביחסי גומלין עם כל אחד מהיעדים האלו, וללא שינוי משמעותי במערכות המזון שלנו, כפי שהצהיר האו"ם בפסגת מערכות המזון ב-2021, לא ניתן יהיה להשיג את יעדי הפיתוח ברי הקיימה.

הזמן אוזל, המשברים מחריפים וכולנו יכולים להתחיל מהצלחת, או אולי עדיף, מעגלת הסופר. אימוץ תזונה ים תיכונית – המבוססת ברובה על מזון לא מעובד מהצומח עם נגיעות של דגים, עוף, ביצים ומוצרי חלב ומוכחת כמסייעת במניעת מרבית המחלות הרווחות לאדם ושיכוך משבר האקלים והסביבה – תהייה צעד משמעותי לבריאות האדם והעולם.

ד"ר דורית אדלר תשתתף ביום שלישי הקרוב (13.9) בפאנל מומחים בנושא "ארוחת הצהרים שלנו ומשבר האקלים" במסגרת מפגש הראשון של ״שיח מתורבת״. בשעה 20:00 באברהם הוסטל, לבונטין 21. להרשמה למפגש