שוק הכרמל בצרות: "אין עבודה. יושבים ומדברים ומעבירים את היום"

עם כל הכבוד לרחוב נחלת בנימין שכבר הוכרז כאיט גירל של קיץ 2024, הדברים המעניינים באמת קורים בשוק הכרמל. השוק הרוחש מאז ומעולם היה ברומטר עירוני סוער, מקום של אמוציות וטרנדים. ובחסות המצב הוא נעשה מטורלל מתמיד. קחו למשל את המקרה שקרה במיטש, מזללת הקבבים הוותיקה בשוק: בתחילת השבוע הודיעה השפית אורית מושקוביץ שהיא סוגרת את המקום, והפעם סופית, אך לא עברו יומיים, וליוטיוב עלה סרטון שבו "מבקר המסעדות" ניב גלבוע ואיש היח"צ רני רהב מסיירים בשוק, ובין היתר זוללים קבבים במיטש. "היה שווה לבוא, וכנראה שההמלצות שקיבלת היו טובות", חיווה רהב את דעתו. "בול בוקרשט", עונה גלבוע בפה מלא בשר. מושקוביץ הבינה שיש כאן הזדמנות: היא הפכה את ההחלטה, לכל הפחות באופן זמני, ופתחה את המסעדה עד לסוף השבוע הקרוב.

>> מסעדת OCD חוזרת, וגם בינו גבסו, וגם דה טאקו וגם עוד חדשות אוכל

"הכתבה צולמה לפני כחודש, וכשהבנתי שאנחנו מורידים את התריס ולא ממשיכים את הפעילות, שלחתי לניב הודעה שכרגע המסעדה סגורה. למחרת הכתבה עלתה, והבנתי שאני לא יכולה שלא לפתוח" הסבירה מושקוביץ את הזגזוג. מה יהיה בשבוע הבא אין לדעת, אך הבניין שמול המסעדה עתיד להיהרס ולכן היא מחפשת מקום אחר, מחוץ לגבולות השוק. מי שעוקב אחרי מיטש ומכור לקבבים ולמוג'דיי, ממרח שום רצחני, יודע שזו אינה הפעם הראשונה שהמיטש נסגר. אבל בזמן שכזה, נראה שזהו היוצא מן הכלל שדווקא מעיד על הכלל, ובעיקר מעיד על חוסר היציבות בשוק, שמאז השבעה באוקטובר מצבו הולך ומידרדר.

שוק הכרמל התאפיין תמיד בתחלופה מהירה של עסקי אוכל. בחודשים האחרונים האדוות הפכו לצונאמי ומקומות נסגרים בזה אחר זה. בית הקפה בינז 20, בר היין והאוכל לה סיטה, בר האוכל היפני-מרוקאי Mess והמסעדות מרלוזה ונינג שעברו דירה הן רק כמה דוגמאות. ואנחנו לא מדברים בכלל על דוכנים שהפציעו לרגע והתפיידו, שווארמה גרטי ודוכן הקובה העיראקי של רוני בשרים למשל. לקושי האובייקטיבי שנגרם בעקבות עבודות הרכבת הקלה באלנבי והשיפוץ בחלקו המערבי של השוק נוספו תוצרי המלחמה – אפס תיירות, משבר כלכלי, מחסור בידיים עובדות (צעירים רבים נמצאים עדיין בשירות מילואים) ומצב רוח שפוף.

"יש בשוק הכי פחות רגליים הולכות מאז שהגעתי לכאן לראשונה בשנת 2010", אומר אייל קיצ'ס בעלי OSU, דוכן הסמאשבורגר היפני שנפתח בחודש ינואר השנה. "כל העסקים מסביבי בהישרדות מטורפת. כולל הבסטות וכולל מקומות שפותחים רק חלק מהשבוע. אפילו הפלאפל לידי עובד פחות, אבל הוא וואן מאן שואו, אז זה לא נורא. אפשר לספור על יד אחת את המקומות שעובדים טוב". קיצ'ס מכיר את השוק היטב, שכן לפני אוסו הוא היה מבעלי ספוט הבשרים כרמל, ובר האוכל הסיני צ'יינה קלאב. לדבריו, המשבר החל עוד לפני המלחמה עם עבודות הרק"ל ("עברו כאן אוטובוסים כמו בתחנה מרכזית והיום הכל סגור. באלנבי עסקים בכלל גוססים"), והתגבר בגלל המלחמה ועם בוא הקיץ.

מסתבר שבימי ראשון ושני השוק ריק לגמרי, ואת יום שלישי אפילו שוק האמנים במדרחוב נחלת בנימין אינו מצליח להציל. לקוחות מעדיפים לחסוך מעצמם את סיוט ההגעה והחניה, ובמקום זאת מזמינים וולט – גם כאלה שגרים קרוב. קיצ'ס מספר שגם כשכבר יש תנועת לקוחות, הקניות עצמן במגמת ירידה. למשל דוכן הדגים המפורסם של מוסי, שפתוח רק יומיים בשבוע, ובמקום ויטרינה מפוארת, המקום פועל בהזמנות. "לבעלי דוכנים ומקומות אוכל אין עבודה. הם יושבים ומדברים אחד עם השני ומעבירים את היום".

ענת שבי עובדת בשוק כבר 14 שנים, וגם היא לא זוכרת תקופה קשה כל כך. "השוק מת", היא אומרת בקול עייף. "ראיתי את ההידרדרות שלו מול התפתחות הקולינריה, שנמצאת היום במצב קשה מאוד". בגלל המצב, מיעוט התיירים וחום יולי-אוגוסט החליפה שבי פאזה ממסעדת פועלים למעין חמארת שוק שפועלת בשעות הערב. היא הביאה שף והעזיבה אותו ("לא יכולתי לסבול שבחור צעיר אומר לי מה לעשות"), והרכיבה תפריט של מנות קלות שהולכות טוב עם בירה. בתחילת המלחמה היא אירחה במסעדה את שפוי, בר היין של אנשי M25 הסמוך, ותרמה את המטבח לפופ אפ שהפעילו אנשי טרטוריה מקומית, שפונו מהצפון – הכול כדי לשמור את המסעדה בחיים.

"הם רצו לקחת את המקום אבל הוא הבית שלי. זה משהו שאני יוצרת עוד מהניינטיז, כשהיו יושבים אצלי דראגיסטים ורוקיסטים באותו שולחן. עשיתי לילה ועשיתי יום, ועכשיו אני עושה ערב". עבור הלקוחות הקבועים היא מתגמשת ופותחת את המקום בשישי בצהריים בפורמט הישן, כמסעדת תבשילים ביתית. "יושבים אצלי כמה פרלמנטים שהתאכזבו כשעברתי לעבוד ערב. כשהודעתי לכמה חבר'ה שאני פותחת בצוהריים עם אוכל אמיתי, הם באו אלי בחיבוקים והראו לי את ההתרגשות בקבוצת הווטסאפ שלהם. הבנתי שבשישי אני חייבת לפתוח כמו פעם. עברתי את הקורונה והמלחמה והלקוחות הקבועים מחזיקים אותי".

פנדה (עידן פיינבורג), בעלי דוכן הפיתות והבר רומיה, מתוסכל גם הוא מהמצב. "אני כבר לא מצליח להבין מה אני עושה פה. יש כל כך מעט סיבות להישאר עד שגם אני חושב לסגור, ואני עסק מצליח ומותג חזק. אני משלם ערימות של כסף ובמקום להיות איתנו, המלחמה שלי היא בתוך הבית", הוא אומר ומפנה אצבע לעיריית תל אביב יפו. "אנחנו נמצאים בעיר הכי יקרה בעולם ובמצב מלחמה, ובסוף יוצא שהאויבים שלנו הם דווקא החברים בעירייה. במקום להבין את המצב ולבדוק אם אפשר לעזור במשהו ולשים איזה ספסל, מקשים עלינו".

הקושי מגיע ברגעים הכי לא צפויים: לפני מספר ימים הוגשה נגד פנדה פיתה תלונה על רעש, אז נשלח להוציא אישור איכות הסביבה, שעבורו הוריד את הרמקולים כדי לקבל את האישור, ואז נותר ללא רמקולים, ללא אווירה ועם פחות לקוחות. "מיום שהכנסנו את הרמקולים למחסן יש ירידה של 30 אחוז בהכנסות. לקוחות והעובדים מרגישים כמו ביום הזיכרון". כדי להתמודד עם הקושי בבסיס האם בשוק, הוא מפנה משאבים אל פרויקטים במקומות אחרים – אירועים, פופ אפ בתערוכת "צבע טרי" וסניף שפעל בבניין צ'קפוינט בשכונת ביצרון.

"בסוף אנשים כמוני בונים את העיר הזו. אנחנו עושים הכול כדי שיהיה טוב וכיף וחווים אכזבה מהשותפים שלנו. לשוק קשה, ועם כל מה שאני מנסה לעשות – בסוף הסכין נתקעת לי בגב". האם יש מישהו שיהיה, בעירייה או מחוץ לה, שעובד על הצלת השוק? למרבה הצער, נראה ששוב בעלי העסקים נותרו בעיקר לבדם כדי לנסות ולהשאיר שריד מתל אביב הישנה, תוך כדי לוליינות עסקית בלתי אפשרית רק כדי להישאר בחיים. אז אולי בפעם הבאה, אפשר לוותר על הוולט ולבוא לשוק.

בתגובה לדבריו של פנדה, מעיריית תל אביב-יפו נמסרה התגובה הבאה: "העירייה ערה למצוקת העסקים ועושה כל שביכולתה על מנת לסייע ולעזור לבעלי העסקים בעיר. כך למשל העירייה מקדמת סיורי טעימות בשווקים ופעילויות בשיתוף העסקים על מנת לעודד אנשים להגיע והחל מתחילת המלחמה ועד פברואר נתנה העירייה פטור לעסקים מאגרות שונות כמו היתרי שולחנות וכיסאות, פרגודים והיתרי לילה. בנוסף ראש העירייה פנה בתחילת המלחמה לשרי האוצר והפנים בקריאה לפטור את בעלי העסקים מתשלומי ארנונה אך לא נענה. באשר לעסק המדובר, בעקבות ריבוי דו״חות בגין מטרדי רעש, הוא זומן לשימוע שלאחריו קיבל אישור מהרשות לאיכות הסביבה ורישיון העסק עדיין בתוקף. אין בסיס לטענה בדבר אכיפה מוגזמת. מחובתה של העירייה לשמור על איזון בין האינטרסים של העסקים לבין שמירה על איכות חיי התושבים המתגוררים בסמיכות".