משמרת שניה: התל אביבים שמקדישים את חייהם למרכז הסיוע

מימין: אסתר עילם (צילום: אורן זיו), קים בוסי סמדר, שגיא אברג'ל (צילום: מיטל משלנקה) ומני ביטון
מימין: אסתר עילם (צילום: אורן זיו), קים בוסי סמדר, שגיא אברג'ל (צילום: מיטל משלנקה) ומני ביטון

ספר בשאפה, מנכ"לית של סטארט-אפ, רקדן לשעבר ומהאמהות המייסדות של הפמיניזם הישראלי: יש תל אביבים שחלק ניכר מהשגרה שלהם הוא התנדבות במרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, אשר זקוק לתמיכה שלכם במיוחד השנה. בואו להכיר

17 בדצמבר 2020

מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית הוא לא פחות ממוסד תל אביבי. כבר למעלה מארבעה עשורים, הרבה לפני מהפכת me_too#, מספק המרכז תמיכה רגשית וסיוע פרקטי לנפגעות ולנפגעים, כמו גם סדנאות חינוך והסברה לבני נוער ומבוגרים. הפעילות בו מתאפשרת בזכות מתנדבים ומתנדבות אשר דואגים לספק מענה ישיר לצרכי הנפגעות והנפגעים ללא תמורה. בין היתר, הם אלה אשר מתפעלים את קווי החירום במשך 24 שעות ביממה (ומספקים גם סיוע בצ'ט ובווטסאפ), מלוות את הנפגעות לחדרים אקוטיים, למשטרה, לפרקליטות ובהליכי מיצוי זכויות ועוסקים בקידום מיניות בריאה לבני נוער באמצעות העברת סדנאות בבתי ספר.

כולם עושים זאת במסירות מלאה, והם לאו דווקא המורים או העו"סיות שאולי דמיינתם שהם. למעשה, את חלקם אתם אפילו מכירים מעולמות התרבות, האמנות והלייפסטייל בעיר. ואם לא – זה בהחלט הזמן להכיר את הנשים והגברים שמקדישים חלק ניכר מחייהם לתמיכה באחרים ובאחרות בשעת משבר:

"אני זוכר איך המשפט הזה נגע בי במקום שלי כאבא"

מני ביטון, ספר נשים במספרת 'שאפה'
מתנדב מזה שלוש שנים בקו הסיוע לגברים

"הגעתי לקו הסיוע כי הרגשתי צורך להתנדב וחיפשתי משהו עם משמעות. אחת הלקוחות שלי סיפרה לי על המרכז, היא הייתה מתנדבת ותיקה והציעה לי להצטרף. בקורס ההכשרה עברתי בו תהליך משמעותי, זאת הייתה חוויה חדשה של להיות חשוף ולראות אחרים חשופים רגשים. פתאום ראיתי היבטים נוספים של החיים שלא ראיתי קודם, ביניהם ההבנה של עד כמה הפונים זקוקים לנו. ההתנדבות יכולה להיות מאתגרת, אבל השיחות המשמעותיות שבהן אני מצליח לסייע לאדם שפונה אלינו ולתת לו תחושה שהוא לא לבד, שוות כל רגע.

בשנה הראשונה שלי על הקו, די בהתחלה, התקשר בחור כדי לברר על הליך משפטי מול הפוגע שלו. איכשהו הגענו לסוגיה של למה זה חשוב לו עכשיו והוא סיפר שהוא עומד להיות אבא. אני זוכר איך המשפט הזה נגע בי במקום שלי כאבא, פתאום זו תחושה של "איך אני מגן על הילד שלי?". זו הייתה טבילת האש שלי על הקו. מתחשלים עם הזמן, אבל יש עדיין שיחות שבהן אני מתרגש עד דמעות."

עדיין מתרגש עד דמעות. מני ביטון
עדיין מתרגש עד דמעות. מני ביטון

"אין על ההרגשה כשפונה מודה לי בסיום שיחתנו"

דינה ניראון, יועצת השקעות ורגולוציה, מנכ"לית IsenseU
מתנדבת מזה שמונה שנים בקו הסיוע לנשים

"אני פמיניסטית מוצהרת מאז שאני זוכרת את עצמי. חיפשתי זמן רב דרכים לעזור, לקדם ולהעצים נשים נוספות והגעתי לקורס ההכשרה למסייעות בקו החירום. הוא היה אחד מהאירועים המשמעותיים ביותר בחיי, או כפי שאמרו המדריכות שלי בקורס: "הגעת עורכת דין וסיימת מטפלת". מצאתי במרכז בית. פגשתי נשים מעוררות הערצה שתורמות כל יום ויום בשנה ממרצן, רגישותן ויכולתן כפי שלא ראיתי מעולם. המענה הטלפוני מעניק לי, למרות התכנים הקשים וההתמודדות עם הקשיים והאתגרים האינסופיים – תחושת קרבה, מילוי עצמי והגשמה. אין על ההרגשה כשפונה מודה לי בסיום שיחתנו ואומרת שעזרתי לה מאד ומזל גדול שהמרכז קיים.

אחד הקטעים הכי מרגשים שקרו בזמן האחרון היה בחור צעיר שהתקשר כי חברה שלו סיפרה לו שהיא עברה תקיפה מינית והוא רצה לדעת איך הוא יכול לעזור לה, רצה לקבל כלים כדי להיות שם בשבילה. ריגשה אותי ההבנה שלו של מה שהיא עברה, יכולת ההכלה הזאת בגיל צעיר. התודות שלו בסוף השיחה ממש העלו לי דמעות בעיניים."

באה עורכת דין, יצאה מטפלת. דינה ניראון
באה עורכת דין, יצאה מטפלת. דינה ניראון

"יש שוני גדול בין הפניות של פעם לפניות של היום"

אסתר עילם, פעילה חברתית ואחת ממייסדות המרכז
מתנדבת מעל לארבעים שנה בקו הסיוע לנשים

"אני מהמייסדות של המרכז, הקמנו אותו בתוך התנועה הפמיניסטית ב-1978. אני זוכרת שהכרזנו על כך רשמית בריאיון ל"קול ישראל". מאז ועד היום אני קבוע על הקו כמתנדבת, ובמהלך השנים גם עבדתי כרכזת וכיהנתי בוועד המנהל. בתחילת שנות השמונים היינו לוקחות משמרת סופ"ש – משישי בצהריים עד ראשון בבוקר היינו במקום פיזית. לא הייתה ברירה, היינו חייבות להיות שם למען הפונות, אפילו אופציה להודעה קולית לא הייתה אז.

יש שוני גדול בין הפניות של פעם לפניות של היום. אונס והטרדה מינית לא השתנו בהרבה, אבל מה שכן השתנה זו ההתמצאות, ההבנה, יש יותר תודעה לפוסט-טראומה. בעשורים האחרונים התפתחה מודעות ציבורית לנושא והרבה נשים שמתקשרות אלינו כבר בעלות הבנה יותר מורכבת של מה שקורה להן. גם אחרי ארבעים שנה על הקו, בכל שיחה עם אישה אני מגלה משהו חדש, מבינה עוד פן מסוים, ניואנס. אני מרגישה שאני כמתנדבת עליתי ל-level אחר. אוצר המילים והתובנות – גם של הפונות וגם שלי – התפתחו. זו בעצם הדרך הפמיניסטית, לא רק אנחנו אלה שיודעות; הרי בעולם הפטריארכלי יש מקצוענים ומולם אנשים שלא מבינים כלום. אבל האמת היא לא כזאת, היא יותר מורכבת, כולנו צמחנו ביחד. יש פה התפתחות רציפה של המסייעות והפונות גם יחד, אנחנו חולקות גורל משותף. זה תהליך הלמידה האמיתי – לבנות יחד עם הפונות גוף של ידע לאורך זמן. אישה לאישה, זה המוטו שלנו."

תגגלו אותה רגע, יעוף לכן המוח. אסתר עילם
תגגלו אותה רגע, יעוף לכן המוח. אסתר עילם

"הוא ביקש לדעת מה הסימנים כדי לוודא הסכמה"

קים בוסי סמדר, יועצת חינוכית בתיכון נעמת-יפו
שנה שניה כמנחה במחלקת החינוך של המרכז

"הגעתי למרכז דרך חברה. ברגע ששמעתי שמחפשות מנחות ומנחים הרגשתי משהו חזק בבטן, תחושה שאני בשלה לעסוק בתוכן החשוב הזה ולקחת חלק במאמץ המשותף לשינוי חברתי ומגדרי. כאישה מזרחית שגדלה בשכונת התקווה הרגשתי שלא תמיד היה מקום לתפיסות פמיניסטיות או לשיח מגדרי, ובעבורי המרכז מהווה חלק משמעותי בעיצוב הזהות שלי כאישה. התאהבתי בצוות המופלאות של המרכז שמקדישות מחשבה לכל פרט ופרט ביצירת התכנים, עם רגישות אינסופית והכלה שמאפשרת לכלל התרבויות והמגזרים להתחבר לסדנאות שאנחנו מעבירות.

הרבה תלמידים ותלמידות ניגשותים אלי בסיום הסדנה ושואלותים שאלות. המקרה שאולי הכי זכור לי היה כשתלמיד ניגש אלי וסיפר שחברה שלו ביישנית מאוד, וזה לפעמים מבלבל אותו אם היא בעניין של מגע מיני או לא. הוא ביקש לדעת מהם הסימנים ומה עליו לעשות כדי לוודא שיש הסכמה חופשית מצידה כי הוא חלילה לא רוצה לעשות משהו בניגוד לרצונה או שהיא תתבייש להגיד לא. זה היה מבחינתי זיקוק של מהות הסדנאות שלנו: הקשבה מלאה לפרטנר.ית ובירור הסכמה חופשית בדיוק ברגעים בהם יכול להיות פתח לפגיעה."

לא בטוחים אם זו הסכמה? תשאלו אותה. קים בוסי סמדר
לא בטוחים אם זו הסכמה? תשאלו אותה. קים בוסי סמדר

"לפעמים הסיוע הוא בהקשבה בלבד, בלי לדבר. רק להיות"

דרור צונץ, בעל סטודיו לעיצוב
מתנדב מזה שש שנים בקו הסיוע לגברים

"לאחר שנים כמתנדב במקומות אחרים, רציתי לתת מענה אישי לגברים במצוקה. מצאתי שקו הסיוע לגברים ולנערים נפגעי תקיפה מינית מאפשר לי להקשיב, להכיל ולהרגיע נשמות המצויות בסערת רגשות. מאוד חשוב לי להביא פרספקטיבות נוספות לפונים, להגיד להם שהם בסדר ודבר לא קרה באשמתם. לשמחתי גם הם וגם אני לרוב עומדים במשימה הזו ושהשיחות מסתיימות בטון מפוייס יותר.

אני זוכר שהתקשר אדם שהיה בנסיעה וביקש לספר משהו שנראה לו כמו פגיעה מינית שעבר. שאלתי אותו מה גרם לו לחשוב שזה חריג והוא ענה שעכשיו כשיש לו משפחה הוא קולט שאלה לא היו יחסים תקינים. שאלתי אותו מה הגילוי הזה עושה לו, ולפתע הוא ביקש שאמתין כי הוא חייב לעצור את האוטו בצד. דקות ארוכות רק הייתי איתו בזמן שהוא בוכה את כל מה שהבין. בשיחה הזו, עם הגבר המחוספס הזה, הבנתי שהסיוע שלי יכול להיות בהקשבה בלבד, בהימצאות של שנינו בלבד בחלל הרכב שלו מבלי לדבר. רק להיות."

מסיים בטון מפוייס. דרור צונץ
מסיים בטון מפוייס. דרור צונץ

"השיתוף הזה הוביל לעצירה של פגיעה מינית במשפחה"

דנה מויסון, סופרת ומנחת סדנאות
פעילה מזה חמש שנים במחלקת החינוך במרכז

"הקשר שלי עם מרכז הסיוע נוצר עוד לפני שהתחלתי להתנדב שם באופן רשמי, כשתרמתי מהספרים שלי לבזאר השנתי (שלא מתקיים השנה) – כבר אז שמו של המרכז הלך לפניו. במהלך לימודי התואר השני שלי הצטרפתי לפעילות כמנחת סדנאות למניעת אלימות מינית בקרב בני נוער וזו הייתה אחת השנים המשמעותיות בחיי. הקשר עם בני הנוער, התכנים החשובים שקיבלו במה ושיח, האוזן הקשבת והכתף התומכת שניתנה לצעירות ולצעירים – קשה לתאר במילים עד כמה זה חשוב להם.

זכור לי רגע שבו ניגשה אליי משתתפת צעירה בסיום הסדנה ושיתפה אותי בחוויה שהיא לא שיתפה עד אותו רגע עם אף אחד. בסופו של דבר השיתוף הזה הוביל לעצירה של פגיעה מינית במשפחה, וזה לא היה קורה לולא הסדנה. אני ממשיכה להנחות במחלקת החינוך, ונותנת לנוער כלים כדי להתמודד עם נושאים מיניים מתוך נקודת מבט קשובה ובגובה העיניים. על מנת שנוכל להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושות ולהגיע לכמה שיותר צעירים שזקוקים לנו, אנחנו מבקשות את הבעת האמון והתמיכה שלכם בפרויקט."

התחילה בכלל בתרומה לבזאר. דנה מויסון
התחילה בכלל בתרומה לבזאר. דנה מויסון

"בכל פעם מחדש אני מופתע מתחושת ההקלה"

אייל ויזנר, יזם חברתי (בעבר רקדן ומנהל להקת המחול 'ורטיגו')
מתנדב מזה שנתיים בקו הסיוע לגברים

"כנער הומו שגדל בסביבה דתית, מגיל צעיר הבנתי לעומק את משמעות הפמיניזם ואיך זה מרגיש להיות מוחלש. הכניסה שלי למרכז סיוע הרגישה טבעית ומתאימה כל כך, מתוך רצון לקחת חלק בעשייה משמעותית וחשובה כלפי אלה שזקוקים ליד התומכת, לאוזן הקשבת וללב הרחב. לשמחתי מצאתי בית במרכז הסיוע, עם א.נשים נפלאים שיודעות לתת בדיוק את זה.

בכל פעם מחדש אני מופתע מתחושת ההקלה של הפונים אחרי שסיפרו את הסיפור שלהם ומהצד השני מישהו ישב והקשיב ונתן תוקף. אני חושב שאנחנו חיים בעולם ובחברה שמגדירה גבריות בצורה מאד דיכוטומית וקשה, וסיפור של פגיעות מיניות בגברים – אין לו מקום היום בחברה. כתוצאה מזה קשה לגברים להודות שהם נפגעו, מפה מגיעה הסתרה. לפעמים זה לוקח עשר-עשרים שנה ויותר, מעין סוד שלא מסוגלים לשתף. ולפעמים, על הקו, זו הפעם הראשונה שהם חושפים אותו. רק לדבר הכאילו קטן הזה יש משמעות, אפילו אם השיחה נגמרת בלי פתרון פרקטי – זו חוויה מדהימה."

שם כדי לתת תוקף. אייל ויזנר (צילום: Eran Avon)
שם כדי לתת תוקף. אייל ויזנר (צילום: Eran Avon)

"אנחנו פוגשים בבתי הספר חומות לא פשוטות"

שגיא אברג'ל, מנהל מחלקת ההדרכה באיגי
שנה וחצי במרכז הסיוע כמנחה סדנאות לנוער במצבי סיכון

"למרכז הסיוע הגעתי מעולם החינוך הבלתי פורמלי, אחרי שנים של מפגש עם חניכים וחניכות. הרגשתי שהייתה לבני הנוער שהדרכתי תחושת שתיקה שהיה קשה לשבור סביב הנושא הכי בוער בחיים – המיניות שלהן שמתעצבת 24/7 עם מעט מאוד ידע, תפיסות שהתקבעו בגיל אפס על הגוף והיכולת להיות קשובים ואמפתיות לאנשים שמולם. המאבק בפגיעות המיניות מתחיל בריפוי השפה, המחשבה והלבבות, זה מה שאנחנו עושים בכיתות ובסדנאות.

הסדנאות של מרכז הסיוע הן סדק משמעותי בתוך חומות לא פשוטות שאנחנו פוגשים בבתי הספר. בכל מפגש אפשר לראות איך הלב נפתח, העיניים סקרניות לדעת עוד והשיחה במעגל נותנת כוח. אחד הרגעים שמלווים אותי בשנה האחרונה הוא כשאחד התלמידים חיכה לי מחוץ לכיתה אחרי הסדנה כדי להגיד לי שזה היה השיעור הכי טוב שזכור לו בכל שנותיו בבית ספר. אני חושב שהוא התכוון לתחושת השחרור שאפשר להרגיש כשסוף סוף מותר לדבר על הנושא שהכי מעסיק אותנו עמוק בבטן. התרומה שלכן השנה תרחיב את מעגלי ההשפעה שלנו, הקמה של מסגרות הכשרה חדשות והגעה לקהלים חדשים ומגוונים."

מנחה סדנאות שחשובות לכל נער ונערה. שגיא אברג'ל (צילום: מיטל משלנקה)
מנחה סדנאות שחשובות לכל נער ונערה. שגיא אברג'ל (צילום: מיטל משלנקה)

בימים כתיקונם, דצמבר הוא אחד החודשים הנמרצים והמתגמלים ביותר עבור מרכז הסיוע; זוהי התקופה בה מתקיים בזאר "מתלבשות על זה", אירוע שמגייס כמיליון ש"ח מדי שנה ומסייע את המשך קיומו של המרכז. אבל 2020, כפי שכבר נוכחנו לדעת, איננה שנה רגילה. מגפת הקורונה העלתה באופן משמעותי את אחוז הפניות לסיוע, אך באופן אירוני – היא מונעת את עצם קיומו של הבזאר עקב הנחיות הריחוק החברתי. לכן, יצא מרכז הסיוע בקמפיין מימון המונים, וזוהי ההזדמנות שלכם לתמוך בפעילותו: לקמפיין מימון ההמונים של מרכז סיוע תל אביב

1202: קו סיוע לנשים
1203: קו סיוע לגברים