נווה שאנן חולמת להיות פנינת התיירות הבאה של תל אביב

מלון רזידנס 26 (צילום: טלי מאייר)
מלון רזידנס 26 (צילום: טלי מאייר)

בין מזרקים וזוהמה, נשים בזנות ומהגרים נרקם בנווה שאנן חלום חדש. עשינו צ'ק אין למלון החדש בשכונה ויצאנו לבדוק את האטרקציות

7 במאי 2019

"אתה רוצה ללכת למלון של זונות!", האשימו אותי בגסות במערכת כשאמרתי שבכוונתי לבדוק את המלון החדש שנפתח ברחוב הגר"א שבשכונת נווה שאנן. קשה לבוא לחבריי בטענות. במשך שנים בנתה לעצמה נווה שאנן, אולי בעל כורחה, מוניטין שקושר אותה אוטומטית לזנות, סמים, עוני ואלימות, אבל רזידנס 26, שנפתח לפני שלושה חודשים ונושא בגאון את נס המלונאות הזולה, מאכלס בקרבו תיירים מהוגנים, צעירים מזרח אירופאים ברובם (אבל לא רק) שהגיעו לחגוג את תל אביב, וכן משפחות שהגיעו לבקר בארץ הקודש. המלון אמור להיות הסנונית הראשונה המבשרת את בואו של האביב לנווה שאנן. לצד תנופת הבנייה בשכונה ומרכז להקת בת־שבע המתוכנן בה, נווה שאנן נמצאת בנקודת מפנה בין האזור המוכה שהיא כיום לפנינת תיירות רב תרבותית ומוכת ג'נטריפיקציה שאינה משאירה חור בכיס, בינתיים.

בתל אביב יש כ־10,500 חדרי מלון. תוך עשור, אם הפריחה התיירותית תמשיך כמצופה, תצטרך העיר להכפיל את מספר מקומות הלינה. "יש מחסור בחדרי מלון, ובמיוחד בחדרי מלון זולים. מה שיש יקר מדי ביחס למוצר", אומר איתן שוורץ, מנכ"ל מנהלת עיר עולם הכפופה לעיריית תל אביב־יפו. "זה כשל שוק ענקי וזה מסביר את הפיצוץ של דירות Airbnb בעיר". לדבריו, "ההאצה של בניית חדרי מלון חדשים וההסבות למלונות לא עומדות בקצב הביקושים ולא פותרות את נישת הלינה הזולה. בעיר כמו תל אביב שכל המיתוג שלה מבוסס על צעירים ועל האנרגיה הצעירה, לא יכול להיות שקהל היעד שמגיע לעיר בטיסת לואו קוסט בכמה עשרות זלוטי יצטרך ללון בחדר בהילטון. יש צורך להתאים את היכולות הכספיות למגמה החדשה". נווה שאנן עתידה, בתרחיש הזה, להיכנס למשבצת המלונאות הזולה. הרכבת 52, הרכבת 74, הגר"א 16, ראש פינה 30 – מקומות שהתל אביבי הממוצע יעדיף לרוב להתרחק מהם – כולם עתידים להפוך למלונות קטנים יחסים, בני כמה עשרות חדרים, שצעירים וצעירות שהגיעו בטיסות לואו קוסט יוכלו להרשות לעצמם.

שני צ'כים וטורקי נכנסים למלון

רחוב פין, יום חמישי בצהריים. בין בתי מלאכה חלודים ורבי קומות צחורים שנבנים והולכים, עומדת בפתח חדר צדדי עצוב, אחד מיני רבים, אישה בגיל העמידה בשמלה קצרה עם מבט שבור, עטופה בהילה של אור ורוד חולני. חוק הפללת הלקוח כנראה מיאן להגיע לשם. שאון עבודות הבניין מתמזג בריח הפיצוחים שזה עתה נקלו. בגן השעשועים משחקים ילדים מלאומים שונים. בתחנת האוטובוס, מרחק צעדים משם, ישן גבר במעיל אדום על ספסל תחנת האוטובוס של קו 5. אחת לכמה שבועות פותחות המשטרה והרשויות במבצע אכיפה למיגור תחנות הסמים ובתי הבושת ושאר הרעות החולות. באים, סוגרים, ולמחרת הכל נפתח מחדש בצד השני של הכביש, כאילו העוני והעליבות והשכונה קשורים אלה באלה בשדה מגנטי נצחי.

עיר עולם. רזידנס 26 (צילום: טלי מאייר)
עיר עולם. רזידנס 26 (צילום: טלי מאייר)

בכניסה למלון עומד זוג הורים בלונדינים לבושים בבגדי ערב יפים ולצדם ילדה קטנה, בלונדינית גם היא. הם מחזיקים בידם מפה של TLV שלקחו מחדר הקבלה של המלון. חוץ ממפות בשפות שונות יש בקבלה עמדה להכנת משקאות חמים ושני מתקני מים קרירים, אחד עם פלחי לימון ואחד נוסף עם חתיכות תפוח זהב, והיא מובילה למרפסת חביבה עם רהיטי גן. במרכז גרם המדרגות שמטפס במעלה חמש הקומות אל החדרים המעלית עדיין נבנית, אך מבלי לפגוע בסדר ובניקיון. ברקע מתנגנת מוזיקה שקטה, דיוויד בואי וקווין, ומי שיטפס עד למעלה יוכל ליהנות ממרפסת הגג הרחבה והמעוטרת בדשא סינתטי, נדנדות ותצפית אל קו הרקיע והחוף של העיר. המנהל בכניסה מסביר שמאז שפתחו המקום עמוס בתיירים, תמיד. "אחרי חג הפסח נפתח פה ליד בית קפה", הוא אומר, שעתיד לספק מענה ליושבי המלון וגם לצעירים שהחלו לפקוד את השכונה בשנתיים האחרונות. בחדר, על המיטה הרחבה, קופלו מגבות האמבט לצורת שני ברבורים היוצרים לב. מקסים. מאוחר יותר יגיד לי דמיד, שעובד במלון עם אשתו – שניהם הגיעו לישראל מסרי לנקה – שאם ארצה הוא ילמד אותי את אמנות הקיפול. "היתרון של האזור פה הוא שהוא שקט ומרכזי", הוא מסביר בגאווה וחיוך רחב. זוג צ'כים נכנסים, אוחזים בשקיות ניילון של קסטרו. הם לא מבינים מה אני רוצה מהם כשאני שואל אותם על האזור. אהרון בן ה־54, שיושב במרפסת הגן ומעשן, הגיע לתל אביב מאיזמיר שבטורקיה. "המלון טוב", הוא אומר, "האזור נראה לא בטוח, אבל אחרי זה מתרגלים. בהתחלה פחדתי, עכשיו אני מסתובב בחופשיות". הוא שאל מכרים בארץ לטיבו של האזור והם ענו לו ש"בעוד עשר שנים זה יהיה אזור מצוין".

המלון נמצא מרחק 15 דקות הליכה משדרות רוטשילד המצוחצחות. הוא קרוב לצירי התנועה המרכזיים של תחנת רכבת ההגנה והתחנה המרכזית, שבאופן אירוני דווקא היא, מפגע סביבתי עצום, מצליחה לאחד בין פעילי השכונה הוותיקים משמאל ומימין שדורשים לסלקה. אבל אז איך יגיעו התיירים לבתי המלון?

שגרה בנווה שאנן (צילום: אורן זיו)
שגרה בנווה שאנן (צילום: אורן זיו)

הערב יורד. בכניסות לבניינים בניילונים שבקרוב יאוכלסו עומדים שומרים, משגיחים מפני אורחים לא רצויים שיבקשו להעביר בהם את הלילה, כמו חבורת המכורים המתגודדת מרחק צעדים מהמלון, עסוקים בעצמם. ריח בשר צלוי מגגות הבניינים החבוטים שוטף את האוויר. גם הם ייהרסו בקרוב, אנדרטות חיות ומאוכלסות לשכונה הישנה שסובלת מתשתיות מוזנחות, ממכת חולדות. בסניף AM:PM ברחוב סלומון, שבניגוד לנהוג בעיר נסגר בשעה 23:00, שאלתי את המוכרת אם גם הם מתכוננים לקראת גל התיירות של האירווזיון. היא עיקמה את הפרצוף בנונשלנטיות, השומר לידה דווקא התעניין מתי בדיוק יוצא המאורע.

לחיות כמו מקומי

"יש מגמה עולמית שבה התיירות עוברת מהאזורים הקאנוניים לשכונות, מהמאסט סי למאסט אקספיריינס, מהחוויה הגלובלית דוגמת הילטון לחוויה של לחיות כמו מקומי", אומר איתן שוורץ. "התיירים המבקרים בעיר לא בהכרח רוצים להיות בהילטון או על הים, אלא במקומות אחרים, שונים, אתניים ואותנטיים, עם ערבוב של תרבויות שונות".

השאלה מה זה אומר לחיות כמו מקומי בנווה שאנן כנראה לא עולה על דעתם של התיירים, שיכולים ליהנות בזול ממסעדות המהגרים במדרחוב נווה שאנן – אוכל פיליפיני, סיני, סודני, אריתריאי. יש דים סאם ואינג'רה, תבלינים וריחות שמחברים בין תל אביב לאסיה ואפריקה. אפשר לקנות מוצרי מכולת מסין וחיקויים של נייקי ואדידס, וגם חשיש, ממש כמו בשכונות מהגרים באירופה. ויש אטרקציות נוספות. ליד החנות לממכר כרטיסי חיוג בינלאומיים פיצח מתנגד שלטון אריתריאי בלוק על ראשו של תומך שלטון, במופע של קרבות אלימים שלעתים מתרגשים על האזור. הפוליטיקאים אמנם אוהבים לבקר בנווה שאנן ולהצטלם בה, אבל כשזה מגיע למדיניות הבחירה תמיד תהיה אי מדיניות. לתת לשוק לעשות את שלו.

בינתיים, כשקרון הג'נטריפיקציה בדרכו לסיים את מסלולו בתחנת נווה שאנן, על מסילה שבצדה זרוקים מזרקים, יכולים המזרח אירופאים שהגיעו לפה בלואו קוסט ליהנות מארוחה אותנטית במדרחוב ולהביט על פני האזור המשתנים. בערב יוכלו לחזור לרזידנס 26, שמייצג את כל מה שנווה שאנן חולמת להיות, או את מה שעיריית תל אביב־יפו חולמת שהיא תהיה.