הסטן של דפני ליף והשיר שלקח 11 שנים לכתוב
נטע וינר, מיוצרי המחאה הבולטים ביותר בתל אביב (סיסטם עאלי), כתב שיר אהבה למחאת האוהלים או שיר מחאה לאהבת האוהלים, בליווי קליפ מחווה לקלאסיקה של אמינם. עכשיו הוא מספר למה השיר, אותו התחיל לכתוב ב-2011, יוצא רק כיום
לפני עשור אני חיכיתי למבול, כשלא היה פה אפילו זכר לזרזיף
אני חיכיתי לצונאמי אינטליגנטי ותקיף
וככה היא הכתה בי,
כמו ברק, ונעלמה
ולא השאירה לי ולו דיז׳סטיף
זה כמו לקפוץ אל המיטה כי הנה בא זיון חייך ואחרי שעה וחצי פורפליי לקבל בקושי כיף
הסתובבתי ברחובות העיר הזו, ממלמל, "שובי אליי, דפני ליף"
השיר "עני לי" הוא שיר אהבה על מחאה נכזבת שהחל להכתב בקיץ של 2011. הוא קיבל תפניות, פסגות ותהומות, לחנים ושורות חדשות עם כל שנה שחלפה עלי ועל העיר. משדרות רוטשילד, לכיכר הבימה דרך גן השניים ביפו ועד לצפון רמת אביב הוא מגלם את העשור החולף מאז מחאת האוהלים, עם עצירה במחאת בלפור ומבט אל עבר הלא נודע בימינו אנו. הוא שבור לב ואופטימי מאין כמוהו עבורי.
בסוף חזרת לי אחרי שנה בשוך הסערה
חזרת לזרועותיי וזה היה
נורא
איך הם העזו להחטיף? לנו? להחטיף?
תגידי לי, מה זה פה? חברון? מה זה פה? בילעיף?
ההופעה הראשונה שלי על במה בעיר הזו הייתה במסגרת המאבק למען זכויות דיור ביפו ב-2007. זה היה הגג של המקלט בו הוקם המרכז היפואי לנוער. מאז יצא לי להופיע על הרבה במות מסוגים שונים בפסטיבלים, מועדונים ומשחטות רכב ביפו-תל אביב, אבל הדימוי של בית והמאבק הכרוך בו מהדהדים תמיד בעצמה בכל הופעה.
את הקליפ המלווה את השיר יצרתי עם ואדים מכונה במחווה לקליפ האלמותי של אמינם לשיר "סטן", עם טוויסט הכרחי לזמן ולמקום. האובססיה עדיין שם, אבל המושא שלה והכוונה מאחוריה שונים לגמרי. לנעליים הגדולות של דיידו נכנסה נטע שפיגלמן אותה אני מעריץ שנים. היא מאסטרית של רגש ובניית דמות והדיאלוג איתה בתחילת הקליפ קורע אותי מצחוק ושובר לי את הלב בכל צפייה עדיין. נטע ואני גם משחקים יחד באגדת ההיפהופ "שמואל", הצגה מופרעת ומשולחת רסן מחד ומסיבת היפהופ נוטפת בס ויצר מאידך.
אחרי כל זאת הקיץ תם, איתו רוחות ההפיכה
קופל האוהל, נס המרד, כבתה האבוקה
הלכת לי ליף מבלי לשוב, השארת פה סתיו מריר ומועקה
זהו סינגל שני מתוך אלבום חדש אותו כתבתי והלחנתי בשנתיים האחרונות, בעיקר בזמן סגרי הקורונה. רועי דורון שותפי למזימה והמפיק המוזיקלי שלי לקח את השירים האלה והפך אותם למסיבה בלתי מתפשרת המאפשרת ריקוד ובכי בעוצמות גבוהות ובאותה עת. אם יש דבר אחד שלמדתי בעשר השנים החולפות זה שאין שיר שהוא לא שיר מחאה, בדיוק כשם שאין שיר שהוא לא שיר אהבה.
נטע וינר הוא מוזיקאי, שחקן, במאי, משורר ופעיל חברתי