היא המנהלת האמנותית של סוזן דלל ואלו הנקודות הסודיות שלה בתל אביב
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: נעמי פרלוב בחרה חמש נקודות בהן היא בעיקר עוצרת לחשוב. על אמנות, על מחול, על הפציעה שהייתה לה בברך, על חתולים ועל יין. ברור שגם על יין
1. הגשר
הגשר הצפוני שמחבר בין כיכר אתרים לגן העצמאות. עומדת עם הפנים מערבה – הבטון העצים והאנשים נשפכים לים. על הגשר עם הפנים לים, הוא אחד המקומות שבהם הדמעות מתפרצות מעצמן – דמעות מחוספסות ועבות אך דמעות מחזקות ומעצימות, בדומה לתנועה הקיימת במשפך בין הבטון לגן ולמים של הים.
2. הסטודיו
סוזן דלל, סטודיו ירושלמי, הפינה הימנית. השמש נופלת שם, בדרום מערב, והפינה היא עולמי – שהוא הסטודיו. בפינה הזאת אני תופסת את ההשתקפות של החיים, ומשקפת את מה שאני עושה ומה שאני מאמינה בהם. בפינת הסטודיו אני חושבת על איך החיים והאמנות נפגשים.
3. העץ
העץ מהמרפסת של הקפה בבוקר. אני מביטה בו צפונה, מאחורי דרומה כיכר הבימה . כבר יותר מ-20 שנה מביטה בבקרים בעץ וחשה את המציאות הישראלית בגבי, בעורפי, מגיעה כמסור שבא לנסר. הגזע של העץ מאוד גמיש.
4. חנות היין בצפון לילינבלום וחתול לבן
ליד היין יש חנות טמבור שמסדרת לי את הפירוק של החיים האלו. האסימונים יורדים לי שם. שם אני לרגע קטן יכולה להשתחרר בין חלקי פירוק והרכבה של מבנים, בטמבור לכוס היין על ספסל ברחוב עם החתול הלבן.
5. הספסל ברחוב בלפור
שם ישבתי לפני הניתוח בברך וגם אחריו. ישבתי וקמתי להמשיך ללכת בדרכי שאני מאמינה בה, גם כשיש פציעה. בשבועות האחרונים אני מתיישבת על הספסל הזה ברחוב בלפור וראשי מורכן.
נעמי פרלוב, המנהלת האמנותית של מרכז סוזן דלל ויוזמת תכנית 3|2|1, התוכנית השנתית של מרכז המחול, שנועדה להעניק במה לדור העתיד של יוצרי.ות המחול בישראל. ביום חמישי (30.3) יעלה על במת אולם דלל מופע הסיום של השלב השלישי בתכנית – שלב הטריו, בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות.