נראה אותך גבר

מחלת האבולה לא מפחידה אותי. אבולה היא לא מחלה. היא תמונת מצב עדכנית של סך כל הפחדים של האדם הלבן. היא מעוררת היסטריה המונית מכיוון שהיא מזכירה למערב את מה שהוא כל כך מנסה להדחיק: אפריקה קיימת והיא מתפשטת ובלתי נשלטת. אבולה זה שם קוד לכל המחלות שמוכרות לנו – סרטן, איידס, ALS. כל הצרות הנוראות שחשבנו שנצליח להעלים. האינדיבידואל המערבי לא אמור למות. יש לו כסף ומעמד. רק חיי נצח אין לו. איך זה יכול להיות? הרי זו חוצפה איומה. זה תמיד מישהו אחר שמת עד שאתה מת בעצמך. אבולה זה איום לא מתורבת על הציביליזציה הנאורה. עוד דרך, רפואית, לסמן את השונה. באפריקה מתים מיליונים מרעב ומהזנחה, אבל רעב והזנחה הן לא מחלות מידבקות ואלימות, אז זה לא מעניין. השבוע נעצרה בנתב"ג תיירת ניגרית ואושפזה בבידוד בחשש שנדבקה באבולה. בסוף שחררו אותה. היא סתם הייתה מצוננת. האדם השחור יכול להיות בריא או חולה. זה לא משנה. הוא תמיד ייתפס כמפיץ מחלות בפוטנציה. אבולה היא מחלה שחורה, אבל היא מתפקדת בעיקר כמיתוס. בפועל, בעולם הזה קיים רוצח אחד, יעיל וקטלני יותר מכל המחלות – הגבר המצוי. יום אחד הוא יהרוג את כולנו.

אני יודע שמבחינה הגיונית, אני אמור לפחד מאבולה ומכל מיני מחלות אחרות. עם העלייה באחוז הנרקיסיסטים בעולם, כך גוברת גם רמת ההיפוכונדריה. אבל אתה לא באמת יכול לחשוש מהבלתי נודע. המחלות הסופניות, המגפות הכי גרועות, הן ישויות מיסטיות. אף אחד לא יודע שום דבר. רופאים מעמידים פנים. הן פורצות, תוקפות ונעלמות. חיידקים יש בכל מקום. הם בלתי נראים. הגיע הזמן שנכיר בסכנה האמיתית שניצבת, באופן ברור ובלתי מיקרוסקופי, מול הפרצוף שלנו – גברים. גברים רוצחים. גברים עורפים ראשים. גברים מכים את נשותיהם בפטישים. גברים משגרים טילים ממטוסים. גברים חופרים מנהרות. גברים יוצאים ממנהרות. גברים יורים זה על זה. גברים הורגים. בזמן האחרון נהייתי מודע לכמות הבלתי נסבלת של אלימות גברית שמופעלת מדי יום, מדי שעה, בכל פינה על פני כדור הארץ. לא יודע למה זה קרה דווקא עכשיו. אולי מפני שאני מתעדכן יותר מדי בחדשות המפחידות האחרונות. כל אחד צריך לנהל מתישהו חשבון נפש אל מול השבט שאליו הוא משתייך. בסך הכל, החבר'ה של דעא"ש הם תמונת מראה שלי. זה יכול היה להיות גם אני. דעא"ש הם קודם כל גברים ורק אחר כך מוסלמים. נוח לנו להרחיק את זה מאיתנו. אבל זה לא האסלאם שהופך אותם לפסיכופתים אלימים. זו הגבריוּת. המכנה המשותף של כל הרוצחים בהיסטוריה הוא לא דת או לאום. זה המין. להיטלר לא היה כוּס. לכל המלחמות, לכל העוולות, לכל המאבקים הטריטוריאליים, לכל הסכסוכים יש רק נקודת פתיחה אחת – שני גברים שמתקוטטים זה עם זה כאילו היו שני ילדים בארגז חול. גם כשגבר רוצח את אהובתו – הוא למעשה מתקוטט עם הגבר האובססיבי שקיים אצלו בתוך הראש.

מה רוצה הגבר? הטענה הביולוגית היא שהוא מעוניין להפיץ את זרעו. אבל האמצעי הפך למטרה. הזרעונים כבר לא מתחרים זה בזה בדרך אל הביצית. אין ביצית. הרי גם את הביצית הגבר הרג, אנס, ניצל, השפיל, דיכא, הטריד. נותר רק המאבק; הדו קרב האגדי. פין מול פין. מי שולף אותו ראשון. ביבי, אובמה, נסראללה, אבו בכר אל־בגדאדי, אילן בן עמי. בסופו של דבר, במידה רבה של ודאות – יש סיכוי סביר שגבר כלשהו יהיה אחראי למותנו. אנחנו מסוכנים לעצמנו ולסביבה. המין הגברי אחראי להרג והרס בממדים קולוסאליים שאין להם אח ורע בהיסטוריה האנושית. אי אפשר להתגונן מהגברים, לא באמצעות כיפת ברזל ולא בחיסול ממוקד. הגבר תמיד ימצא אותך. גברים ממציאים עוד ועוד טכנולוגיות שיאפשרו להם להרוג גברים אחרים, או לחמוק מטכנולוגיות שמנסות לעצור אותם. אוקיי, יש גם הומואים וגברים עדינים אחרים שמנסים להשתחרר מהגורל שנקבע להם מראש כמכונות הרג פרימיטיביות. הם המיעוט. רוב הגברים שואפים לחסל זה את זה. הם לא ינוחו עד שיהרסו את העולם כולו!

הרפואה חייבת לטפל קודם כל בסוגיה הזאת. כיצד מרפאים את הגברים מגבריוּתם הקטלנית. ברגע שזה ייפתר – האנושות תהיה פנויה לעסוק בנושאים הדחופים שעל הפרק: בריאות, איכות הסביבה, חקר החלל. עד אז – היא תדמם. הגברים לא יאפשרו לקיים את הגן עדן שאנחנו אמורים לחיות בו. השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט. הגבר הוא יצור אנטי אידילי. יכול להיות שטיפול הורמונלי אגרסיבי עשוי לעבוד. דילול מוחלט של הטסטוסטרון, סירוס כימי, שינוי מין המוני. אם כל הגברים יהפכו לנשים – לא תהיינה יותר מלחמות, לא יהיה דעא"ש, לא יהיו רציחות על "רקע רומנטי". נשים לא רוצחות על רקע רומנטי. הן בוכות על רקע רומנטי. הן לא כורתות ראשים. יש להן דברים חשובים יותר לעשות (למשל, לאהוב אותנו. מעשה מוזר לכל הדעות).

ראיתי השבוע את "התבגרות" המדובר של ריצ׳רד לינקלייטר. בסוף הסרט הנפלא הילד שהפך לנער, מגיע לקולג'. מה קורה אחר כך? אה, זה ברור. הוא דוחף למישהי סם אונס. מבצע בה מעשה סדום. נעצר. משתחרר מהכלא. מתגייס לצבא. נוסע לאפגניסטן. הורג שם אזרחים חפים מפשע. חוזר לארצות הברית. קונה שוט גאן ורוצח את כל המשפחה שלו בהתקף זעם. גברים, אתם כולרות (אנחנו).