דוקטור, תציל אותי: סדרות בית החולים הכי טובות בכל הזמנים

הקורונה הזכיר לנו מי הם הגיבורים האמיתיים בחיינו - הרופאות, האחים ושאר צוות בית החולים. זה בדיוק הזמן לבינג' אנטי חרדתי שיזכיר לנו שאנחנו בידיים טובות

"סקראבס". גמדי קראטה שנותנים אגרוף לביצים
"סקראבס". גמדי קראטה שנותנים אגרוף לביצים
16 במרץ 2020

בזמן שהעולם כולו מאמץ הרגלים של ג'רמופובים ותיקים, כולם נושאים עיניים לגיבורים האמיתיים – הרופאות, האחים וכל אנשי הצוות הרפואי. אחרי הכל, עם כל חוסר הכבוד לאיזו ממשלה שלא תקום פה, אנשי הרפואה הם האנשים שעומדים להציל את כולנו, חרף משמרות אינסופיות, מחסור בציוד רפואי ופאקינג מחלה מסתורית שכאילו נלקחה מסרט אסונות גרוע. למרבה המזל, הטלוויזיה אוהבת להציג רופאים גיבורים, והרבה. עם כל המגיפה והפאניקה הנלווית, זה זמן נהדר לתפוס אחת מסדרות בתי החולים האלו ולשכנע את עצמכם שאתם בידיים טובות.

למי שחייב קצת לבכות

St. Elsewhere

6 עונות (1982-1988)
זוזו הצידה רופאים צעירים וחתיכים, האב הרוחני של כל דרמות בתי החולים הגיע. סדרת הדרמה הזו לא רק הכירה לעולם את האווי מנדל, אד ביגלי ג'וניור ובעיקר, דנזל וושינגטון, אלא גם הכתיבה את הכללים לכל דרמה רפואית שהגיעה אחריה – בית חולים פיקטיבי במרכז עירוני, הרבה רופאים יפים, טשטוש גבולות בין חייהם האישיים לאלו המקצועיים והתחושה שבין כותלי בית החולים הזה כולם יכולים למות, כולל הרופאים. בספר הימים של הטלוויזיה היא אולי זכורה בגין פרק הסיום מעורר המחלוקת שלה (שהוליד את תאוריית טומי ווסטפול), אך למעשה היא האבטיפוס של הדרמה הרפואית המודרנית.

ER

15 עונות (1994-2009)
אי אפשר להרים רשימה שכזו בלי לכלול את "ER", הסדרה שעשתה מהפכה בז'אנר סדרות הרפואה, גרפה 124 מועמדויות אמי והפכה את ג'ורג' קלוני לכוכב. למשך חלק נכבד משנות ה-90, "ER" היתה באנקר של רייטינג עם חותם איכות, שפה קולנועית וריאליזם שלא היה מוכר עד אז בטלוויזיה. ככה זה כשיוצר הסדרה הוא גם רופא לשעבר, גם הסופר שיצר את "פארק היורה" וגם התסריטאי של הסרט עליו מבוסס "ווסטוורלד". עם מעריצים כמו טרנטינו (שאף ביים פרק בסדרה), חותמת אישור של אינספור רופאים על רמת הדיוק בנושאים רפואיים ודרמה מרתקת שלא פחדה לגעת גם במחלות נפש, התאבדות וכל מה שאפל – "ER" יצרה תו תקן לכל סדרה רפואית שתבוא אחריה.

שיקגו הופ

6 עונות (1994-2000)
טוב, "ER" לא השפיעה רק על סדרות שהגיעו אחריה, אלא גם על כאלו שהחלו במקביל לה, ואף התחרו איתה על אותו ספוט שידור יוקרתי, ביום חמישי ב-22:00. אז "שיקגו הופ" אמנם הפסידה לה ברייטינג, אבל היו לה את היתרונות שלה: ראשית, היה להם את מנדי פטנקין (לעד ועד יום מותו אניגו מונטויה) בתור כוכב שתי העונות הראשונות. שנית, היה להם את דייוויד אי קלי, שיצר לפני כן את "דוגי האוזר", כתב ל"פרקליטי אל איי" והיה רגע לפני שיצר את הסדרה הגדולה הבאה שלו, "אלי מקביל". בקיצור, איש טלוויזיה משופשף שידע להוציא את המיטב מדרמה רפואית קלאסית, עם חולה שבועי, פיתולי עלילה מוגזמים אבל מעניינים והמון עקיצות ותשובות שנונות בין אנשים שאמורים לעסוק כרגע בלהציל איזה חולה. איכשהו, זה לרוב עבד להם.

האנטומיה של גריי

בעיצומה של העונה ה-16 (2005-כיום)
סדרת האם של שונדה ריימס, שהחלה בתור מילוי לחור בשעות השיבוץ, התגלתה בתור להיט מיידי והפכה ברבות הימים לאחת המלודרמות המצליחות של ימינו. אפשר לומר שאיכות הסדרה ירדה לאורך העונות, אפשר גם להודות שהיא מעולם לא הייתה יותר ממסחטת דמעות מבדרת, ובמידה מסוימת, מהווה זיקוק של כל הלחצנים הרגשיים שדרמות מהז'אנר אוהבות – מערכות יחסים מלאות תשוקה וכאב, סיפורי רקע מלאי טראומה וכאב, אירועים רפואיים מורכבים ומלאי דם וכאב והרבה דמעות, כנראה כי הכל כל כך כואב. בקיצור, טלנובלה לאנשים שלא מוכנים להודות שהם אוהבים טלנובלות, ואם נודה באמת, זה פחות או יותר כולנו.

למי שבעיקר רוצה לצחוק
סקראבס

9 עונות (2001-2010)
מרוב ש"סקראבס" הייתה סדרה עם חוש הומור מטופש, כמעט וקל לשכוח כמה שהיא הייתה סדרה מרגשת. כמו כל קומדיה על רופאים, גם סקראבס נשענה על הניגוד המעניין שבין הדרמטיות הטבעית של סביבה בה אנשים נולדים ומתים לבין המכרה הקומי הנהדר של בתי החולים. הייחוד אצל "סקראבס" התבטא דווקא בסוג ההומור המטופש (שיכול היה לכלול חלומות על גמדי קראטה שנותנים אגרוף לביצים), בדמויות נהדרות (ד"ר קוקס היה האוס לפני האוס) ובהרבה רגש אותנטי שעבר מבעד לסיפורים. חוץ מזה, היה שם גמדי קראטה שנותנים אגרוף לביצים, מה עוד אתם יכולים לרצות?

האוס

8 עונות (2004-2012)
מעטות הסדרות שהצליחו להישען על דמות אחת דומיננטית כל כך כמו האוס. הוא מקסים, הוא נורא, הוא מבריק, הוא אנטיפת, הוא יודע הכל ולא יודע כלום בו זמנית, ואת כל זה הוא עושה בשנינות מדהימה. "האוס" אולי נחשבת דרמה, אבל ביחס לתחומי הרפואה, אין יותר כיף מאיזו עקיצה של יו לורי לעבר החולה השבועי. בין התמכרויות קשות לחיי זוגיות שושואיסטים, האוס היה שרלוק הולמס סקסי עוד כשחשבנו שבנדיקט קמברבאץ' זה שם של ארוחת בוקר הונגרית. ועוד עם מבטא אמריקאי מושלם, יא בה יה.

מ.א.ש

11 עונות (1972-1983)
השילוב שובר הז'אנרים של "מ.א.ש", שערבב בין סאטירה פוליטית, קומדיה רפואית וטרגדיה צבאית כאחד, הספיק כדי להציב אותה כאחת מסדרות בתי החולים החשובות ביותר, אבל ב"מ.א.ש" היה הרבה יותר מזה. היא הייתה הנציגה של תרבות הנגד במיינסטרים, סדרה פופולרית להפליא בימי מלחמת ויאטנם מעוררת המחלוקת ואחת הסדרות האמיצות ביותר אי פעם. בדומה לסרט עליה היא מבוססת, "מ.א.ש" מספרת על מרפאת שדה בזמן מלחמת קוריאה (אם כי זה היה פשוט תרגיל לדבר על מלחמת ויאטנם וזוועות המלחמה באופן כללי) וחבורת הרופאים הציניקנים שמנהלים אותה. היה להם הומור סקסיסטי, ילדותי ושחור כמו שיש רק למי שבאמת ראו זוועות, ובעזרת אותו חוש הומור קיצוני הצליחו להגיד את כל מה שאמריקה לא רצתה לשמוע.

Childrens Hospital

8 עונות (2008-2016)
"צ'ילדרנס הוספיטל", שהחלה כסדרת רשת ואז רצה 86 פרקים נוספים בערוץ אדולט סווים, היא מה שהיה קורה אם הייתם לוקחים את כל הסדרות שנכתבו ברשימה הזו עד כה, בועטים להן בראש ואז נותנים להן אסיד. הפארודיה הזו על הז'אנר לא רק שנכנסת בכל הקלישאות (כל הרופאים שוכבים עם כל הרופאים), אלא מפתחת עולם ביזארי לחלוטין שבו ילדים מתים זה בקטנה, תואר רפואי זה דבר שגם אדיוטים מוחלטים יכולים לקבל וליצן רפואי עם דם על המעיל מסתובב ומקריפ את כולם. הפרקים הם באורך של עשר דקות בלבד, אבל כמות הבדיחות הדחוסה יכולה להספיק לכמה סדרות. עם קאסט קומי נהדר ואנטי מוחלט לסדר והיגיון, זו פארודיה מושלמת שגם הולידה ספינאוף חמוד בשם "משטרה רפואית" שעלה בתחילת השנה בנטפליקס.