אם הכל מזכיר לכם תקופות חשוכות וזמנים אפלים, יתכן – רק יתכן, אנחנו לא אומרים שזה בהכרח כך, רק שזה יתכן – שאתם חיים בתקופה ובזמן כזה. קצת קשה לדעת מתוך הסערה, אבל יש מצב. ואם אתם חושדים שאכן כך ורוצים לוודא, כדאי להביט לאחור אל הסרטים והאמנות שנוצרו סביב אותן תקופות עלוטות. זה בדיוק מה שהולך לקרות בסופ"ש הקולנועי שמוזיאון תל אביב ישיק בעוד שבועיים (13.6-11.6).

>> כל יום הוא יום השואה: "באוקטובר ההוא היה הטבח והכל התערבב"
>> המחזה האיראני שמנחית את ענקי התיאטרון הישראלי אל הלא הנודע

הרעיון פשוט ומעולה: המוזיאון מציג תכנית אמנותית של מבחר סרטים המתכתבים עם עונת התערוכות המוצגות בו כתגובה לתקופה המטלטלת של ימינו – התערוכה "שנת אפס" והתערוכה "סוף היום: מאה שנים לתנועת האובייקטיביות החדשה וחזון העצמות החדשות: דמיונות וחזיונות יהודיים אחרי 1940" – ולמשך סוף שבוע שלם יהפוך המוזיאון למרחב של אמנות וקולנוע, שבו המבקרים מוזמנים לחוויה ייחודית של מעבר בין צפייה ביצירות קולנועיות באולמות המוזיאון לבין ביקור בחללי התצוגה וצפייה ביצירות האמנות המוצגות בהם.

אירוע הפתיחה יוקדש להקרנת בכורה בינלאומית לעותק המשוחזר של "שירי ספטמבר" סרטו התיעודי-מוזיקלי של לארי ויינשטיין מ-1995, המוקדש ליצירתו של קורט וייל בהשתתפות ניק קייב, לו ריד, פי ג’יי הארווי, אלביס קוסטלו וויליאם ס’ בורוז, המשלב בין קולנוע, קברט ומופע קונצרטי לכדי חוויה אסתטית טוטאלית (בונוס: כולם צעירים ויפים).

הקרנות הסרטים יתקיימו באולמות המוזיאון ובחללי התערוכות וילוו בהרצאות מפי אוצרי המוזיאון ומרצים אורחים. בשבת תתקיים פעילות “סינמה ילדים” שתכלול הקרנות סרטי אנימציה וסדנאות יצירה לכל המשפחה, המשלבות קולנוע, תיאטרון צלליות, מרחב יצירה ומשחק. בין הסרטים בתכנית: "קברט" (1972, בוב פוסי), "גרמניה שנת אפס" (1948, רוברטו רוסליני), "אופרה בגרוש" (1931, ג. וו. פאבסט), "צליל של נפילה" (2025, מאשה שילינסקי), "המזח" (1962, כריס מרקר), "ז'ה טם, ז'ה טם" (1968, אלן רנה), "פרנץ" (2016, פרנסואה אוזון), "כוכב הפרא" (1972, רנה לאלו).

מטעם מוזיאון תל אביב נמסר: "מקבץ הסרטים בסוף שבוע קולנועי במוזיאון תל אביב פורש מבט קולנועי רחב על מאה שנים של יצירה אירופית הנעה בין שבר היסטורי, מבט מפוכח על המציאות וחיפוש אחר תקוות חדשות. בדומה ליצירות האמנות המוצגות בתערוכות, גם הסרטים אינם משמשים עדות ישירה אלא מרחבים שבהם מתעצבות הצעות חדשות להגדרה מהו אדם, מהי חברה ומה טומן עתיד אפשרי. מן העיר המודרנית כזירת ניסוי חברתי ואסתטי, דרך גרמניה בין מלחמות העולם ואחריהן, ועד יצירות שנולדו מתוך חוויות קיצון של עקירה והישרדות. סוף שבוע קולנועי במוזיאון מציע לצופה חוויה ייחודית בקריאת הסרטים לא כיצירות מבודדות, אלא כרצף של תגובות אמנותיות לעולם שנשמט שוב ושוב ממסגרות הוודאות שלו". נשמע מוכר.
>> "לעת ערב יהיה אור: מבט קולנועי על תערוכות המוזיאון", מוזיאון תל אביב, 13.6-11.6,כל הפרטים והכרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• מוזיאון תל אביב
• קולנוע
• שואה