אלנבי בלוז: הסמאשבורגר הזה טוב מדי בשביל הרחוב הזה

בואו נשים את זה ישר על השולחן: אני חושד בכל מקום חדש שנפתח על רחוב אלנבי. זה לא שאין מקומות טובים על הרחוב הארור הזה, ואני לגמרי יכול להבין למה בית עסק ירצה לעמוד על אחד מהעורקים הראשיים של העיר, אבל שאלוהים יעזור לי, אני לא מצליח להבין למה שמישהו ירצה לאכול עליו. אין שום דבר מעורר תאבון ברחוב המפוייח הזה. כך, במיוחד בסביבת כיכר מגן דוד, נוצרה בועת מזון פארש, שווארמות שמתחרטים עליהן, פיצריות שעומדות בויטרינה מאז האייטיז ואפילו סניף מאוד מוזר של לה גופרה. 

דווקא ביניהם בחרה סטפאני חאובל, ביתו של שחקן הכדורגל סרג'יו ואחותו הקטנה של השחקן אדריאנו, לפתוח את אחד הבורגרים המפתיעים של התקופה האחרונה. "סטפאני סמאשבורגר" מפתיע לא רק בשל מיקומו לצד מדרכות אלנבי המלוכלכות, אלא גם בזכות, או בגלל, המראה החיצוני הלא מזמין שלו. לא הרבה השתנה בעיצוב החזית מאז המקום הקודם שהיה פה, מסעדה שאפשר היה להגדיר רק בתור "כללית", אבל אם תמצאו את השלט הקטן שבכניסה עליו כתוב "סטפאני והחאובלים", ותתעלמו מהבאנרים שמציעים מבצעי חג בלוק ששמור למסעדות גרועות, תמצאו המבורגר פשוט מצוין.

עובד גם ברמת המינימום הבסיסית. סטפאני סמאשבורגר (צילום: יחסי ציבור)

המראה החיצוני עשוי להטעות. גם המראה הפנימי – משהו בין דיינר דל תקציב לגינה ציבורית חדשה בתאורה מפוקפקת – לא ממש מושך לטרוף את התפריט. הוא, מצידו, מציע מגוון קטן של המבורגרים בעלי שמות דרום אמריקאים (הקרויים על שם בני משפחת חאובל) ועל בסיס תוספות קלאסיות, למשל הג'רמיטו (רוטב סרירצ'ה) או פאפי סרחיו (איולי שום וגבינת צ'דר). אני הלכתי הישר על השחקן, אחיה הגדול של סטפאני, האדריאנו (איולי שום, גבינת צ'דר ובצל מקורמל. 57 ש"ח, 68 עם תוספת ושתיה) ואת הסטפאני (45 ש"ח, 58 בארוחה). מה שקיבלתי היה הכל חוץ מעוד המבורגר סתמי על אלנבי.

אבל רגע, לפני שנגיע לבורגר וסלחו לי שאני טיזר, אפשר לראות עד כמה סטפאני רצינית בנוגע לרמת האוכל שלה דרך התוספות, או מנות שרינג כפי שמגדיר התפריט. ראשית, הן די זולות ביחס לסטנדרט (23 ש"ח עבור כנפי באפלו, טבעות בצל, פוטטוס קייג'ן או הום פרייז, 30 ש"ח לסלט קיסר או שניצלונים וצ'יפס), בטח ביחס לכמות הנאה שמגיעה. שנית, הן די פשוטות, אבל עשויות נהדר. טבעות הבצל, שאשכרה בנויות מטבעות של בצל (מפתיע שזה לא מובן מאליו), עטופות בבלילה פריכה וטעימה שמזכירה טבעות בצל מושלמות של פאבים. הכנפיים אמנם לא קיימו את החריפות המובטחת בתפריט, אבל הטעם המתקתק והרכות שלהן פיצו על כך.

אשכרה טבעות בצל ולא טבעות "בצל". סטפאני סמאשבורגר (צילום: יחסי ציבור)

עם זאת העיקר, והעיקרית, היה הסמאשבורגר שהוא סוג בורגר מעט שונה ממה שאנחנו רגילים אליו בארץ (למעט כמה מקומות שעושים דמוי סמאש או סמאש בינוני). במקום קציצה שמנמנה אחת הוא מורכב משכבות של בשר דקיק שנמחץ בכח מסוים על משטח צליה, אקט שגם מקצר את זמן הכנת הבשר, מפזר את שטח המגע המתקרמל במתכת הלוהטת ומייצר קציצה "מרוחה" שאם עושים נכון, מספקת ביס קליל אבל מלא בטעם כאחד. הבורגר של סטפאני עושה את זה הרבה יותר מנכון. הוא עושה את זה עם הבנה מוחלטת של איך לבנות כריך לניצול מקסימלי של פורמט ההמבורגר.

התוספות שבאמת מוסיפות. סטפאני סמאשבורגר (צילום: יחסי ציבור)

לחמניית הבריוש אמנם גדולה אבל לא חונקת, לא מתקתקה מדי ובכל זאת מצליחה להחזיק יפה את מכלול הרכיבים – כמות נאה (אך לא מוגזמת) של ירקות טריים לגמרי (וזה מורגש), ובמרכזם צמד קציצות (אפשר להוסיף עוד בתוספת של 15 ש"ח) שאורזות בינהן את התוספות, כלומר באדריאנו את גבינת הצ'דר והבצל המקורמל. אופן האריזה הזה לא רק שומר על חום התוספות, אלא מייצר הלכה למעשה קציצת-על שמורכבת משתי קציצות מעוכות באופן מושלם (מידיום-וול נוטף עסיס, בדיוק כרצוי) ובמרכזם בצל מקורמל שבאמת מקורמל.

וואו, אדריאנו, וואו. סטפאני סמאשבורגר (צילום: יחסי ציבור)

ההשקעה בפרטים הקטנים מורגשת בכל ביס. הקציצות הדקות נשארות עסיסיות בכל חלק, אין כריכה פריכה ואמצע רך, הכל מפוזר באופן אחיד שאף גולש מהלחמניה (הלא קטנה, כאמור) ליצירת שוליים של בורגר שטעימים בדיוק כמו מרכזו. אם חשבתי שהטעם המצוין נובע מהרכבה נכונה של הבורגר, התבדיתי לגלות שזה הרבה יותר פשוט כשאספתי את הכריך השני לטייקאווי. קיבלתי בנפרד את הירקות, הלחמניה וצמד הקציצות נארזו בנפרד ו– בקיצור, לא ממש טרחתי להרכיב את הבורגר לפני שטרפתי ביס והתחוור לי שגם ברמת המינימום של הקציצה-לחמניה, מדובר בהמבורגר פשוט ומצוין. כדאי לחפש את הביס הזה בתוך כל הרעש של אלנבי.

סטפאני סמאשבורגר, אלנבי 47, א'-ה' 12:00-23:00, ו' 12:00-18:00, ש' 14:00-23:00. להשיג גם בוולט // לפרטים נוספים