מה נשמע 2024? אספנו 19 דברים שנזכור מהשנה המוזיקלית הזו

היינו בראט והלכנו פופ, דרייק חטף מכות וקנדריק רק רקד, חיכינו בתור לכרטיסים לשני אחים בריטים והתאכזבנו קולקטיבית מכוכב הרוק הכי מתוק: באנו לעשות סדר בכל הבלאגן שהיא שנת 2024 במוזיקה. מוכנים לרקוד? כי אנחנו לגמרי לא
הבלגן התרבותי הכללי ששנת 2024 ניחנה בו לא פסח על תעשיית המוזיקה, ובין שערוריות דביליות לפרשיות מחרידות, היו כמה רגעים שנזכור מהשנה הזו – לטוב או לרע. אלו הרגעים המוזיקלים החשובים, המעניינים וגם קצת המוזרים של השנה האחרונה.
>> הלם, שוק וזעזוע: "משחק הדיונון" היא הסדרה הכי אמיצה בטלוויזיה
הנשים חזרו לשלוט בפופ
סברינה קרפנטר, צ'אפל רואן, סיזה, צ'ארלי XCX, בילי אייליש, ליידי גאגא, דואה ליפה – אין ספק שזו היתה שנת הקאמבק לפסקה של מוזיקה מאת נשים ועבור נשים, וגברים שלא מסתדרים עם זה מוזמנים ללכת לארגז חול בצד ולשחק במכות כמו קדנריק ודרייק.
קנדריק ריסק את דרייק, ואז רקד לו על הקבר
זה כמעט לא נעים עד כמה מכת המחץ שסגרה את הביף בין קנדריק לדרייק היתה אפקטיבית. העולם רקד עם הראפר מקומפטון ש"הם לא כמונו", והקנדי-היהודי נאלץ לשנות כיוון קריירה. אח"כ קנדריק חתם את הסיפור עם מופע הפופ-אאוט החגיגי, איחוד הווסט קואסט, זכיה בספוט הנכסף של הופעת הסופרבול, וקצב הזה – בשנה הבאה הוא צפוי לסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטנאי עם שיר דיס על המזרח התיכון.
הכל בראט
אין שום דבר ברולאאוט של Brat שלא היה פשוט מושלם – המיתוג, הסאונד, האנרגיה המאחדת, הרימיקסים, הלורד, המוזיקה והלב שלנו צ'ארלי XCX. אפשר בבקשה גם בקיץ הבא, כשנוכל לשמוח מדברים?
קאנטרי אפרו-אמריקאי במצעדים
ומעבר לים באמריקה של טראמפ, מהפיכה בעולמות הקאנטרי: שנים אחרי ש"Old Town Road" פרץ שוב את הסכר, האפרו-אמריקאים משתלטים על הקאנטרי החדש, וכהרגלם עושים את זה יותר גרובי. ביונסה שמה כובע קאבוי ועושה קאבר לדולי פרטון, שאבווזיי החזיר את להיט הראפ משנות ה-2000 Tipsy עם הלהיט שובר המצעדים שלו – ואם נוכל להמר לרגע, כנראה שזה העתיד האמריקאי המוזר שכולנו לא חיכינו לנו, אבל יאללה – אם כבר אנחנו פה, לפחות נהנה. כולם להיות טיפסי.
דייב גרוהל מאכזב את כולנו
אנחנו יודעים, אנחנו יודעים, לסמוך על מפורסמים שיהיו אנשים טובים זו טעות. אנחנו באמת יודעים יותר טוב מזה, אבל עם גרוהל באמת האמנו שהוא אדם טוב. אז נכון, לשמחתנו הוא לא חטף מי טו, אלא "רק" בגד באשתו והביא ילדה מחוץ לנשואים – אבל היי, זה הוא שטיפח תדמית משפחתית מתוקה, לא אנחנו. מקווים שהוא חושב טוב טוב על מה שהוא עשה.

טיילר דה קריאייטר מוריד את המסיכה
הדיוויד בואי של הראפ לא מפסיק להשתנות לנגד עיננו, וגם לאלבומו החדש "Chromakopia" הגיע עם דמות, סאונד ועולם חדש. המוטיב היה מסיכות, וההתפשטות הרגשית והאישית שלו באלבום היא מהיצירות היותר נוגעות ומיוחדות של השנה. אל תפסיק להשתנות טיילר, אנחנו אוהבים אותך בדיוק כמו שאתה.
The Last Dinner Party
מי היה מאמין, הרוק לא מת.
פרשת פי דידי
נו טוב, חייבים להתייחס גם לסיפור הכי גדול במוזיקה השנה. בין כל הקונספירציות והשמועות, הפרטים האמיתיים של הפרשה הדוחה הזו טרם התגלו במלואן, ולמרות שאף אחד לא באמת מופתע שפאף דדי הוא קריפ, אף אחד לא יכל לדמיין שהוא השטן עצמו. קשה לדעת איפה תיבת הפנדורה הזו תעצור, ואנחנו מפחדים על כל האמנים האהובים שלנו, שלא נגלה ש הפכו לאייל גולן.

לא הצלחנו להשיג כרטיס לאואזיס
היו הופעות גדולות, היו להיטים גדולים, אבל בסוף הרעש הכי גדול שייצר עולם המוזיקה היה רעש של לחיצות על F5. להקת הרוק הגדולה מהחיים הודיעה כי תתאחד בקיץ הבא – והריצה את ההמונים אל האתרים, ואל הניסיונות לרכוש כרטיסים. הסיפור הגדול באמת יקרה רק בשנה הבאה, אבל שובה של הלהקה הגדולה לתודעה בעזרת האיחוד, ועם השירים הקלאסיים ששבו אל גלי האתר. אבל כבר מעכשיו אנחנו שוב שואלים – מה זה לעזאזל וונדרוול?
דואצ'י עוד תעקוף את כולם
אם האלבום/מיקסטייפ הנהדר של ראפרית האדירה הזו לא זוכה בגראמי אחרי קמפיין ההופעות של החודשים האחרונים, אפשר להפסיק לחלק פרסים. היא הדבר הגדול הבא, אבל לגמרי קורית ממש עכשיו.
כולם אנטישמים
כאילו, גם אנחנו נודה שיש את כל הסיבות לביקורת על יהודים, אבל וואלק הגזמתם.

העונה השנייה של "זורמים" עשתה שיעורי בית
לאטו, די ג'יי חאלד ובמיוחד לודקריס עושים עבודה ממש טובה בלהיכנס לנעליים הגדולות שהשופטים הקודמים השאירו בתכנית הריאליטי-ראפ של נטפליקס, ולמרות שהמתחרים מהעונה הקודמת היו משמעותית טובים יותר, העונה עצמה הרגישה הרבה יותר מהודקת. אורחים מטורפים כולל באסטה ריימס ואמינם וההפקה לא פחדה לנסות דברים חדשים, וכך "זורמים" ביססה את עצמה בתור תחרות השירה היחידה בטלוויזיה שמעודדת ומטפחת יצירות מקוריות. הפורמט עדיין לא מפוענח עד הסוף, אבל כמו כל ריאליטי טוב – זאת תכנית שמגששת את דרכה, עושה התאמות ומפיקה לקחים.
נחשו מי חזר? אמינם. זה אמינם
הילד הלבן הרע של הראפ החליט שהגיע הזמן לסגור מעגל ולהרוג את דמותו של סלים שיידי, אחת ולתמיד. או שאולי לא? לא הצלחנו להבין לגמרי, כי האלבום קונספט שיצא לו לא היה כל כך קונספטואלי, אבל זה בהחלט היה הכי טוב ששמענו ממנו מזה לא מעט שנים. הודיני הפך ללהיט והזכיר שגם אם הוא צריך להיעזר בקצת AI, הוא עדיין יכול להישמע כמו עצמו.
קייטי פרי דווקא לא חוזרת
ניסיון הקאמבק הכושל של השנה כלל כל כך הרבה טעויות ומוזיקה לא טובה עד שבאמת מביך להיזכר – החל מהעבודה עם ד"ר לוק, החלאה שהואשם בתקיפת המוזיקאית קשה, ודרך הניסיון לעשות איתו להיט פמיניסטי(!?), הכל הרגיש כל כך קרינג'י. כנראה שזו היתה הדרך היחידה שלה להפוך שוב לרלוונטית – להפוך לנבל בעל כורחה.
בדיחת התנקשות של טוניישס די
זה כל כך מטופש עד שזה מצחיק: קייל גאס, השותף של ג'ק בלאק ללהקת טוניישס די, עומד על הבמה ומכבה נרות על עוגת יום הולדת. "תביע משאלה קייל", אומר לו בלאק. "אל תפספסו את טראמפ בפעם הבאה". פוו. הבדיחה הדבילית הזו על ניסיון ההתנקשות בטראמפ סיבכה את שני חברי הלהקה, שנאלצו לבטל את המשך סיבוב ההופעות שלהם, ולרגע אף נראו כאילו הם מתפרקים. מאז הבנו שהם רק יצאו לפגרה, שזה מתאים, כי כל הסיפור הזה באמת מפגר.
לינקין פארק חוזרים עם זמרת חדשה
הנה אירוע שלא הופיע בהימורי הבינגו שלנו: להקת הרוק-ראפ של תחילת שנות ה-2000 התקמבקה עם אלבום חדש וסולנית חדשה, 7 שנים לאחר התאבדותו של צ'סטר בנינגטון. ובאופן ממש מפתיע, זה לא היה גרוע. אמילי ארמסטרונג היא נוכחות ווקאלית מרשימה, שגם אם לא מגיעה לעומקים האפלוליים של הסולן המקורי, מביאה צבע אחר ומרענן ללינקין פארק. זה לא יחזיר אותם לתהילה, אבל נחמד לראות שהם ממשיכים הלאה עם אלבום חדש.
סופו של צ'יילדיש גמבינו
תסמכו על דונלד גלובר שירים יצירה מורכבת ומסובכת שאף אחד לא יבין, אבל כולם יכולים להינות ממנה. את סבב הצ"יילדיש גמבינו – פרסונת הראפ שהוא מפתח ב-15 השנים האחרונות – הוא סיים עם "Bando Stone & the New World", פסקול לסרט הרפתקאות פוסט אפוקליפטי שעדיין לא יצא, אבל נהנינו מכל רגע, ונשקר שהבנו הכל.
ליאם פיין מוצא סוף טראגי
עוד קורבן של תעשיית המוזיקה, עוד סיפור שיעשו עליו ביופיק דרמטי ולא ילמדו דבר.
דייב בלאנט לא מצליח להניח את הכוס שלו
הטרנד הדבילי שהכי אהבנו השנה הגיע רגע לפני הסוף – גבר במשקל 250 קילוגרמים ששר על התמכרות הפרומטוזין שלו בדרך הכי מדבקת שיש. וזה נכון שהסיפור הפך לויראלי בזכות הגודל המאסיבי של בלאנט וההופעה בה נראה שהוא באמת לא מצליח להניח את הכוס, אבל אחרי שמתעלמים מהביזאר – זה ממש שיר טוב.