סימנים של אדישות

אידיופתיה, סאם ביירס. מאנגלית: יואב כ"ץ, פן הוצאה לאור, ידיעות אחרונות. 312 עמודים

אידיופתיה היא, כך נכתב בפתיחת הספר "אידיופתיה", "מחלה או מצב הנוצרים יש מאין או שהסיבה להם אינה ידועה". במהלך הספר מוזכרת מחלה מסתורית התוקפת את הפרות בבריטניה (ומרמזת להתפרצות "הפרה המשוגעת" בשנות ה־90 בבריטניה). הפרות מתרחקות מהעדר, ניצבות במקום אחד ולא נעות עד שהן מתות. המחלה הזאת היא אלגוריה למצבם של גיבורי ספר הביכורים של סאם ביירס.

זהו סיפורם של שלושה צעירים בריטים, בני 30 פלוס ונכותם הרגשית: קתרין מנהלת מערכות יחסים שמבוססות על כעס וסרקזם; דניאל, בן זוגה לשעבר של קתרין, לא בטוח שהוא מרוצה מחייו עם בת זוגו הנוכחית, אנג'ליקה וחבריה ההיפים והטבעוניים; ונייתן שהשתחרר לאחרונה מבית חולים פסיכיאטרי שבו היה מאושפז במשך שנה וחצי לאחר שניסה לפגוע בעצמו. שלושתם עסוקים בבחינה עצמית מתמדת וכל זה מתיש, ומשעמם עד מאוד.

על פני השטח גיבורי הספר מרוכזים בעיקר בעצמם: קתרין זועמת ומעמידה את הקרובים אליה במבחנים מתמידים, דניאל מופנם ובוחן את עצמו. אבל בעצם מדובר במי שאין להם תוכן בחייהם מלבד השאלה כיצד הם משתקפים בחייהם של אחרים, כיצד הם נראים בעיניהם ומה חושבים עליהם. בתוך השלישייה הזאת נייתן הוא החריג. הוא זה שהעז להצהיר על רגשותיו כלפי קתרין והדבר הוביל, כמובן, לאשפוז. הוא הרקע שעליו מצוירת מערכת היחסים בין קתרין לדניאל, והוא סימן האזהרה למי שמרגיש ופועל בהתאם לכך. "אידיופתיה" הוא הישג ספרותי מבריק כיוון שהספר, כמו גיבוריו, עסוק בבחינה עצמית מתמדת. הקורא המותש מתיאורים עצמיים מפורטים ובחינה מדוקדקת של מחשבות הגיבורים, מייחל שמשהו סוף סוף יקרה כאן – שיתחתנו, שיריבו, שישתגעו, אך ביירס מונע זאת ממנו, בכוונה או מחוסר יכולת להתחייב.

שלושת הגיבורים לא ראו זה את זה כבר יותר משנה והאיחוד המיוחל או המפחיד הוא זה שמוביל את העלילה. המתח בין השלושה מגיע לשיאו בסצנה שמזכירה במשהו את המחזה "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" מאת אדוארד אלבי, אבל כשההתפרצות המיוחלת מתרחשת סוף סוף הווליום מונמך מיד. אולי ההישג הגדול ביותר של "אידיופתיה" הוא בכך שהוא הביא אותי למצבם של גיבוריו. לא אהבתי את הספר, ואני שואל את עצמי, כמו דניאל, מה לא בסדר בי שאיני מסוגל לאהוב ספר שכולם אוהבים, ספר שמבקש לבחון לעומק וביסודיות את נכותו הנפשית של דור שלם. מה לא בסדר בי? אני שואל והדבר גורם לי, כמו לקתרין, ליצור קשר עם "אידיופתיה" רק באמצעות כעס וסרקזם.

והערה נוספת על "אידיופתיה": אי אפשר להתעלם מהתפקיד השלילי במיוחד שביירס נותן לנשים. הגברים הם אידיוטים, הנשים הן מכשפות מרושעות או גאולת המין האנושי, אך בדרך כלל מכשפות.

השורה התחתונה: ספר אפתי על גיבורים אפתיים. יצאתי אפתי