"האלבום הזה הוא כמו תאונת רכבת": סיסטם עאלי לא מתעלמים מהקונפליקט

סיסטם עאלי (צילום: גאיה סעדון)
סיסטם עאלי (צילום: גאיה סעדון)

היא נתפסת כלהקת הפוסטר של הדו קיום בין יהודים לערבים, אבל סיסטם עאלי לא מסתירה את הקושי בהכנסת הנרטיבים השונים תחת אותה קורת גג. ריאיון

2 במאי 2019

סיסטם עאלי עלולה להיתפס כאיזו אוטופיה של דו קיום, מעין נווה מדבר אמנותי של שותפות יהודית-ערבית, אך האמת רחוקה מכך. בפועל, למרות החברות הטובה בין חברי הלהקה היהודים והערבים בה ובעיקר בזכותה, חילוקי הדעות והחיכוכים האידיאולוגיים קיימים, נפיצים ודרים בה תחת אותה קורת גג. אין בלהקה ניסיון או רצון ליפות את הדברים. האקלקטיות התרבותית של ההרכב מגיעה עם מחיר. סיסטם עאלי לא מוכנה לייצר ישות מאוחדת, יפה וחדשה אלא להפך, היא רוצה להדגיש את השוני, לחגוג את הנרטיבים השונים – לא למחוק אותם, לא להשתיק אותם, לא לסתום ת'פה.

בשנים האחרונות ההיפ הופ הפופולרי אצלנו ובעולם נוטה להתרחק ממקורותיו המחאתיים, אך סיסטם עאלי לא רק שמשמרים את היסוד הזה אלא מביאים אותו לידי ביטוי אקטיביסטי ממשי גם מחוץ לשירים עצמם; לפני כחודש זכתה הלהקה בפרס "האיש ההולך" בזכות פעילותה עם בני נוער יהודים וערבים במסגרת עמותת "בית סיסטם עאלי". אני רוצה להאמין שבעתיד, כשיכתבו את דברי הימים של ההיפ הופ הישראלי, סיסטם עאלי תחשב לפורצת דרך, לחלוצה של היפ הופ שלא יכול היה להיכתב בשום מקום אחר.

לקראת צאת אלבומה השני, "מהרג'אן" שצפוי לראות אור בקיץ הקרוב, הקולקטיב היפואי הרב-לשוני מוכיח שוב שהוא יחיד במינו גם בנוף המקומי. "מריבות וחיכוכים הם חלק מהתהליך היצירתי שלנו. אנחנו רבים הרבה, גם בין יהודים ליהודים וערבים לערבים – זה לא תמיד על הציר הלאומי", אומר נטע וינר בראיון עמו ועם מוחמד מוגרבי. "שיר יכול להתחיל מקטע שמוחמד מביא וסביבו נרקמים וורסים נוספים של חבר'ה בלהקה, ופתאום אנחנו על במה ואני מרגיש שקשה לי, שאני לא יכול לעמוד מאחורי הדברים שהוא או היא אומרים. ההכרה במריבה כמקור השראה ולא כסיבה לשבור את הכלים היא שמחזיקה אותנו ביחד כל כך הרבה שנים", הוא אומר.

אחד השירים הראשונים שנכתבו לאלבום הוא "אינסא" – הציווי "שכח" בערבית – שהתפתח מבית שהראפר מוחמד אגואני כתב. השיר מדבר על עול ההשכחה, על הציפייה לשכוח מי אתה, מאיפה באת ומהם המרכיבים הזהותיים שלך, כדי שיהיה לך סיכוי כלשהו להיות חלק מהחברה פה. אך כשאנבר סייטיברגימוב (שירה וכלי הקשה) שמע את הבית של אגואני וחזר למחרת עם בית משלו פרצה בתוך סיסטם עאלי מהומה: "הגעתי לבית ספר הירדן / המילים הראשונות ששמעתי היו רוסי מסריח שמן / בלי שפה ובלי תקווה גדלתי בשכונת תקווה, השתכרתי כמו משוגע / הרוסים, הרוסים מנסים לחיות, להשתנות / מי סבון, חרא וכפפות".

וינר מסביר שסייטיברגימוב מדבר על ההשכחה שהייתה כרוכה בעלייה שלו מאוזבקיסטן לבית ספר הירדן בשכונת התקווה ואז למגורים ביפו ושהדבר התפתח לריב מטורף. ראשית פרץ וויכוח סביב השאלה של מי החוויה יותר קשה, של הערבי המנושל ומסולק מאדמותיו או של העולה החדש – ובכלל על הלגיטימציה לדבר על כך. "זאת אומרת, למי בכלל מותר לדבר על החוויה מהזווית שלו", מסביר וינר, "יעני 'מה אתה מתבכיין, אתה יודע בכלל מה אני הייתי צריך לעבור?'. זה התפתח כמעט למכות. במקום, זה הפך לשיר".

חברה דוברת רוסית שאיתה האזנתי לאלבום החדש שמעה בו את הרוסית ואמרה באחד הוורסים: "זאת לא הרוסית של אמא שלי, זה רוסי ערבי זה".
"חה! היא צודקת. הוא טטרי וצאצא ישיר של גינגיס חאן. יודעים את זה לפי שיש להם גבה אחת ושלושה אשכים – זה דבר ידוע! עכשיו ברצינות, היא צודקת כי אמא שלו יהודייה ואבא שלו מוסלמי. אז הוא יהודי ומוסלמי. לא חצי-חצי אלא שלם ושלם".

הראיון מתקיים יומיים אחרי צאת חג הפסח ובאלבום החדש ישנו שיר ששמו "שלח נא" ובו הבית: "שלח נא את עמי מהפרעה הרע הזה / מהמולך הנורא, יצר הרע הזה / מהשטן בכבודו ובעצמו הזה המשעבד עלינו את השירה והתפילה / שלח נא את עצמי ואת עמי מהגולה". ואני תוהה למי סיסטם עאלי מתכוונים כשהם שרים בו את המילים "עמי" ו"פרעה".

"השיר נכתב אחרי קיץ 2014", מסביר וינר, ומוסיף במרירות "מה זה היה אז, צוק ענן? עמוד איתן? אחד מהם. היינו שבורים. בדיוק הטור של האלבום הראשון נגמר והדבר הזה שבר אותנו".

ממה הייתם שבורים, מהמבצע?
וינר: "מבצע יש בסופר פארם, זה היה משהו אחר. כן, נשברנו מהאירועים. אחרי כל סיבוב לחימה כזה אנחנו לא בטוחים אם נקום ממנו בתור סיסטם עאלי. אני זוכר שכל אחד הביא את הטקסטים שלו וממש בכינו באולפן. הדבר הכי מובהק שיצא מזה היה הפרעה הזה. לכל אחד מאתנו יש את ההסבר שלו".

סיסטם עאלי (צילום: גאיה סעדון)
סיסטם עאלי (צילום: גאיה סעדון)

מוגרבי ווינר מסבירים שפרעה הזה הוא שגורם לך לא לראות מה שקורה עשרים דקות נסיעה ממך, מקשה את לבך, כולא אותו מאחורי חומות. "השיר בא מתוך כמיהה להשתחרר", אומר וינר, "מצרים היא איפה שהפרעה שלך כולא את הלב שלך. מצרים היא חומות ההפרדה וההפחדה". דבר אחד שוינר ומוגרבי בטוח מסכימים עליו הוא ששני העמים לא נמצאים במקום שווה. "אנחנו לא באים בקטע היפי של 'בוא נביט ממקום שוויוני ולמה המוזיקה לא יכולה לגשר'. יש ביננו עם שהפרעה שלו הוא מאוד מוחשי והוא בצורה של בטון ושל קליעים. הבתים מדברים על עמים שונים אבל הכמיהה לשחרור היא אחת".

"אנחנו לא באים בקטע היפי של 'בוא נביט ממקום שוויוני ולמה המוזיקה לא יכולה לגשר'. יש בינינו עם שהפרעה שלו הוא מוחשי מאוד, והוא בצורה של בטון ושל קליעים. הבתים מדברים על עמים שונים אבל הכמיהה לשחרור היא אחת".

בונים את הבית מחדש

הדבר הראשון שעשה אורי וינוקור, שהפיק מוזיקלית את האלבום, היה לשלוח את חברי הלהקה אל ארונות התקליטים של ההורים ושל הסבים והסבתות שלהם, ולשלוף מהם את השירים שעליהם גדלו – על מנת לדלות מהם את הסימפולים הכי רלוונטיים לאלבום. "היה חשוב שכל אחד מאיתנו יהיה רגע עם עצמו, עם ההיסטוריה שלו, לפני שחוזרים להקליט יחד", מסביר מוגרבי, "אני הבאתי כל מיני סמפולים של שירי מהפכה מצריים, שירים קלאסיים, פיירוז".

וינר: "דמיין את הסבים וסבתות של סיסטם עאלי יושבים בטברנה על הג'וקבוקס. אז יש לך שם משנסונים רוסיים, דרך תזמורות עם לוביות, וכלה בחווה אלברשטיין ו'אויפן וועג שטייט אַ בוים' (שיר יידי מאת איציק מאנגר שנכתב בוורשה ב-1938. אז"א)".

למה וינוקור ביקש מכם לחפור במוזיקת הדורות? איזה ערך זה מביא לאלבום?
"זה מהלך כפול", אומר וינר, "קודם כל פיצוח הדי.אנ.אי המוזיקלי של סיסטם עאלי, שלכל הדעות היא אסופה בלתי סבירה בעליל של אקלקטיות אנושית ותרבותית. ושנית, יש פה משהו מרענן שאומר בואו לא נקליט את אותם השירים בדיוק כפי שאנחנו מנגנים בהופעות כבר עשר שנים, אלא נעשה חדש. הוא אמר לנו איספו את הסימפולים האלה ותביאו אלי את עשרים ביטים הכי טובים שאתם יכולים למצוא. ככה לדוגמה, השיר 'בית נטוש' הישן מצא את דרכו חזרה אבל פרש לגמרי. זה היה מין מהלך של לקחת שותפות וחברות של 12 שנה, לנער אותן, להפוך על הראש ולהגיד – בונים את הבית מחדש".

סיסטם עאלי (צילום: גאיה סעדון)
סיסטם עאלי (צילום: גאיה סעדון)

חלק מהשירים באלבום החדש הם כאלה שסיסטם עאלי מבצעים בהופעות עוד מתחילת דרכה, "בית נטוש" לדוגמה, שמבוסס על "חלון לים התיכון" של יהודה פוליקר. "זה השיר הראשון של סיסטם עאלי שאי פעם נכתב", אומר וינר, "זה שיר שהמשיך להתפתח ולהיכתב במהלך השנים וזה משהו מעניין שקורה בסיסטם עאלי, שירים שנכתבים ומשוכתבים על פני שנים".

השיר "בית נטוש" מתחיל בפזמון של "חלון לים התיכון" וברגע שמגיע צמד המילים "בית נטוש" וינר נמלא זעם, שובר את הכלים ונכנס בבית משלו ומשם השיר הופך להיות של סיסטם עאלי. מדוע בחר ספציפית במילים האלה כוו להיתלות עליו? "זה קשור לפגישה הראשונה של מוחמד ושלי, תחילת ההיכרות בינינו. הקטע הראשון בשיר, זה שאני שר בכעס, נכתב על הרעיון של בית וגם על הצורך הקונקרטי בו. הוא נכתב כשבדיוק הייתי בדרך לעבור ליפו אחרי שנת שירות ובתקופה של מאבק חריף וקיצוני למען זכויות דיור ביפו על רקע צווים של הריסה ופינוי בתים. אבל גם בתור דימוי, מוחמד גדל ביפו, אני זה שבאתי אליה כמהגר".

כן, אבל דבר איתי בתור מישהו שאין לו מושג, נטול תודעה פוליטית. בשיר אתה פתאום כמו שואל את פוליקר – "בית נטוש?!" ועונה לו. מה הדליק אותך כל כך במילים באלה?
"זו בדיוק הזווית הזאת שמציתה אותי", אומר וינר, "ושלא תבין לא נכון, אני מת על 'חלון לים התיכון' ועל פוליקר. השיר עד היום מרגש אותי עד דמעות. השימוש בו הוא לא ציני, אבל כן נותן לו את הכאפה של הזווית. אז מדברים על יפו? על בית נטוש? מי נטש אותו, אילו אנשים נוטשים בתים ומי מאכלס אותם? השיר מתייחס לבתים שגרו בהם משפחות פלסטיניות ואחרי 1948, במה שבנרטיב הציוני קוראים מלחמת העצמאות ובנרטיב הפלסטיני הנכבה. בבתים האלה שיכנו ניצולי שואה, שיכנו אותם בבתים שלפעמים נשארו בהם שרידים של משפחות פלסטיניות שכל מה שהפריד ביניהן לבין משפחות ניצולי השואה היה סדין תלוי! נוצרה סיטואציה הזויה שבה שרידים של משפחה שרובה ברחה לעזה חיה עם שאריות של משפחה של ניצולי שואה באותו בית עם סדין שמפריד, ובתוך כל זה פוליקר מביט דרך החלון ושר לאהובתו שנספתה בשואה 'ואולי מרחוק יש עוד סיכוי אחד למיליון'. זה מטורף".

החיבור הזה בין הנכבה ליידיש ולקיבוץ הגלויות נוכח מאוד באלבום.
וינר: "נכון, למשל בשיר 'אויפן וועג שטייט א בוים' שבו תאמר נפאר מתארח. זה הכל קשור למתח שבית פליטות לבית. כך כל האלבום וכל סיסטם עאלי".

שם האלבום, מהרג'אן, הוא גם שם של שיר שכתבתם בשיתוף מקהלת ליצני כליזמר מצרפת. מה פירוש השם?
מוגרבי: "קרקס. כל אחד יכול לקחת את זה לאן שהוא רוצה".

סיסטם עאלי (צילום: גאיה סעדון)
סיסטם עאלי (צילום: גאיה סעדון)

אקלקטיות, מוזרויות, פריק שואו?
מוגרבי: "נכון, לדוגמא מגוון השפות שאתה חלק מבין וחלק לא. זה וואחד קרקס גדול. ובמובן של פליטות וזרות, הייתה לי לא מזמן שיחה עם אבא שלי כשהלכנו ברחוב סלמה. מה זה סלמה? רחוב מעפן מלא מוסכים ופתאום אבא שלי רואה מבנה יפה כזה, מפואר, משופץ ואומר לי – 'אני זר בבית שלי'. זה עשה לי צמרמורת. הרי מה זה המבנה היפה הזה, הוא בא על חשבון משהו אחר שהיה שם קודם. כך בכל יפו, כאילו הכל תקין, הכל מואר, אבל אתה רגיל לגועל, לתשתיות הלא תקינות, לפחים שלא מרוקנים ופתאום אתה עובר ואזור שוק הפשפשים לדוגמה ומרגיש אירופה. מי בכלל היה מעז להסתובב שם בלילות פעם? 'זר בבית שלי'".

וינר: "קרקס הוא גם אלמנט נודד, בית ארעי בתוך תנועה נצחית. יש בית בשיר 'מהרג'אן' (וינר מדקלם אותו בערבית. אז"א) שאומר כל אחד מאתנו הוא קוסם, אריה, עכבר ולוליין. לכל אחד מאתנו יש זהויות מורכבות וכוחות גדולים ואנחנו מתנהלים מול מציאות של הפחדה. הקרקס שלנו מתנהל מולה".

מגדל בבל זה כאן

בתחילת דרכה של סיסטם עאלי הזהות והשפה של כל ראפר עוד הייתה ברורה למאזין, אבל באלבום החדש העניינים כבר מתבלגנים לחלוטין. ראפר יהודי יכול לשיר גם בערבית וברוסית, ראפר ערבי יכול לשיר גם באנגלית ובעברית ופתאום צץ בנימין דינקו, חניך מבית סיסטם עאלי שמביא אותה באמהרית. להבדיל מהסיפור המקראי שבו אלוהים מפזר את בוני מגדל בבל (שעליו יש שיר באלבום), סיסטם עאלי הופכים את הגזרה האלוהית למקור של כוח. העונש הופך לפרס. פרס כבד מנשוא, אבל בכל זאת פרס.

"זאת עוד לא גאולה", אומר וינר, "לא הגענו עדיין כי בבל זה כאן. הכמיהה לציון או למה שלא יהיה היא משהו שאנחנו עוד בדרך אליו. מגדל בבל זה כאן".

המוזיקה שלכם מגיעה בעיניכם למספיק אוזניים שמבינות ערבית ורוסית? למספיק אנשים שהם לא הקהל הפרוגרסיבי־שמאלני־ליברלי? בקיצור, האם היא מגיעה לקהל שאפשר להרגיז?
מוגרבי: "אני חושב שכן. אני לדוגמה התארחתי בערספואטיקה עם שירים בערבית שרוב הקהל לא הבין, אבל ניגשה אליי אחר כך מורה בבית ספר שאמרה שהבינה כמעט הכל וביקשה את הטקסט כדי ללמד אותו את התלמידים שלה. זה קורה בהופעות יחיד וזה קורה בהופעות של סיסטם. אני מרגיש שאנחנו מגיעים מעבר, לקהל יעד של ערבים מיפו, לוד ורמלה, וזו השאיפה. אנחנו רוצים כמה שיותר להשמיע את קולנו".

וינר: "הופענו בפסטיבלים, דרך כפרים בלתי מוכרים ועד למשחטות רכב ברהט ושכונת שיח' ג'ראח. אנחנו מוטציה שצריכה לפלס לעצמה את הדרך, הרי יש סיבה ללמה דברים מופרדים. יש סיבה ללמה יש הרבה פחות ערוצי מוזיקה שדרכם אפשר להגיע לקהל ערבי. יש סיבה לכל החומות האלה".

כל אחד והשאכטה שלו

ב־12 השנים מאז הקמתה של סיסטם עאלי התרחשה החדשות גדולה ומרגשת מאוד בהיפ הופ הישראלי, שהגיעה עם השפעות מוזיקליות בינלאומיות חדשות של היפ הופ אלקטרוני יותר, להבדיל מהבסיס הפאנקי של הניינטיז, ולאחרונה כמובן גם הטראפ. קיימת קשת רחבה של אמנים שיוצרים היום היפ הופ סטלות וצחוקים עד היפ הופ עמוק, אישי ואינטרוספקטיבי. גם ההיפ הופ האתיופי והיפ הופ הנשי בעלייה. בתוך כל אלה נדמה שסיסטם עאלי היא עדיין מעין אי בודד, מובלעת, עושה את הדבר שלה ולא ממש מתערבבת בסצנות החדשות.

סיסטם עאלי (צילום: גאיה סעדון)
סיסטם עאלי (צילום: גאיה סעדון)

"את כל השמות שציינת – מסוויסה וכהן את מושון, דרך טדי נגוסה ועדן דרסו, נצ'י נצ' וטונה ועוד – את כולם אני ממש אוהב! אבל אנחנו מחפשים את האזורים הלא ממופים", אומר וינר. "קליקות יש אינסוף אבל סיסטם עאלי צמחה מתוך החיכוך בין להקת דאם (הפלסטינית) מלוד לסאדייל (הישראלית־רוסית) מירושלים. תמיד יש איזו קליקה, אבל בשבילי האלבום הזה הוא כמו תאונת רכבת שמפגישה בין סמירה סרייה (שחקנית ומשוררת פלסטינית־ישראלית – אז"א) ותאמר נפאר לשאנן סטריט וראפרים ממוצא אתיופי ששרים באמהרית שכנראה שיש סיבה לכך שעוד לא שמעת עליהם. זאת מבחינתי האמ'אמא של הסצנה של סיסטם עאלי".

אני יכול להציע הסבר נוסף. נדמה שרוב הראפ המאוד פופולרי החדש, בעיקר הטראפי, הוא ראפ נטול מרכיבים מחאתיים, ראפ שבא להיות כיפי וסקסי וסטלני, כזה שלא בא כבד.

וינר: "כל אחד והשאכטה שלו. סיסטם עאלי זה לגמרי פאן, אחרת לא הייתי בא".

אבל יש לכם שיר סתם להזיז איתו ת'תחת, שיר כזה שלא מעורר מחשבה?
וינר: "אתה לא חייב לחשוב! מבחינת ההפקה והביטים האלבום הזה לגמרי בנוי על השאלה – מתי התחת זז? אז נכון שאנחנו מדברים על מאבקים ועל קשיים, אבל אם יש משהו אחד שהיפ הופ לימד אותנו הוא שהפגנה היא מסיבה ומסיבה היא הפגנה, ומי שלא מבין את זה שילך יעשה שיעורי בית!".