ספוילר: באמצע הטור יש חלום פורנו נורא
ניסיתי להיזכר מתי זה התחיל, העונג הזה של להקשיב בסתר לשברי שיחות. כי יש משהו כה מושך באותם חלקי משפטים, שעוקפים את הצפוי והמובן מאליו שאתה נחשף אליו בשיחה מסודרת
1.
את בסאקשן של שני אחוזים, מאמי, אני מנסה לעזור לך אבל את בקושי בסאקשן של שני אחוזים (גבר לאשה, בבית קפה בתוך מגדל עסקים. וכן, גם אני מיד חשבתי שהיא עושה לו משהו מתחת לשולחן, אבל לא חזק מספיק. אבל לא, הוא בסך הכל התכוון ל"סֶקשן", כלומר נישה, כלומר נזף בה על חוסר רייטינג. שזה כל כך מאכזב שכמעט הפסקתי להקשיב, אלא שאז הוא אמר:)
[tmwdfpad]2.
אני אומר דבר כזה, כזה דבר אני אומר, תקשיבי ותקשיבי טוב: אין מה לפחד חוץ מ – חוץ מ – בוא נראה אותך, חוץ ממה? (בבקשה, חשבתי, תגיד דובים. או פילים. או ערבים, בוא נראה אותך גבר, תגיד שאתה מפחד מערבים. או מלהירדם ולחלום סרט פורנו בכיכובה של שרה נתניהו, שאני מודה שהסיכויים שזה יקרה אינם גדולים, אבל עכשיו שהכנסתי לכם את זה לראש, אתם טיפה מפחדים שזה יקרה, נכון? אלא שהאיש דרס את תקוותי:)
3.
מהפחד. אין מה לפחד חוץ מהפחד. את יודעת מי אמר את זה? אבא שלי (כן, אבא שלו. ורוזוולט. ואחת מהזקנות ב״בנות הזהב״. והעורב ב״באטמן״. וההוא מ״בית הקלפים״ הבריטי, אם כי אצלו הכוונה היתה בעצם: "יש ממה לפחד – ממני". ואז הוסיף הבחור ואמר:)
4.
הדבר היחיד שעומד בינך ובין הצלחה זה אני.
אתה, למה?
כי אני היחיד שיכול להביא אותך למקום של הצלחה.
אה.
מה חשבת?
שבגללך אני לא מצליחה.
בגללי? איך בגללי? בקושי היו לנו ארבע אימונים.
לא, לא הבנתי, חשבתי –
בקושי ארבע אימונים, כבר אני אשם? אני הבאתי אנשים להצלחה שאת לא מאמינה! איציק רצון, מכירה?
לא.
אבי רוזנברג?
לא.
אבישי סורין?
לא.
לא מכירה אף אחד, את. פלא שאת לא מצליחה?
סליחה, חשבתי –
בדיוק בגלל מחשבות כאלה את בסאקשן של שני אחוז! (וניסיתי להיזכר מתי זה התחיל, העונג הזה של להקשיב בסתר לשברי שיחות. כי יש משהו כה מושך באותם חלקי משפטים, שעוקפים את הצפוי והמובן מאליו שאתה נחשף אליו בשיחה מסודרת; דווקא פיסות הדיבור האלה, הן שחושפות את מה שמתחבא מאחורי המילים. "האדם הדובר" מגיע, בדרך כלל, מוגן על ידי חומה של שפה, צבא ממושמע של מחשבות מוכנות מראש, שאותן הוא משמיע יותר בשביל לשמוע את עצמו מדבר, מאשר כדי לתת ולקבל אינפורמציה – ואלה דווקא שברי המשפטים,
דווקא הדבק הרעוע שמדביק את אבני החומה זו לזו, שחושף את הרגש הדק. את הכוונה, לפני שמישהו התכוון אליה. את הרצון השביר שבא לפני הטוקבק. מה שמאפשר לך, המצותת, מיד להתאהב בדובר. כי הוא מאפשר לך לזהות את הרצון השביר של עצמך, ומי יכול שלא להתאהב בעצמו, כשהוא משתקף במישהו אחר?
זה אוטומטי. כמעט. כמעט-כמעט, כי זה שמאחורי שולף עוד שבר משפט, שמעיר אותי מכל המחשבות הרומנטיות. הבחורה הלכה, ולידו התיישבה אשה מבוגרת יותר, כנראה האימון הבא שלו. והוא אמר:)
5.
"נו, איך היה לך השבוע?"
"חרא," היא אמרה. "היה פשוט חרא."
"מה אמרנו על האטטיוד הזה?"
"אמא שלי מתה," היא אמרה.
הוא השתתק. ואחרי זמן מה אמר: "ומה… את לא יושבת שבעה?"
"היתה מתה," אמרה האשה. וחשבתי, יש שברי משפטים שאפילו אספן שברים לא צריך לאסוף. החיים קצרים מדי, והמתים מתרבים מדי.