ספרות זולה, קולנוע טוב: 22 הסרטים הכי טובים של שנות התשעים

 

הרשימה פורסמה במקור באתר הטלוויזיה והקולנוע "הספוילר" – תראו תראו

כמה מהבמאים הבולטים של הקולנוע במאה הנוכחית החלו את דרכם בעשור האחרון של המאה הקודמת. אחרים התפרסמו עוד קודם, אך הגיעו בעשור הזה לשיאים חדשים. לא תמצאו ברשימה סרטים שלדעת החתומה עליה זכו להערכת יתר, כמו "חומות של תקווה", "אמריקן ביוטי", "פורסט גאמפ", ו"החשוד המיידי". כן תמצאו בה סרטים שהותירו חותם תרבותי, בהם להיטי ענק לצד סרטי פסטיבלים (ואפילו זוכה אוסקר אחד), וכולם מצדיקים צפיות וחוזרות ונשנות.

סודות אל.איי, 1997

מותחן משטרתי אלגנטי במסורת הפילם נואר שכתוב, מבוים ומשוחק כל כך טוב עד שהוא מזכיר את ימיה הגדולים של הוליווד (וזה גם אחד מנושאיו). שלושה שוטרים שונים מאוד זה מזה – האחד ברוטלי ואימפולסיבי (ראסל קרואו), השני שאפתן ומחושב (גאי פירס) והשלישי חלקלק ומפוקפק (קווין ספייסי, נו מה?) – חוקרים סדרת רציחות וחושפים מערכת של שחיתות בלוס אנג'לס של שנות החמישים.

הכל אודות אמא, 1999

נזירה נכנסה להריון מסקס עם טראנסית שאינה יודעת שהיא אביו של נער שנהרג כשניסה להשיג חתימה משחקנית תאטרון שבת זוגה הנרקומנית מוחלפת בהצגה על ידי אמו של הנער שנהרג. זאת אחת הדרכים – בהחלט לא הטובה ביותר – לספר את תקציר ה"אלמודרמה" (מונח שניסח סופר קובני), על אימהוּת, אבלות ואחוות נשים מכל הסוגים. תאטרון החיים הזה הוא אחד משיאיו המרגשים של פדרו אלמודובר, שיצר באותו עשור גם את "פרח הסוד שלי" ו"אהבת בשר ודם" המצוינים. זה היה שיתוף הפעולה השני שלו עם פנלופה קרוז, אך הראשון שבו גילמה תפקיד מרכזי. יחד הם יצרו שבעה סרטים עד כה, ונדמה שנולדו זה לזו.

חידון האשליות, 1994

הסיפור האמיתי על הטיית התוצאות בחידון הטלוויזיוני הכי פופולארי של שנות החמישים, משמש בסיס לסרט מבריק בבימויו של רוברט רדפורד, עם צמד הופעות דגולות של רייף פיינס וג'ון טורטורו – שני שחקנים שזה פשע שעדיין אין להם אוסקר. לצד העיסוק המרתק במדיה, בקפיטליזם וביחסי אבות ובנים, זה המבט הכי חד וחכם ועמוק על אנטישמיות. תמיד מפתיע לראות איך נער הזהב רדפורד הצליח להזדהות באופן כל כך שלם עם התסכולים והחרדות של הדמויות היהודיות.

הנסיכה מונונוקי, 1997

אחרי שנים שבהן הייאו מיאזאקי היה סוד גלוי ליפנים ולחובבי אנימציה אדוקים במערב, זה הסרט שחשף את יצירתו לעולם. גיבורו הצעיר נגוע במחלה מתפשטת, המעצימה את כוחו למימדים על-אנושיים, אך גם מכלה אותו בהדרגה. כשהוא יוצא לחפש מזור ביפן של המאה ה-14 הוא מגלה עולם שכולו מאבקים לחיים ולמוות בין אדם לאדם, בין אדם לטבע, וגם בין בעלי החיים לבין עצמם, וכולם צודקים במידה זו או אחרת. הסרט מגולל מיתולוגיה רבת רבדים, וניחן ברוחב נשימה אפי נדיר.

לילות בוגי, 1997

אפוס שאפתני, סוחף וכה אנושי על תעשיית הפורנו בעמק סן פרננדו שבקליפורניה, בימים שלפני הווידאו והאיידס. סרטו השני של פול תומאס אנדרסון גילה לעולם את אחד הקולנוענים הבולטים של שלושת העשורים האחרונים, והעניק לברט ריינולדס את תפקיד חייו. זה אחד משני הסרטים של וויליאם ה. מייסי ברשימה הזאת, וראוי לתת קרדיט מיוחד לשחקן החד פעמי הזה.

ספרות זולה, 1994

ב-1992 "כלבי אשמורת" הכריז על ביאתו של קולנוען חדש ואולטרה מגניב. אבל היה זה "ספרות זולה" שנתיים אחרי כן שביסס את מעמדו של קוונטין טרנטינו בתור המלך החדש של הקולנוע. סרט הפשע עם הדיאלוגים המתפתלים והתבנית הנרטיבית השבורה הביא למרכז המיינסטרים אסטרטגיות קולנועיות שלפני כן היו מזוהות עם קולנוע אירופאי אוונגרדי, והניב אינספור חיקויים. יותר מכל זה סרט על אהבת הקולנוע, והיא מדבקת.

החבר'ה הטובים, 1990

סיפור עלייתו ונפילתו של מאפיונר מברוקלין הפך לקלאסיקה מידית, והשפיע בין השאר על "לילות בוגי" שיצא שבע שנים אחריו. זה קולנוע וירטואוזי שמציע איזון מושלם בין סגנוּן לריאליזם קשוח ורבים מדרגים אותו כסרטו הטוב ביותר של מרטין סקורסזה – הבמאי הנערץ ביותר עד טרנטינו, וגם אחריו. שלוש שנים אחרי כן סקורסזה יצר את "עידן התמימות" שהוא היפוכו הגמור של הסרט הזה, והוא מופלא לא פחות.

קלולס, 1995

צפייה חוזרת בסרט התיכון העוקצני והמתוק של איימי הקרלינג מגלה שמעמד הקאלט בו זכה מוצדק בהחלט ושהוא עדכני לגמרי, משלל בחינות. מרבים לדבר עליו בעיקר בהקשר של אופנה, אבל לצד היחס לפליטים (נושא שעולה מיד בתחילת הסרט) הוא נוגע גם בנושאים חמים אחרים כמו אקולוגיה, הטרדה מינית, העצמה נשית והפוליטיקה של השפה, ועושה הכל בקלילות שנונה, ותמיד קולעת, בלי שנרגיש שדוחפים לנו מסרים דידקטיים בכפית.

תלמה ולואיז, 1991

במשך שנים רבות סרט המסע הזה של שתי נשים זהר בבדידותו, ורק לאחרונה הצטרפו אליו עוד כמה סרטים על מסעות שחרור וניקוי הנפש של נשים. אחרי שלואיז (סוזן סרנדון) הורגת את הגבר שניסה לאנוס את תלמה (ג'ינה דיוויס) ולא הרגיש צורך להתנצל על זה, שתי החברות בורחות מזרועות החוק, וחודרות לטריטוריה גברית מיתולוגית. בעידן Me Too מומלץ לחזור לסרטו מרומם הלב וממלא הריאות של רידלי סקוט.

טופסי טרווי, 1999

אחרי סדרה משובחת של דרמות קשוחות (בהן "ערום" ו"סודות ושקרים"), מייק לי קינח את העשור עם אחד הסרטים הכי נפלאים שהוקדשו אי פעם לבמת התאטרון. הסרט, המתרחש בלונדון של 1885 עוקב אחר בריאתה של האופרה הקומית האהובה "המיקאדו", והוא מלא חדוות יצירה ורוח שטות מלבבת.

השחקן, 1992

רוברט אלטמן, מי שהיה אחד הקולות הבולטים בקולנוע של שנות השבעים, חזר בגדול עם אחת הסאטירות המושחזות והקולעות ביותר שנוצרו על הוליווד. 65 סלבריטאים (בהם ברוס וויליס וג'וליה רוברטס) הסכימו לגלם את עצמם בסרט המגולל את סיפורו של מפיק יהיר (טים רובינס) שהורג בטעות תסריטאי אחד, ומשכנע תסריטאי אחר למכור את נשמתו להוליווד.

עבודה טובה, 1999

סרטה של קלייר דני, המתבונן בחיילי לגיון הזרים המוצבים בג'יבוטי, הציע גישה חדשה לסיפורי גברים. העלילה המינימליסטית, על קצין שמתקנא בחייל אהוד וטוב מראה, נשאלה מ"בילי בד" מאת הרמן מלוויל. אימוני החיילים מעוצבים כמחול חושני, באופן שמנטרל את האקשן ממשמעותו הגברית הטיפוסית, ובנות המקום, שצופות בהנאה באיבריהם החשופים של המתאמנים, תורמות לתחושה שנוכחותם הקולוניאליסטית היא טקסית וחסרת מטרה. יותר פטה מורגנה מסרט במובן הקלאסי.

רשימת שינדלר, 1993

אפשר להתווכח על המסר של הסרט על הגוי שהציל יהודים בשואה, אבל אי אפשר להתכחש לקולנוע של סטיבן ספילברג. וכשבוחנים אותה מקרוב הסצנה ההיא עם הילדה באדום שהפכה לאייקון היא הרבה יותר מקיטש. זאת סצנה על התעוררות מצפון, והיא מעידה על גדולתו של ספילברג כרב אמן שעובד במשיכות מכחול גדולות, אך גם קשוב לניואנסים קטנים.

צעצוע של סיפור, 1995

למרות שאנימציית המחשב עשתה מאז קפיצת דרך, הסרט הראשון של פיקסאר הוא עדיין אחד הטובים שבהם. עניין של תסריט. והשיר ההוא של רנדי ניומן. זה סיפור על חברות, ועל שאלות של זהות עצמית, שהוא גם אחד השיעורים הכי טובים ומרגשים בזיהוי דעות קדומות בעצמנו.

לוכד עכברים, 1999

סרטה הראשון של לין רמזי ("חייבים לדבר על קווין") הוא מסרטי הילדות היפים והמרים ביותר שנוצרו מעולם. על רקע שביתת פועלי הזבל בגלזגו של 1973, ג'ק בן ה-12 מתמודד עם אשמת טביעתו של ילד שכן במהלך משחק אלים. זה סרט מסויט, שניחן בפיוט חמור, כמו פחם שהתגבש ליהלום, והוא חורך את הנשמה.

https://www.youtube.com/watch?v=yo5w0PYQZpw

המופע של טרומן, 1998

הסרט שחזה את תופעת תכניות הריאליטי לפני שאלה השתלטו על הטלוויזיה. הבימוי המדוקדק של פיטר וויר וההופעה המדויקת של ג'ים קרי כגבר ילד הופכים את הרעיון המוקצן שבבסיס הסרט לטרגדיה קיומית.

הפסנתר, 1993

ג'יין קמפיון רקחה דרמה קולנועית במסורת הספרות הנשית הגותית, שמצליחה להיות גם קלאסית וגם חדשנית, חושנית, מכשפת, מתעתעת ומופלאה. הסרט עוסק בנושא נפיץ: מערכת יחסים פרוורטית, מציצנית וכפויה שהופכת לאהבת אמת – ועושה זאת מנקודת מבט פמיניסטית, שמהפכת את מערכת הכוחות החברתית והתרבותית המקובלת.

מועדון קרב, 1999

הסאטירה של דיוויד פינצ'ר על משבר הגבריות בעידן איקאה לא זכתה להצלחה קופתית או ביקורתית כשיצאה למסכים, אך זמן קצר אחרי כן היא הפכה ללהיט הדי.וי.די הראשון ולסרט הקאלט הבולט של סוף המאה. זה מין סרט זרם תודעה ברוטאלי, דוקרני ומרהיב, עם אדוארד נורטון ובראד פיט בתפקידים אייקוניים כשני הצדדים של גבריות רעילה – תמה שרק הלכה ונעשתה יותר רלוונטית.

מאושרים יחדיו, 1997

שיתוף הפעולה בין וונג קאר וואי וצלמו כריסטופר דויל ("מצב רוח לאהבה") הניב כמה מהיצירות הקולנועיות היפות והחושניות ביותר מעולם. כל שוט הוא יצירת מופת, ועם זאת הסרטים ניחנים במבנה משוחרר, אימפרסיוניסטי. הסרט האינטימי, העצוב והמציף הזה על מערכת היחסים הסוערת בין שני נאהבים מהונג קונג (טוני לונג ולזלי צ'אנג) המתגוררים בבואנוס איירס נכתב תוך כדי הצילומים, וכשצ'אנג האימפולסיבי עזב באמצע, וונג שילב בסיפור מערכת יחסים חדשה, אפלטונית, עם מלצר מטייוואן (צ'ן צ'אנג).

פארגו, 1996

קומדיית פשע מדממת שהיא גם מעשיה מחויכת על עיירה קטנה ומושלגת (כולל מבטאים מצחיקים), מותחן משטרתי סוחף ודרמה משפחתית חמה ומקסימה. האחים כהן רקחו כאן תרכובת נדירה, שבמרכזה הופעתה הדגולה של פרנסס מקדורמנד בתפקיד השוטרת ההריונית. 18 שנה אחרי כן הסרט הניב סדרה בטעמים דומים, אחת הטובות של המאה הנוכחית. "ביג לבובסקי", סרטם הבא של האחים, הניב יותר ציטטות, וגם הוא יכול היה להיכלל ברשימה.

החיים שאחרי, 1998

נדירות היצירות שמצליחות לדמיין סיפור חדש לגמרי שמעולם לא סופר. סרטו של הירוקזו קורה-אדה היפני ("סיפור משפחתי") מתרחש במבנה ממסדי ישן, ומתאר מה קורה במהלך השבוע שאחרי מותנו. בשלושת הימים הראשונים המתים הטריים מתבקשים לבחור זיכרון אחר ויחיד מחייהם שהם רוצים לשאת איתם לנצח, ובימים הבאים צוות העובדים במקום מצלם עבורם את הזיכרון הנבחר, כדי לשלח אותם הלאה עם קלטת וידאו. הסרט מתמקד בכמה אנשים שמתקשים לבחור, וכך בוחנים את חייהם ומוצאים את משמעותם ברגעים האינטימיים הקטנים. זה סרט עמוק וחכם על החיים ועל הקולנוע והוא מרגש בצורה בלתי רגילה.

https://www.youtube.com/watch?v=7rk1HFC60e0

לפני הזריחה, 1995

פנינה רומנטית כובשת על שני צעירים רעננים שנפגשים ברכבת באירופה ומעבירים יום ולילה בשיטוט ברחובות וינה, תוך כדי מחול חיזור של מבטים, השוואת טעמים ומשחקי תפקידים, בידיעה שהכל יסתיים עם שחר. הסרט הקטן והאינטימי של ריצ'ארד לינקלייטר השיק את אחת הטרילוגיות האהובות של השנים הבאות.

לעוד המלצות סרטים (וגם סדרות טלוויזיה, גיימינג, יוטיוב וכל מה שכיף) היכנסו לאתר "הספוילר" – תראו תראו