היכון, הכן, צפה: 6 סרטי ספורט מומלצים גם למי ששונאים להזיע
הדבר היחיד שצריך לחמם לפני סרט ספורט טוב הוא פופקורן, והזיעה והדם הם רק תבלין למנה העיקרית: תככים ומזימות. ברשימה הזו לא תמצאו את "רוקי", ומנגד יש פה לא מעט גילטי פלז'ר
סרטי הספורט הכי טובים כלל לא עוסקים בספורט, אלא בכל מה שמסביב. כזה הוא, לדוגמא, "מלך הקרח" (שיגיע ל־yes בפברואר): ג'ון אנתוני קארי היה אגדה בימי חייו – מחליק קרח בריטי עם כשרון פנומנלי, שהתאהב במחליקיים עקב סירובו של אבא שלו לתת לו ללמוד בלט. הוא גם הספורטאי הראשון שנעשה לו אאוטינג, ואין צורך להכיר אותו או לאהוב החלקה על הקרח כדי ליהנות מהסרט. זה פחות או יותר הסיפור של סרטים מהסוג הזה, בתוספת אדרנלין מיוזע ומדמם. הנה עוד כמה סרטי ספורט מומלצים.
תחליקי (Whip It)
אלן פייג' מגלמת את הטינאייג'רית המרדנית בליס, שמוצאת את הייעוד שלה ברולר דרבי – ספורט מגע נשי קשוח אך מגניב, אבל אמא שלה רוצה שהיא תשתתף בתחרויות יופי. דרמת ההתבגרות המצחיקה והמאד כיפית הזו מכניסה אותנו לעולם של קבוצות הרולר דרבי, שמבוססות על המון סולידריות וסיסטרהוד, עם אסתטיקה ששאובה מעולמות ה־DIY ואווירת "אין משהו שאת לא יכולה לעשות". דרו ברימור ביימה את הסרט המצליח מ־2006 (המבוסס על ספרה של שואנה קרואוס, "דרבי גירל") שמצליח לשבור קלישאות של סרטי ספורט "רגילים". בניגוד לקבוצות האחרות, הקבוצה של בליס לא מונעת מהצורך לנצח ולכבוש, אלא מאהבת המשחק. בסצנה הכי זכורה בסרט, רגע אחרי שהקבוצה שלהן מפסידה ומגיעה למקום השני מתוך שני מקומות, הן צועקות בגאווה "אנחנו מספר 2! אנחנו מספר 2!".
עוד כתבות מעניינות:
10 סרטים כיפיים שישפרו לכם את מצב הרוח
הסרטים הכי טובים שיגיעו לקולנוע בקרוב
איך שוב הפכה ניקול קידמן לאיט גירל הכי חמה בהוליווד?
אני, טוניה
מה יותר כיפי מסרט המבוסס על סיפור אמיתי? רק כזה עם מלא ג'וס סביב הסיפור. מרגו רובי (ושחקניות נוספות) היא טוניה הארדינג, אלופת ארצות הברית בהחלקה אמנותית לשנת 1991, שמוסדות הספורט דחו אותה ולא הכירו בכשרונה. הסיפור של "אני, טוניה" מתחיל שלוש שנים לאחר מכן, כשבעלה לשעבר הביא לפציעתה של היריבה הגדולה שלה, ננסי קריגן (קייטלין קארבר), על מנת לפנות להארדינג מקום בנבחרת האמריקאית. עד היום לא ברור עד כמה היא הייתה מעורבת בתקיפה, אך היא קיבלה עונש מאסר על תנאי, עבודות שירות, קנס כספי, ובנוסף הורחקה מתחרויות החלקה אמנותית לכל החיים. יש עוד המשך לסוף, אבל את זה נשאיר לכם.
המתאגרף
דניאל דיי לואיס העשוי ללא חת מככב בסרט כאוב אך מרתק, בו הוא שוב משתף פעולה עם הבמאי ג'ים שרידן ("בשם האב", "כף רגלי השמאלית"). דני פלין חוזר לבלפסט המסוכסכת שבצפון אירלנד אחרי 14 שנה בכלא, שם ישב בשביל המחתרת האירית (ה־(IRA). דיי לואיס התכונן במשך חודשים לתפקיד כמתאגרף, והוא משכנע כאיש שמלא בכעס כתוצאה מחוסר בחירה אמיתית במתווה חייו. הסרט הקודר מתאר מציאות אלימה בה ה־IRA נקרעת מבפנים, עם פסקול נפלא של גאווין פריידי (וירג'ין פרונס) שמעצים את זירת האגרוף כמטאפורה מושלמת לחיים בתקופת מלחמה.
ליגה משלהן
“זורקת כמו בחורה" הוא משפט שהבנות ב"ליגה משלהן", קלאסיקת ניינטיז אהובה, פשוט לא מוכנות לקבל. בסרט מככבות מדונה (שגונבת את ההצגה), ג'ינה דיוויס, רוזי אודונל ולורי פטי (טאנק גירל) כשחקניות בייסבול מעולות, וטום הנקס כמאמן עם בעיית אלכוהול. הוא מתרחש קצת אחרי מלחמת העולם השנייה ומספר את הסיפור האמיתי של קבוצת הנשים המצליחה שנשכחה מההיסטוריה. את הסרט הכיפי מ־1992 ביימה פני מרשל, שקיבלה השראה מסרט דוקומנטרי על ליגת הבייסבול שלא הרבה שמעו עליה, למרות שהייתה גדולה יותר מקבוצות של גברים.
מעודדות צמודות
כן, גם צ'ירלידינג זה ספורט! סרט הקאלט משנת 2000 עם סיקוונס הפתיחה המושלם הוא כמו "קלולס" במגרש כדורסל, עם קצת יותר מודעות עצמית. כשהוא יצא כולם ידעו לדקלם את שיר הפתיחה, עוד בתקופה שבה לאף אחד לא הפריע שהכוכבות הן בחורות לבנות וסופר סקסיות ו"הרעות" הן קבוצת ה־Clovers, אפרו אמריקאיות עם סוואג עצום. בהמשך, כמובן, הקרב על הפונפונים משנה את הדמויות וכולנו לומדים לקבל את האחר. כוריאוגרפיות מושקעות, גניבות בין־קבוצתיות ובונוס בדמות לא אחת אלא שתי שחקניות מ"באפי קוטלת הערפדים" (למרות שכולם זוכרים רק את אלייזה דושקו, פיית' בשבילכם) הפכו את הסרט להצלחה מטורפת, כולל עיבוד למחזמר וחמישה סרטים נוספים.
ספייס ג'אם
לוני טונס! מייקל ג'ורדן! כל הדברים המגניבים שהיה לעולם להציע ב־1996 השתלבו בסרט הזה, שייצא מחדש השנה עם לברון ג'יימס בנעליים הגדולות של ג'ורדן. ג'ורדן, שפרש מהכדורסל בחיים האמיתיים, חזר אל המגרש בזכות באגס באני, דאפי דאק ושאר חברי הלוני טונס, במלחמה קלאסית של רעים נגד טובים. בניגוד להרבה סרטי ילדים, הסרט לא זלזל בקהל היעד והיה כתוב בצורה אינטיליגנטית, קורעת מצחוק, דינאמית וצבעונית בטירוף. ואף מילה על שיר הנושא המפורסם של אר. קלי.