עגל הזהב
סיפור קטן ויפה על עגל אחד שניצל משחיטה ועל הבחור האחד שהציל אותו
בגיל 28 הבין עומרי צבי את מה שחלקנו משתדלים להדחיק – שהוא צריך להיות צמחוני. זה המשיך לטבעונות ונמשך בהקדשת מרבית זמנו לפעילות למען בעלי חיים. עומרי בחר דרך מקורית לבטא את אהבתו לחיות. הוא התחיל, במילים פשוטות, לחבק עגלים. "הלכתי לרפת באזור השרון והתחלתי לבקר את העגלים והפרות. בהתחלה בעל המקום ניסה להעיף אותי ואפילו קרא למשטרה, אבל מהר מאוד הוא הבין שאני פשוט רוצה לתת אהבה לחיות האלה שחייהן כל כך קצרים וריקים מחום". באחד הביקורים האלה הוא נתקל בעגל בן יומיים ששכב מחוץ לכלוב על הרצפה. בירור קצר גילה שהעגל נולד משותק והוא ממתין לשחיטה: "החלטתי שאני מציל אותו. באותו יום נתתי לו את השם Freedom. אחרי ששכנעתי את בעל הרפת שיאפשר לי לקחת אותו, התחלתי לחפש מישהו שינסה לשקם אותו".
אחרי ששמע מכמה וטרינרים שאין סיכוי שפרידום ישוב ללכת, הגיע עומרי לאישה שמטפלת בחיות בדיקור סיני (כן, יש גם כאלה). "אחרי שבוע כבר ראו שיפור ענק, פרידום התחיל ללכת. השלב הבא היה למצוא לו בית קבוע". כמובן שהחיפוש התחיל בפייסבוק: "הפוסטים שלי התחילו לקבל המון חשיפה, יצרו איתי קשר מכל העולם. לא האמנתי כמה אנשים מתרגשים מהסיפור שלנו ורוצים לעזור. הגעתי להמון מקומות אבל שום דבר לא התאים. כולם הציבו תנאים: לסרס אותו, לקטוע לו את הקרניים, למכור אותו, ואני לא הייתי מוכן לשמוע. הגעתי עד לבכירים במשרד החקלאות כדי לנסות להוציא אותו לחו"ל. יום אחד הגיע אליי קישור לאתר של ארגון שפועל בארץ ונקרא safehaven4donkeys. מדובר באישה בריטית שהקימה חווה בעמק חפר, ומטפלים שם בחמורים עזובים, בעיקר מהשטחים. כשביקרתי שם הבנתי מיד שזה המקום המושלם. 14 דונם של שטח ירוק פתוח עם חמורים, סוסים, ברווזים. למרות שהם לא נוהגים לקבל עגלים, הם התרגשו מהסיפור והחליטו לקחת את פרידום".
לקראת סוף השיחה שלנו ניסיתי לסדוק את האופטימיות הנאיבית של עומרי. נכשלתי כישלון חרוץ: "הרבה אנשים אומרים לי שמה שעשיתי הוא קטן, לא משמעותי, אבל לי תמיד היה ברור שמה שאני עושה הוא נכון – אני נלחם נגד תעשיית ההרג, אבל גם על העגל האחד הזה שנקרה בדרכי".