כשאתה רוצה להיות אמן – ועל אחת כמה וכמה אמן בישראל הקטנה – אתה חותם על חוזה מול הקהל, ומול המבקרים. החוזה הולך כך: אתה כאמן עושה כמיטב יכולתך להוציא יצירה שמכבדת את עצמה, ואתה מקבל את העובדה שמהרגע שהיא רואה אור – אנשים יכולים להביע את דעתם לגביה. הקהל מביע את דעתו דרך האזנות וטוקבקים, ואילו המבקרים יכתבו לדעתם מה עובד ומה לא עובד ביצירה – והיוצר צריך לקבל את זה. לא סתם אמנים שעונים למבקרים נשמעים, כמעט תמיד, בעיקר מעוררי רחמים.
>>

עוז זהבי הפר את החוזה הזה, כשהגיב לפני מספר ימים בריאיון לגיא לרר עלביקורת של אסף נבו ב"וואלה! תרבות", ובחר – ברוח הסאבטקסט של הביקורת לטענתו – לגדף אותו ואת אמאשלו. הגישה של נבו בביקורת היתה צינית, ולמרות שאני מסכים עם הרבה ממה שכתב, אני יכול להבין למה זהבי לא הצליח לקחת אותה לתשומת ליבו.אז למרות שבדרך כלל אני נמנע מלפנות ישירות ליוצרים בביקורת שלי (כי אני כותב לכלל הקוראים), הפעם, עוז זהבי, אני אפנה אליך ישירות:תשמע, אני מבין אותך. אתה מגן על היצירה שלך. אתה אוהב את מה שעשית, וזה בסדר. אבל אני רוצה שנעמיק רגע. אני רוצה שאתה, כיוצר, תצא מהביקורת הזאת עם משהו, ושלא תרגיש שכל הטקסט הזה כולו אומר "כוסאמא שלך".

אז קודם כל – שחרר, אחי, שחרר. אתה יכול לא להסכים עם הביקורת, אבל אם תשחרר לרגע את המגננה על הבייבי שלך, אני מבטיח לך שתרוויח יותר. יופי, עכשיו בוא נצלול.בתור התחלה, קשה לי לקרוא ל"תור זהבי", אוסף של שישה שירים, בתואר "אלבום" – וזה היה הסימן הראשון עבורי שרצת על הפרויקט הזה. התחושה העיקרית שיצאתי איתה מההאזנה לשירים היא שרצית לנסות את מזלך כזמר, כתבת כמה שירים, והפסקת כשהרגיש לך שיש מספיק שירים כדי להוציא אלבום. ואין שום בעיה עם זה, אבל מהצד זה לא מרגיש מספיק.

יש בעיה אחרת, והיא שכל אחד רוצה להיות ראפר ו/או זמר (אבל בעיקר ראפר), וכפי שעמיתי נבו ציין, גם אתה ברחת קצת למחוזות ההיפ הופ. יש לנו אינפלציית זמרים, וכל אחד שיודע להבדיל בין דו למי (וגם כאלה שלא) חושב שהוא יכול להיות זמר. זה נהיה בולט עוד יותר כששחקן מפורסם, שידוע פחות בשל יכולותיו המוזיקליות, נכנס לזירה, ולכן הכישלון שלך בתור זמר הרבה יותר בולט מכשלונו של אדם אנונימי שחשב שהוא יכול לשיר. אם היה לך כישרון מוזיקלי של פעם בדור והיה יוצא פה איזה מאסטרפיס מוזיקלי, הייתי עוד מתלהב. אבל המוצר לא משהו, אין משמעות לסדר של השירים, ובקושי יש להם שפה משותפת מלבד סגנון מוזיקלי (וגם זה לא תמיד אחיד).

אבל אולי כדאי שנתייחס גם לתוכן. כשאתה מדבר על פוליטיקה אתה לא נוקט עמדה, כשאתה מדבר על עצמך אתה רק אומר כמה מדהים אתה, והמוזיקה שאתה מייצר (או לפחות המפיק המוזיקלי שלך, ארנון זיו, מייצר) לא חידשה שום דבר. אין בה עומק, ויותר חשוב מזה – אין בזה אמת. לאורך כל הדרך הרגשתי שאתה משקר לי בפנים, לא האמנתי למילה שיוצאת לך מהפה לאורך כל הדרך. דווקא האמנתי לך כששיחקת את איציק בעספור, האמנתי לך כשאמרת שאתה שוכב עם נשים טרנסיות (צעד חשוב שאני מקווה שייזכר יותר מאשר האלבום שלך), ואפילו האמנתי לך כשקיללת את מי שמבקר אותך. אבל הפעם, במוזיקה, זה לא עבד.

אני בטוח שיש לך דעה פוליטית הרבה יותר ברורה ממה שהצגת, ואני בטוח שאתה גם יודע שאתה רחוק מלהיות הגבר על חלל שאתה מתאר כאן. כולנו דפוקים ומכוערים, וזה בסדר גמור, אבל אולי הרגילו אותך להיראות טוב מול אור הזרקורים עד שכבר שכחת איך זה להיות מכוער. רגע, אדבר בשפתך – אי שם לפני עשור, הכרתי שחקנית מוכשרת וחדה שהאתגר הגדול שלה היה ללמוד איך להיות מכוערת. היא כל הזמן היתה מודעת לאיך שהיא נראית ונשמעת, ורק כששיחררה מזה היא הצליחה להביע רגש אמיתי. צריך ללמוד איך להיות מכוער, וזה תקף גם בכתיבת השירים – בין אם זה שיר פוליטי, ובין אם זה שיר מרגש. לא מספםיק להגיד איך אתה מרגיש, צריך למצוא לזה ביטוי פואטי מעניין. אלא אם אתה נועה קירל, אבל אתה לא הן, וגם לא נראה לי שלשם אתה מכוון.

בקיצור, עוז זהבי, הכל מתנקז לזה שאם אתה רוצה לכתוב – לך תלמד. אם אתה רוצה לשיר – לך תלמד. בדיוק כמו שלמדת משחק. אז אוקי, הניסיון הראשון שלך כאמן מוזיקה לא הצליח. לא נורא. החדשות הטובות הן שזהו האלבום הראשון שלך, ומכאן אתה רק יכול להשתפר. אז אם אתה רציני בנוגע למוזיקה, הנה כמה טיפים להמשך הדרך:
1.את אף אחד לא מעניין כמה אתה גבר או כמה אתה מדהים. בניגוד למה שאמנים רבים מניחים היום, העצמה עצמית היא לא נושא מעניין לכתיבה – אלא אם כן אתה ראפר, וגם אז אתה צריך לעמוד ברף מאוד גבוה.
2.תלמד עוד מבנים של חריזה מלבד לחרוז כל שורה.
3. שחרר מגננות ואל תתאהב ביצירה, אחרת תהיה עיוור מדי בכדי לשנות אותה. תלמד לקבל ביקורת, גם אם היא טיפהל'ה עוקצנית.
4. תכתוב דברים אמיתיים, כי את ההצגה שאתה מוכר לנו באלבום כבר אי אפשר לקנות.
מקווה שעזרתי, רק אל תקלל את אמא שלי. חבל עליך, היא מרוקאית.

• ❤ תרבות
• ביקורת מוזיקה
• ביקורות
• עוז זהבי