"הייתי נמוך, צרוד, שונה": ריאיון עם הישראלי שזכה באוסקר לסטודנטים

מה משותף לרוברט זמקיס, ספייק לי, ג'ון לאסיטר ועומר בן שחר? ארבעתם זכו בפרס האוסקר לסרט סטודנטים. בן שחר בן ה־24, שלמד על הזכייה בשבוע שעבר, עדיין לא יודע אם המדליה שתוענק לו בטקס שייערך בלוס אנג'לס ב־17 באוקטובר תהיה מזהב, כסף או ארד. אבל הוא כבר יודע שהזכייה באוסקר לסטודנטים מכניסה אותו למרוץ על האוסקר לגדולים, שבו זכה גיא נתיב בטקס האחרון.

"Tree #3", סרט התזה שובה הלב של בן שחר במכון האמריקאי לקולנוע (AFI), כבר סידר לו סוכנת ששלחה אותו לסדרת פגישות עם חברות הפקה. ככה זה כשתופסים אמריקה. הסרט נוצר בהשראת זיכרונותיו כילד ישראלי באמריקה, ומספר על הילד איתי שחולם לזכות בפרס טוני למשחק, אבל בינתיים המורה לדרמה מלהקת אותו לתפקיד עץ מספר 3. בעצת סבתו השחקנית (ריטה זוהר, זוכת פרס אופיר) איתי מצליח להפוך את התפקיד חסר המילים למסמר ההצגה.

"בכיתה ב' עשינו רילוקיישן לטקסס. היינו שם חמש שנים", מספר בן שחר בשיחת סקייפ. "בארץ למדתי בבית ספר לאומנויות ונורא רציתי להיות שחקן. לכן מאוד התרגשתי לבוא לארצות הברית, ומאוד התאכזבתי בכל פעם שהשם שלי היה מופיע ברשימה עם תפקיד שלא רציתי. התחושה שקיבלתי מהמורה לתיאטרון הייתה שאני שונה מכדי לקבל תפקיד. זה לא היה רק המבטא. הייתי נמוך. היה לי קול מוזר. הייתי צרוד. אנרגטי. באתי לאודישן עם תחפושת וזה היה יותר מדי. המורה לא אהבה את זה. לקחתי את זה כמבדק כמה אני משתלב. ולא השתלבתי".

אז הסרט שיצרת הוא מעין תיקון, פנטזיה.
"מה שמשך אותי לעשות את הסרט זה לא הקשיים. זה יותר איך הילד לא נכנע. רציתי לעשות סרט על ילד שיש לו חלום ותשוקה ליצירה, כי זה מה שאני מרגיש עכשיו. רציתי לחזור לתקופה ההיא ולקבל השראה מהילד הזה. מה שהגדיר אותי זה שבכל פעם שסבתא (המשוררת נורית זרחי) באה לבקר הייתי עושה מחזמר בבית, מלהק את עצמי לתפקיד הראשי ומוכר כרטיסים למשפחה. אז הסוף של הסרט הוא לגמרי פנטזיה שלי כילד".

עומר בן שחר בטקס האמי (צילום: ארכיון פרטי)

הלימודים ב־AFI הם לימודי תואר שני. איך התקבלת בגיל כה צעיר?
"החשיבו לי את הצבא כתואר ראשון. הייתי בדובר צה"ל, שם עבדתי כעורך וכבמאי ביחידת ההסרטה. והיה לי תיק עבודות גדול שהרשים אותם. שלחתי גם סרט קצר שעשיתי כשלמדתי בתלמה ילין, 'הפינגווין שרצה להיות ילד'. זה על פי השיר 'קרוקודיל' של סבא שלי, יורם טהרלב, על ילד שנתקע בתחפושת של קרוקודיל. הם נורא התלהבו גם מסרט שעשיתי עם ליא קניג שהייתה שכנה שלנו. שכנעתי אותה לבוא לשעתיים ועשיתי אותו בסוף שבוע".

גם ריטה זוהר היא מהשחקניות הוותיקות של התיאטרון הישראלי.
"חיפשנו שחקנית מבוגרת שתדבר עברית שוטפת ושתגור פה. זה היה נס למצוא את ריטה בלוס אנג'לס. כשעשינו הקרנה מוקדמת ב־AFI ראינו בשאלונים שרוב הסטודנטים אוהבים במיוחד את הדמות של הסבתא".