אהרוני לא המציא מחדש את העוף בגריל. אבל הסנדוויץ'? וואו
כל התקשורת עפה על העוף של ישראל אהרוני בשינקין. אבל אנחנו אשכרה טעמנו אותו. והוא טעים. רק שהסיפור האמיתי כאן הוא בכלל הקרב על תואר הכריך הכי טוב בעיר - והקרב הזה נפתח מחדש \\ ביקורת אוכל רחוב
עם כל הכבוד לאינספור השף-סלבז שדילגו בין המטבח למסך במהלך השנים האחרונות, יש אחד שעשה את זה לפני כולם. הרבה לפני שלכל ישראלי היה שף אהוב, ישראל אהרוני היה השף היחיד על המסך, אייקון שהכיר לישראלים את המטבח האסייתי ואת מסרק הגבות, מותג כמעט נטול טעויות (וב"כמעט" אני מתייחס כמובן ללוגו של הירו ראמן שהציג את הזקנקן שלו כנודלס בקערת הראמן) ששמו נקשר בעיקר באיכות קולינרית גבוהה, במטבח שמוכן לצאת מהנורמה ובכל זאת להרגיש יציב לגמרי. אגדה אמיתית בתחום.
אבל עוף? ועוד ברוטיסרי? אני מודה, כששמעתי שאהרוני החליט לקפוץ לתוך המים הדי רדודים של העוף המסתובב לא התלהבתי יתר על המידה. אני מת על עוף ברוטיסרי, שיטת הכנה שמגלמת בעיני את עד כמה אוכל צריך לפעמים להיות פשוט. אבל מה לאהרוני ולזה? זה כמו לשלוח את אריק זאבי למרפק את דרכו לעבר הבמה בהופעה צפופה – ברור שהוא יכול, אבל זה קצת אוברקיל מתחת לרף היכולות שלו. כמה כבר אפשר לחדש ולשנות עם עוף שמסתובב על שיפוד?
ובכן, "עוף בשינקין", שנפתח ליד הקצביה השכונתית שפתח שם אהרוני לפני שנתיים, מנסה לענות על השאלה הזו ומצליח במידה מסוימת, גם אם לא בהרחבה. כנראה גם אהרוני חושב שאין הרבה מה להמציא מחדש את הגלגל הזה, כי בדוכן בקטן ישנם שני טעמי עופות בלבד – אסייתי (צלוי עם מיסו, סויה, מירין, יין אורז, דבש, ג'ינג'ר ושום) ותבלינים (שמן זית ומגוון עשבי תיבול הכוללים בין היתר טימין, רוזמרין, נענע, פטרוזיליה, בצל, שום ולימון פרסי) – עליהם מתבסס התפריט כולו. צמד הטעמים השונים למדי האלה נמכרים כעוף שלם (99 ש"ח), חצי עוף (59 ש"ח) או כרע (33 ש"ח ליחידה), הגרסה האסייתית אף נמכרת בגרסת כנפיים (בין 42 ל-99 ש"ח, בהתאם לכמות) ויש גם צמד כריכים (38 ש"ח), אבל רגע רגע, לפני שאורזים הכל בלחם, בואו נדבר שנייה על עוף.
הבעיה עם עוף בגריל היא שהלכה למעשה, אפשר להשפיע בעיקר על השכבה החיצונית של העוף. אהרוני עשה ניסיון מעניין לעקוף את המכשול הזה בעזרת השריה של העופות במי מלח, מה שנותן להן רכות משגעת שמגיעה גם לעומק הנגיסה ואמנם לא מצליח לשנות מהותית את טעם הבשר, אך בהחלט מדגיש את הטעם הקיים בו. המעטפת, לעומת זאת, היא קפסולת הטעמים שחיפשתם: הגרסה האסייתית, שאהבתי במיוחד, זכתה לזיגוג נוצץ וזהוב עם גוון טעם מתקתק. לעומתו, העוף בתבלינים היה עם קיק יותר משמעותי וטעם יותר ישראלי שנוכח בראב העמוס לטובה. לא בכדי בחר אהרוני בשני הטעמים האלה להוביל את מהלך העוף שלו, שכן הם באמת שונים אחד מהשני באופן מובהק.
הנתחים גדולים למדי ושיטת התמחור מצביעה על קהל יעד שאוסף את האוכל לבית לפני ארוחת שישי. הנתחים גם מספיק גדולים כדי לספק ארוחה נאה מאוד, גם אם לא לגמרי זולה. אני לקחתי צמד כרעיים, ויחד עם מנת תפוחי אדמה זו ארוחה מכובדת לגמרי, גם אם מדובר בדבר בסיסי כעוף. אבל ביננו, זה היה עדיין רק עוף עם תפוחי אדמה (וקולסלואו טעים, 13 ש"ח, אבל קיבלתי בחינם כי אני חמוד). זו ארוחה מהנה, במיוחד כארוחת שישי, אבל עדיין נעדרת את הניצוץ המהנה הזה שנוסף לאוכל רחוב כשאוכלים אותו, אתם יודעים, ברחוב. וכאן בדיוק נכנסים לתמונה צמד הכריכים של "עוף בשינקין".
כשאפשר לקצוץ את הכל, להוסיף רכיבים ולזרוק לתוך פחמימה – אהרוני שוב זוהר בשיאו. זה מתחיל כבר מהלחם – פרנה חצויה שמשומשת כפיתה עבה, אוורירית ומקומחת בהנאה – ועם מילוי רך, רענן וטעים במיוחד. באמת, חסרים בעיר כריכי סלט עוף טעימים (לצערי, כריך סלט העוף הנפלא של הפורט סעיד השתנה וכבר אינו מוצלח כבעבר), וצמד הכריכים של אהרוני בהחלט מספקים את החסר.
הכריך המבוסס על העוף עשבי התיבול מכיל גם סלרי, בצל סגול, מיונז ולימון כבוש, ומרגיש כמו כריך קיצי נפלא שממלא אבל לא חונק. הגרסה האסייתית לכריך, מלווה בקולורבי, כוסברה ומיונז סרירצ׳ה, זוכה לחמיצות חריפה מאד עדינה ומפוצצת בקלאס. גם הפעם הגרסה האסייתית, כמה מפתיע, מנצחת. שני הכריכים מצליחים להיות החידוש המעניין של "עוף בשינקין", שאמנם לא ממציאה את הגלגל אבל בהחלט מגלגלת אותו כהלכה וסוגרת פינה חשובה.
עוף בשינקין, שינקין 55, א'-ה' 10:00-21:00, ו' 09:00-16:00