הכל צפוי והרשות נתונה: בינג' זה לא בילוי זוגי ראוי, אבל מה עושים במקום?

נטפליקס אנד צ'יל? יותר כמו נטפליקס אנד קיל. המקום שאליו הולכת הזוגיות כשאין לה מושג מה לעשות עם הזמן הפנוי. איך קרה שהבילוי הרומנטי המשמעותי של העת הזאת היא צפיית בינג' משותפת בסדרות טלוויזיה? אנא עארף, אתה לא יכול לפתור את הבעיה כשאתה חלק ממנה.

הייתם חושבים ש־20 שנות זוגיות מספיקות כדי להימנע מנפילה בסם המאלחש הזה. ובכן, הייתם טועים. אנחנו הילדים של חורף 2001 ועשינו בינג'ים של "סופרנוס", "באפי" ו"24" עוד בימים שקראנו לזה "מרתון", בטרם חטפו לנו את המונח אנשים מבוגרים מדי עם בגדי ריצה צמודים מדי. נטפליקס הוא חלום שמקודד אל תוך ה־DNA שלנו. וכמעט 20 שנים אחרי הוא מתגשם כסיוט.

עוד כתבות מעניינות:
הפתרון לאכילה רגשית יותר פשוט משחשבתם
ניצחתי את פייסבוק בקרב – אבל לא במלחמה
החלפתי את הקנדי קראש בצריכה אובססיבית של חדשות

אי אפשר לקשט את זה: כשאתם מוצאים עצמכם עסוקים בשאלה "מה נראה הערב" במקום בשאלה "מה נעשה הערב" ומקדישים כמה ימים מחייכם לבהיית לילה בעונה השנייה של "לוק קייג'", ברור שהזוגיות שלכם לקחה את הפנייה הלא נכונה אי שם לאורך הדרך. אתם יכולים להכחיש, אבל בסך הכל מצאתם דרך טובה לסתום זה לזה את הפה ולחבל במיניות שלכם.

ואיך אני יודע את כל זה? ובכן, כמו כל ספסימן מוגבל של המין הגברי, אני יודע את זה כי היא אמרה לי. והיא צודקת. מאותה סיבה היה גם קל מאוד להפסיק ברגע שהדבר הוצב כיעד. מיד אחרי הפרק הראשון של "Maniac" התבשרתי שמחר הוא שחר של יום חדש ונטול סדרות עמומות שמנסות לומר משהו לא לגמרי ברור על משהו ממש אניגמטי. לא עוד מנאז' א טרואה של זיוני שכל, מיסטר פוקונאגה.

האינסטינקט הראשוני במשימה למילוי הוואקום היה לברוח אל הפיד. אבל זו לא חוכמה להחליף מסך אחד של שתיקה במסך אחר. איך אני יודע? ובכן וכו'. מאז חלפו שבועיים קלים גם הם. המרוויחים הגדולים מהגמילה, כך התברר, הם הכלים בכיור והכביסה על החבל שזוכים לטיפול מסור ואכפתי יותר מתמיד. בתקופות הבינג' הסוערות של הזוגיות שלנו נראה הבית בבקרים כאילו עדר באפלו שעט דרכו בזמן צונאמי – ואילו כעת הוא נראה קרוב יותר לממוצע העירוני (כלומר כמו אחרי פריצה סטנדרטית של נרקומן עיוור).

אין לזלזל בכך – סל כביסה ריק ומטבח מאורגן שהושגו במאמץ משותף הם מאבני היסוד של זוגיות נטולת מתחים. אבל משהו – או מישהי – אומר לי שלא לזה התכוונו. זמן איכות משותף, הגביע הקדוש של הזוגיות בעידן השעתוק הדיגיטלי, הוא המטרה. אנחנו אולי לא זוכרים איך עושים את זה, אבל יוצאים לדרך הלא נודעת הזאת מלאי חדווה הרפתקנית, ומי יודע, אולי עוד יגיע הערב הנכסף הזה שבו אנו מביטים זה בעיניה של זו ולהפך ורוקמים שיחה אינטימית ומלאת משמעות שלא קשורה ללו"ז של הילדים. אני מאמין.

בינתיים, היא הציעה, אולי נשחק שש־בש. אף אחת לא אמרה שזה ימשיך להיות קל.