טרו סטורי, נשבעים: 13 סיפורים מטורפים שקרו באמת ועובדו למסך

השבוע עלו ב-Hulu שני הפרקים הראשונים של "משפחה אמריקאית טובה", סדרה עם סיפור מסוג "אם זה לא היה סיפור אמיתי, אף אחד לא היה מאמין לתסריט": ילדה בת 9 מאומצת למשפחה ממוצעת, ולא הרבה אחרי ננטשת על ידם כי הם מאמינים בכל ליבם שהיא אישה בת 22 שמנסה להונות אותם. יאייקס. לכבוד ההזיה החדשה החלטנו לחפש את הסדרות שהתבססו על סיפורים מוגזמים, וחזרנו עם סדרת חרדות חדשה מהמציאות. יאי, תודה!

>> פוסט אמת: איך הטלוויזיה והקולנוע התמכרו ל"מבוסס על סיפור אמיתי"?

הפסיכיאטר מהבית השכן

בין מיליארדי הפודקאסטים שהוקדשו לפשעים אמיתיים ומטורללים נמצא גם הסיפור של אייק הרשקוף – מטפל שדגל בגישה ישירה עם מטופליו, גישה שאפשרה לו להשתלט בהדרגה על חייו של אחד ממטופליו. לאורך שלושים שנה הוא תפס בעלות על כסף, עסקים ורכוש של אותו מטופל, ואפילו ניתק אותו ממשפחתו. הסיפור המזעזע הזה עובד לסדרה של אפל טי.וי, בכיכובם של וויל פארל בתפקיד המטופל ופול ראד בתפקיד המטפל המתעלל.

חי בסרט

ראשית היה The Room, סרט הקאלט שכונה לא פעם הסרט הגרוע הטוב ביותר. אחריו הגיע The Disaster Artist, הספר שכתבו גרג ססטרו וטום ביזל על סיפור ההפקה המשוגע לגמרי של אותו סרט, שכל קשר בינו לבין הפקה קולנועית תקינה מקרי לגמרי. ואז הספר הפך לסרט בעצמו – קומדיה שחוזרת להזיות הגדולות ביותר מההפקה המקורית אבל גם מעין דרמה מוזרה על החברות בין ססטרו לבין טומי וויזו, הדמות האניגמטית שאחראית לכל הביזאריות הזו.

דוב הקוקאין

עוד מקרה של סיפור שהשתנה קלות בדרך למסך הגדול, וב״קלות״ אני מתכוונת מאוד מאוד (מאוד). דוב הקוקאין האמיתי לא יצא למתקפת אמוק מפחידה נגד בני אדם בעקבות צריכת לבנת קוקאין שסוחרי סמים איבדו ביער, בין היתר בגלל שהוא מת רבע שעה אחר כך. אז כן, הסיפור האמיתי פחות מעניין קולנועית אבל עדיין מטורלל לגמרי, בעיקר בזכות תוצאותיו – הדוב קיבל את הכינוי ״פבלו Escobear״ ופוחלץ והוצב בקניון בקאנטקי, שם הוא נמצא עד היום, למקרה שתרצו לבקר.

GLOW

הסדרה הלא מוערכת דיה של נטפליקס אמנם בדיונית ברובה, אבל בליבה סיפור אמיתי משנות השמונים – ליגת האבקות טלוויזיונית נשית, זולה אך נועזת, עתירה בדמויות סטריאוטיפיות, גימיקים וקאמפ. צמד הפרסונות היריבות שבמרכז הסיפור – הנבלית הרוסייה זויה דה דיסטרויה והגיבורה הכל-אמריקאית ליברטי בל, נקראו במקור קולונל נינוצ׳קה ואמריקנה. גם לדמויות נוספות בסדרה הייתה מקבילה מציאותית, כולל ביירות המחבלת המשוגעת, שבמקור נקראה פלסטינה.

חריף אש

בשנים האחרונות הוצפנו בסרטים על המצאות של מוצרים כאלה ואחרים. זה המוזר ביותר ביניהם – דרמה הקומית בבימויה של השחקנית אווה לנגוריה, שמספרת כיצד שרת בחברת חטיפים המציא את הצ׳יטוס החריף אש. על פי הסרט הוא עשה זאת בעזרת זיהוי מבריק של קהל היעד הלטיני, שחיבתו לחטיפים חריפים לא נענתה עד אז על ידי התאגידים האמריקאיים, מה שהוביל אותו לפתח בעצמו את הטעם האייקוני. הסרט מבוסס על האוטוביוגרפיה של ריצ'רד מונטנייז, סיפור סינדרלה אמיתי ומרגש חוץ מהעובדה שהוא… אממ.. נו… זה… כנראה לא אמיתי. עדויות של קולגות מהעבר של מונטנייז שמות סימן שאלה ענק על כל העניין, ברמה שהובילה לעזיבתו של מונטנייז את תפקידו בחברת פפסיקו, ובהמשך להגשת תביעה מצידו נגד אותה החברה. באמת חריף.

ארגו

לנו יש את הדראג של אהוד ברק ולאמריקאים את המבצע של ה-CIA לשחרור דיפלומטים שנלקחו כבני ערובה באיראן. המסווה שאיפשר את המבצע, ועומד במרכז הסרט זוכה האוסקר ״ארגו״, היה של הפקת סרט אמריקאי. כמובן שבסרט יש גם חרטוטים הוליוודיים – מהוספה של סצנת מרדף דרמטית להשמטה של דמויות מפתח בסיפור האמיתי או צמצום החשיבות של קנדה במבצע. אבל גם אחרי שמורידים את השינויים האלה, נשארים עם סיפור היסטורי מספיק ביזארי כדי להיראות כמו המצאה מוחלטת.

זה יכול לקרות גם לך

ספיקינג אוף דברים שנשמעים כמו המצאה מוחלטת – מה תגידו על קומדיה רומנטית שבה שוטר מציע למלצרית להתחלק איתו בטופס לוטו במקום להשאיר טיפ, אבל אז הטופס אשכרה זוכה? הסרט הזניח למדי משנות התשעים, בכיכובם של ניקולס קייג׳ וברידג׳יט פונדה, נוצר בהשראת מקרה אמיתית שהתרחש בפיצריה בניו יורק, בעקבותיו זכו השניים ב-6 מיליון דולר והתחלקו בו שווה בשווה. כמו רוב העלילה עצמה גם הטוויסט הרומנטי לא היה ולא נברא (הדמויות האמיתיות היו נשואות לאחרים כשכל זה קרה), אבל בתכלס, עדיף טיפ של 3 מיליון דולר מאשר להתחתן עם ניקולס קייג׳.

לא

סרטו של הבמאי הצ׳יליאני פבלו לארין חוזר לאחד האירועים הכי מעניינים בהיסטוריה של מדינתו – משאל עם שהוביל לנפילת החונטה הצבאית של אוגוסטו פינושה. ״לא״ מספר את הסיפור הזה דרך עיניו של פרסומאי שלוקח לידיו את הקמפיין לעידוד הצבעה נגד פינושה ובעד קיום בחירות דמוקרטיות. במקום תשדירי שירות מדכדכים על פשעי הדיקטטורה, הוא בוחר בגישה ארטיסטית ואבסטרקטית – הבטחה לעתיד מלא שמחה ורוח נעורים. הסיפור ההיסטורי היה כמובן מורכב יותר מזה שהוצג בסרט וכלל עוד שלבים בקמפיין חוץ מסרטונים מגניבים, אבל זה לא מפחית מהעניין והייחוד של האירועים האמיתיים.

חמישה ימים בממוריאל

מוכנים לדיכאון קיצוני? הסדרה מבית אפל טי.וי, שהתבססה על ספר מאת העיתונאי שרי פינק, חוזרת לאחד האירועים הקשים בעקבות הוריקן קתרינה – בית חולים בניו אורלינס שנפגע מהצפה, אובדן החשמל ותנאים הולכים ומחמירים. בסדרה ובמציאות אנשי הצוות נדרשו לדילמות מוסריות בלתי נתפסות, כולל האפשרות לבצע המתת חסד במטופלים שלא ניתן להציל.

הנערה עם המחט

ואם כבר נכנסנו לדיכאון, נמשיך לסרט תוצרת דנמרק שהיה מועמד השנה לאוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר. סיפורה של הדמות הראשית בו – אישה צעירה שנכנסת להריון בלתי מתוכנן בשנת 1919 – בדיוני, אך הוא כולל דמות אמיתית ומחרידה מההיסטוריה הדנית בתפקיד מרכזי. מדובר ברוצחת סדרתית בשם דגמר אוברבי, שמספר קורבונותיה איננו ידוע עד היום. מה שכן ידוע היה שהיא פגעה בתינוקות וילדים שהיא עצמה אימצה. בררר.

אנשי המסיבות

ונחזור לדברים קלילים יותר – אחד הסרטים הכיפיים והפחות נוסחתיים בז׳אנר הביופיק המושמץ. סטיב קוגן מגלם כאן את טוני ווילסון, איש שעזר להפוך את מנצ׳סטר לבירה תרבותית עם חברת התקליטים פקטורי רקורדס ומועדון ההסיינדה המיתולוגיים. הסרט חוזר להצלחותיו הגדולות וגם לכישלונות המפוארים של הטיפוס הזה – נניח, ההחלטה להפיץ סינגל של ניו אורדר בגרסה בלתי רווחית שגרמה לכך שהוא הפסיד עוד כסף עם כל תקליטון שנמכר.

נערות הרדיום

סרט הדרמה הזה צולם ב-2018 וקצת נפל בין הכיסאות בעקבות מגפת הקורונה, על אף שזכה לביקורות לא רעות. ועדיין, קשה להאמין שהסרט מצליח להיות מטלטל ומרתק כמו המקרה האמיתי שמאחוריו: סיפורן של נשים צעירות שבמסגרת עבודתן צבעו שעונים וחפצים נוספים בצבע זוהר בחושך, שנוצר בעזרת החומר הרדיואקטיבי רדיום. ההשלכות הבריאותיות של העבודה במפעל היו מזוויעות ברמה קיצונית, והמאבק המשפטי שלהן השפיע על האחריות אליה נדרשים מעסיקים מאז ועד היום.

האיש שלא היה

במקור הסרט הזה נקרא ״מבצע קציצה״ (Operation Mincemeat), כשמו של ספר רב מכר שעסק במבצע הסודי שהוביל המודיעין הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה. ביקום מקביל היה אפשר להעניק לו שם אידיוטי כמו ״לעבוד על היטלר״ כי, נו, זה מה שקורה – גופה של מחוסר דיור הופכת לגופה מזויפת של קצין בדיוני לחלוטין, שעליו השותלו מסמכים מזויפים כי להטעות את האויב בנוגע לתוכניות של בעלות הברית. התוספת היצירתית לצרכים קולנועיים הפעם – משולש רומנטי. איך לא. פרט מידע מפתיע שדווקא היה במציאות – מעורבות במבצע של מחבר ״ג׳יימס בונד״ איאן פלמינג.