נפלא בגינדי? מי הם האנשים שנהנים מהחיים בפתח תקווה של תל אביב
מים מטפטפים מהתקרה, מ"מדים חסרי חלונות וסגנון בנייה פרברי גנרי הורידו את מחירי הדירות בפרוייקט גינדי TLV והפכו אותו, פחות או יותר, לדיור בר השגה. מחירה של פשרה
בבניינים החדשים בשכונת גינדי TLV יש שומרים בלובי, אחד או אחת בכל בניין. הם מהנהנים לשלום לדיירים ולאורחים ועורכים סיורים בכל קומה. אבל להבדיל מסיטואציות דומות במקומות אחרים, לא קשה לדמיין מצב שבו השומרת, שהיא גם סטודנטית, תסיים את עבודתה ותעלה לדירה שהיא שוכרת באותו בניין. חלק מדיירי דירות השותפים שמתגוררים בבניין הם עובדי קניון האופנה הממוקם מתחת לבנייני המגורים, וכזו היא מור רוזנטל, מאפרת שעובדת בחנות MAC בקניון ומתגוררת עם שותף ושותפה בדירת ארבעה חדרים באחד הבניינים. את דמי התיווך, היא מספרת, בעל הבית ספג ושילם בעצמו.
עוד כתבות שיעניינו אותך:
כן, אני תל אביבית והתאהבתי בגינדיש
מתחם השוק הסיטונאי: כל מה שצריך לדעת
למה החרדים של גור ובעלז עוזבים את לב תל אביב?
"הלכתי לראות את הדירה כי אני עובדת במק בקניון", אומרת מור. "השכירות נמוכה אז גם עם ההוצאות של דמי הניהול היא סבירה. ראיתי דירות פח בעיר ביותר ממה שאני משלמת היום. כל הדירה שלנו עולה 7,000 ש"ח, דמי הניהול 940 ש"ח. השותף מקבל את החניה אז הוא משלם יותר מדמי ניהול. לי יוצא 2,500 ש"ח בסך הכל, וראיתי דירות בלי ועד ובלי חניה ב־ 3,000 ש"ח ויותר, וכמובן כיף לגור מעל העבודה".
אז האם בלב הבורגנות התל אביבית, בשכונת לב העיר, בקומפלקס שיוצר בלוק עירוני בצורת טרפז ובו מגדלים בשלבי בנייה, נברא יציר כלאיים של דיור בר השגה?
"אני גרה בתל אביב שנתיים, גרתי בקינג ג'ורג' ודיזנגוף, אבל אני לא מתחברת לסטנדרט התל אביבי הישן עם הרצפות המצוירות והקירות המתקלפים, זה לא אני", ממשיכה מור, שמבהירה שלא רק מצב הדירה שונה ממקומות אחרים אלא גם יחסי השכנות. "אנחנו ממש מהראשונים שנכנסנו לפרויקט אז ישר יש חיבור וקבוצות ווטסאפ – יש קבוצה רק של הצעירים, יורדים לקפה או לכוס יין במרפסת, עושים מסיבות. די.ג'יי שגר באחד הבניינים והשותף שלו עושים מסיבות בימי שישי בצהריים וההזמנות עוברות בווטסאפ. כל יום את מכירה אנשים, יש מלא זוגות שהכירו בפרויקט. יש למשל שכנים שגרים דלת מול דלת, היא גרה בדירת שותפים והוא לבד, והם עכשיו זוג דביק כבר שלושה חודשים".
מתחם GINDI TLV שיזמה חברת גינדי השקעות עם קו אופ ריבוע כחול כולל 714 דירות ב־ 11 בניינים בני 14 קומות שנמצאים כעת בשלבי אכלוס (אחד מהם מיועד באמת לדיור בר השגה ונמצא בבנייה), וארבעה מגדלים בני 48 קומות, שניים מהם בשלבי בנייה מתקדמים, הכוללים 1,400 יחידות דיור. הפרויקט הוא חלק ממתחם הכולל את קניון האופנה גינדי TLV , הקאנטרי העירוני החשמונאים, גינה ציבורית גדולה המתוארת על ידי היזמית כ"פארק עוצר נשימה", בית ספר יסודי ו־ 11 גני ילדים ומעונות יום, רובם החלו לפעול בספטמבר השנה וממוקמים בתחתית הבניינים שבמרכז הפרויקט.
לא רק עובדי הקניון הם דיירים מפתיעים במתחם החדש, שעשוי להיחשב בטעות למתחם מגורי יוקרה. הוא גם מאפשר לזוגות שעזבו את תל אביב כשהקימו משפחה לחזור לעיר. אבי חסון, אשתו ושני ילדיהם עברו לפני כשלושה שבועות לדירת ארבעה חדרים עם שני כיווני אוויר שפונה לגינה. "אחרי שמונה שנים בגלות בגבעתיים הגענו למצב שאנחנו צריכים לעבור. המחירים בגבעתיים עלו במהלך השנים והתחלנו להבין שהפער לעומת תל אביב כבר לא גדול כל כך. בקיץ ראינו דירות ארבעה חדרים בצפון הישן, במצב של דירה תל אביבית קלאסית, כלומר לא משופצת במיוחד ומאוד לא חדשה ב־ 8,500 וב־ 9,000 ש"ח. חניה הייתה אחד הדברים הכי חשובים לנו, ובחיפוש ביד 2 של דירות ארבעה חדרים עם חניה במחירים שחיפשנו – 95 אחוז מהדירות במרכז העיר הן במתחם הזה. מהרצל עד אוסישקין אלו המודעות היחידות כמעט שרואים", מספר אבי.
גם אבי, כמו אחרים שרגילים לתל אביב הקלאסית, היה חשדן בהתחלה. "היינו מאוד אנטי כי זה מתחם, תפסנו את זה כמשהו נובורישי", הוא אומר, "אבל עם דמי הניהול אנחנו משלמים סכום נמוך בכ־ 1,000 ש"ח מהדירות שראינו בצפון הישן. יכולנו להתפשר על מצב הדירה, יכולנו להתפשר על הסכום, בסוף זה משחק של פשרות והמתחם הזה הוא פשרה טובה. אנחנו גרים באמצע תל אביב בדירה חדשה מהניילונים עם מטבח מאובזר וחניה. הזמינות של העיר שאנחנו אוהבים היא ההיילייט, מה גם שגילינו שהאוכלוסייה שנמצאת כאן היא לא האוכלוסייה שתכננו לבנות לה את המתחם. יש שותפים ומשפחות מהעיר, זה לא מתחם עשירים מנותק. יש גם מבוגרים שבאו לפרוש בעיר וגם הם ממש נחמדים".
כמו חצי ק"ג תותים
ב־ 2010 נערך אירוע השקה לפרויקט בהיכל התרבות בתל אביב בנוכחות בכירי המשק ובהנחיית גדי סוקניק. למרות האירוע הנוצץ וניסיונות היזמים לשוות למיזם אופי יוקרתי, כבר אז דיווחו בעיתונים על דירות קטנות יחסית, חדרים שעוצבו בגודל המינימלי שמותר בחוק, ועל מחירים נמוכים יחסית בהתאם. ב־ 2010 נמכרו דירות בנות ארבעה חדרים במחירים שהתחילו ב־ 2 מיליון ש"ח (וכיום מחירה של דירה כזו יכול לנוע סביב 4.2 מיליון ש"ח).
חיה בונה היא פנסיונרית שרכשה דירת 86 מ"ר בפרויקט ב־ 2010 . לאחר שהתאלמנה ויצאה לפנסיה היא החליטה לעזוב בית גדול בגליל ולחיות ליד בנותיה בתל אביב. גם דירתה פונה אל הגינה. "הגעתי לאירוע המכירה בהיכל התרבות בזמנו וקניתי את הדירה כאילו הייתה חצי ק"ג תותים. לא ידעתי כלום, אפילו לא באיזה כיוון היא תהיה. אין לי ראייה מרחבית אז אפילו לא התעניינתי בחלונות, מתברר שאין לי חלון במטבח אבל יש לי ונטה. יש רק כיוון אוויר אחד, כיוון מזרח, אבל זה כיוון עם מלא אור. אני נהנית גם שיש רק צד אחד ושאני לא פונה לקרליבך הרועש. אבל זה באמת יותר נכון לקרוא לזה גינה, אנחנו חיפשנו את הפארק".
אחד האלמנטים שהפך את הפרויקט לידוע לשמצה במדורי הנדל"ן נוגע לחלק ניכר מהדירות שבהן הממ"ד נבנה הלכה למעשה כחדר אטום, עם חלון הדף שאינו נפתח אל החוץ, אלא רק למסדרון פנימי של קומת המגורים. בחצאי החדר האלו הותקנו מערכות מיזוג וסרקולציית אוויר, אך מעטים האנשים שישכנו בהם דרך קבע. "הדירה שלי כוללת חלון שנפתח למסדרון", מסבירה חיה, "אבל זה באשמתי, אני הייתי צריכה לשאול את השאלות הנכונות. אני יודעת שיש כל מיני דברים רעים, אבל לי אין תלונה אחת. בכל בית חדש יש בעיות, אבל כל דבר שביקשתי, ישר באו לקראתי ועשו. כן, יש גם אבק מעבודות הרכבת הקלה ורעש של מועדוני
לילה בסופי שבוע".
חיה, כמו מור מדירת השותפים, הייתה מהדיירות הראשונות בפרויקט והתרשמה גם היא מתחושת הקהילה שנוצרה בקומפלקס הנטוש ברובו. "אני הייתי הראשונה והיחידה שנכנסה כבר בתחילת יולי והייתי לבד בכל הפרויקט", היא אומרת. "שבוע אחר כך נכנסו מעט אנשים ומובן שהצגנו את עצמנו. בשבת בבוקר שמעתי צלצול בדלת והיו שם שכן צעיר שפגשתי והפועלים שעבדו אצלו. הם באו עם עוגת שמרים חמה, כי אני הייתי הדירה היחידה שאפשר היה לשבת בה. אחרי שבוע הוא בא עם עוד זוג חברים ועכשיו אנחנו חבורה – בנינו חיי קהילה ממש. יש בינינו זוג שעומד להתחתן, עוד זוג מבוגר וזוג גברים. אני כל יום מודה על זה שהיה לי אומץ לחוות את העיר. אני לא מרגישה את הצפיפות אף שבאתי ממושבה נורא קטנה, בעיניי זה מקום מדהים בייחוד בגלל האנשים. במושבה חשבתי ששם זה ארץ ישראל היפה, אבל בגינדי אני אומרת שתל אביב זו ארץ ישראל היפה. לכל דבר יש יתרונות וחסרונות".
גם בניו יורק רואים שכנים
אלן ברזג, מבעלי משרד התיווך דאונטאון ומהנדס בניין, עולה ותיק מדרום אפריקה, חי עם אשתו בגינדי בדירת חמישה חדרים שהוסבה לארבעה חדרים. שניהם פנסיונרים בני 60 פלוס שהתגוררו בעבר בשדרות רוטשילד ובקיסריה, וב־ 2015 רכשו דירת חמישה חדרים בפרויקט. גם הם רצו להתקרב לילדים.
"הגענו מקיסריה, והיו חשובים לנו גם חיי התרבות והעיר. שדרות רוטשילד הן מרכז העניינים אבל תנאי המחיה גרועים כי המבנים ישנים. במקרה שהבניין עבר שימור המחירים מאוד מאוד גבוהים", מסביר אלן את הבחירה בפרויקט. "בקיסריה הרגשתי שאני חי בשמורת טבע, לבד, עם חתולים וכלבים, פה אנחנו חיים עם אנשים. אין Time Out בקיסריה, יש טלוויזיה וכלב. היום אני נהנה – אני יורד למטה, מביא לי המבורגר הביתה. זו הרגשה אחרת, אני לא צריך לעשות משלוח פיצה. אני רק מקווה שהילדים שלי יישארו בתל אביב. אני לא משלה את עצמי, הולך להיות כאן סופר סואן, יהיו בנייני משרדים בכל האזור, אבל אפשר לדמיין את מה שיהיה כאן כשיסתיימו עבודות הרכבת כמשהו דומה לטיימס סקוור במנהטן. אם הולכים לגור במנהטן במגדל בקומה 20 אז רואים את החלון של השכן ממול, אלו החיים במרכז העיר. אני רואה את הדירות בבניין ממול ואני משלים עם זה, אני יכול ליצור את הפרטיות שלי עם וילון". מה בכל זאת חסר לאלן? "כשחקן סקווש אני נאלץ לנסוע דקות אחדות למגדלי תל אביב כי זה משהו שהקאנטרי שם מציע ופה אין".
מתוך 700 דירות שנמסרו לקונים, כ־ 550 אוכלסו מאז יולי, אולם חלק מהדיירים התמודדו עם מגוון תקלות והיו גם כאלה שנאלצו לפנות את הדירה שרק נכנסו אליה. הדירה של מור ושותפיה הייתה אחת הדירות שפונו. "יום אחד השכנים מלמטה דפקו בדלת מבוהלים כי התקרה שלהם התחילה לטפטף וקראנו למנהל העבודה הממונה על הבניין. התברר שכל הקירות בדירה שלנו היו מוצפים", היא מתארת בקור רוח, "הצינור לא היה מחובר לביוב וחודש שלם בכל פעם שהתקלחנו המים נספגו בקירות במקום להתנקז לביוב. היינו צריכים לצאת מהבית לשבוע ויומיים ולדירה הובאו מכונות ששאבו מים מהקירות. היו צריכים לקלף את הטיח ומובן שלאחר מכן צבעו ונכנסנו לבית כמו חדש. בזמן שפינו אותנו חזרתי להורים, השותף גר בחולון והלך גם להורים, השותפה מאשדוד נדדה ביני לבין חברים אחרים. בעלת הבית לא גבתה מאיתנו את שכר הדירה על התקופה ופוצתה על ידי החברה".
לדברי מור, דברים דומים התרחשו בדירות אחרות בבניין שלה. "לא התרגשנו כי זה בניין בבנייה והם באמת יצאו איתנו בסדר. אני מניחה שמעדיפים להשכיר פה לצעירים שלא יתרגשו מאתר הבנייה שהם גרים בו".
מתווך נוסף שגר ועובד במתחם הוא דור רוזנטל, בן 25, שמתגורר בגפו בדירת שלושה וחצי חדרים. לאחרונה הוא הזמין איש מקצוע כדי לתלות ערסל, והקדיחה במרפסת שמעליו לטובת הבורג הגדול יצרה טפטוף דק אך רציף שממשיך מאז לדלוף. אינסטלטור מטעם המתחם שבא לבחון את התופעה טען בפניו שחלק גדול מהמרפסות בפרויקט ספוגות במים. נראה שתקלות שנוגעות לצנרת המים ולביוב הן נפוצות מאוד במתחם, אולם נמצאו גם תקלות תכנוניות שכבר נכתב עליהן (כמו מדרגה בגובה כ־ 20 ס"מ בין הסלון למרפסת) שבגינן פוצו חלק מהדיירים בעשרות אלפי ש"ח. משרדי שמאות ועורכי דין מפרסמים את עצמם על קירות הפלסטיק הזמניים במעלית וקוראים לבעלי דירות לפנות אליהם כדי לקבל הערכה לפגיעה בשווי הנכס.
שושנה קרניש, עולה חדשה מבוסטון בת 22, עברה לגור עם שותפים במתחם לפני שלושה חודשים ומספרת על תלאותיה בתחום המים החמים: "תקופה ארוכה לא היה לנו מים חמים כי הצנרת שלנו הייתה מחוברת לדירה השכנה, אז ברגע שהדלקנו את הדוד המים שלנו לא התחממו. גם כשכבר תיקנו את זה – כשאני מחממת מים באמבטיה שלי אני צריכה להדליק את הדוד במתג אחר בדירה".
הסיבה שתושבי גינדי צריכים בכלל להדליק את הדוד כל הזמן היא שתקנות התכנון והבנייה הישראליות אינן מחייבות התקנת דודי שמש בבנייני מגורים הגבוהים מתשע קומות. הפרויקט החדש, אם כך, משולל דודי שמש. חלק מהדיירים דיווחו לנו כי חימום המים בדודים אורך שעות ארוכות והגעת המים החמים לברז אורכת יותר מהמקובל.
איכות חיים זה מושג גמיש
בסיבוב במתחם בשבוע שעבר נתקלנו בתוך זמן קצר בזוג ורווק שחיפשו לעצמם דירות במקום, במשפחה צרפתית שתלתה עיניה בשלטים "למכירה" ו"להשכרה" המיטלטלים מן הדירות, בזוג צעיר שכבר הספיק לארוז את הדירה שמשפחתם העדיפה למכור וגם בשלישיית תיירים גרמנים צעירים שהסתדרו על דירת Airbnb במקום.
לפני שהגיעו השותפים ומשפרי שכר הדירה מהרחובות הסמוכים, מרבית דיירי גינדי TLV הגיעו אליה מחוץ לעיר, בעיקר מערי גוש דן ומהשרון, ואלה הופתעו לפגוש את החולדות המתרוצצות כאן, בין השיפוצים בקרליבך לעבודות בבגין ולשממה החביבה בלינקולן. מחזה שהיה להם מוכר יותר הוא זה של בני הנוער שמגיעים בשעות הלילה לשתות בגינה הציבורית – חוויה פרברית קלאסית.
בכל זאת חלק מהדיירים מתארים את הפרויקט כאי ומייחסים לו שקט ביחס לרחובות אחרים ושכונות מרכז תל אביב. האדריכל עילם טייכר, המייעץ לירוק וגם בטון – עמותת התושבים של שכונת קריית ספר – אומר כי חוץ מהפקקים אין לפרויקט השפעה של ממש על האזור בשלב זה. "וזה לא מפתיע", הוא מרחיב, "זה בנוי כמו מתחם סגור ומנותק מהמרחב. זה אבסורד, למשל, שאין חיבור בין מתחם גבעון למתחם גינדי. הייתי שם בגינה הציבורית והיא די נטושה כי לא כל כך נעים שם, אין אפילו ברזייה, זה לא מקום שמזמין את הציבור".
לדברי טייכר, כשיאוכלסו המגדלים העתידיים ההשפעה תהיה מורגשת יותר. "זה שאנשים יכולים להרשות לעצמם לגור שם זה אחלה, אבל השאלה היא איך תהיה איכות החיים שלנו", הוא אומר. "בעיניי זה לא תל אביב, זה לא מנהטן וגם לא ברצלונה. בטיימס סקוור לא עובר מחלף, מה שצפוי בצומת מעריב".
בעוד טייכר אינו בטוח איזו איכות חיים תהיה לתושבים, בעיריית תל אביב־יפו כבר החליטו
שהפרויקט שינה לטובה את פני האזור והספיקו להודיע על הכוונה לשנות לשנות את אזור המס במתחם מאזור מספר 2 לאזור 1 כבר בשנה הנוכחית. המשמעות היא העלאה מיידית של 24 ־ 28 אחוז בגובה הארנונה. בסוף נובמבר שיגרה נציגות הדיירים מכתב רשמי באמצעות עו"ד סורין גנות אל שרי הפנים והאוצר, שבאישורם תתבצע ההעלאה, בדרישה שלא לאשרה. טענת הוועד היא שמדובר במתחם מכותר שנמצא בעיצומן של עבודות בנייה.
לנו נותר להניח שלמרות תקלות מרובות ותחושה כללית של מודיעין מכבים־רעות, השילוב של המחיר הנוח וחוויית לב העיר שבמרחק נגיעה יותירו את תושבי השכונה החדשים חייכנים ומרוצים כמו חבורת הפוני הקטן בסדרת האיחוד "חברות היא קסם". אם הפשרה הולמת בעיניכם, לא היינו מחכים, זה הזמן לרתום את חדי הקרן המכונפים אל העגלה ולמצוא לכם דירה בגינדי.
מחברת גינדי השקעות, מריבוע כחול נדל"ן וממשה ויגאל גינדי מבעלי מתחם TLV נמסר בתגובה לטענות על תקלות מרובות במערכת המים והביוב: "המתחם הוא פרויקט מורכב ורחב היקף, בהרצת המערכות התגלו סימני רטיבות במספר דירות מועט מאוד אשר טופלו מיידית, באופן מקצועי ולשביעות רצון הלקוחות".
מעיריית תל אביב־יפו נמסר לגבי עליית מחירי הארנונה: "האזור שינה את פניו לחלוטין מאזור מסחרי לשכונת מגורים ברמה גבוהה, באופן המצדיק סיווגה בדומה לשכונות מקבילות בעיר".