הכירו את המאמי הלאומית הבאה שלכם

עד שהפציעה על המסך בתפקיד זוהר ב"אורי ואלה", הייתה קובארי מוכרת בעיקר במעגל מצומצם של חובבי אינדי כסולנית הלהקה שנקראה על שמה, אבל הנוכחות הלא מתאמצת אך הכובשת הפכו אותה לאחד השמות המבטיחים בעיר, גם על המסך וגם ברמקולים. עם אלבום רוקנ'רול שלישי במספר ופרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ירושלים על הופעתה ב"פרה אדומה", אנחנו רק מחכים לראות עוד ממנה.

>> לפרויקט המלא

מתי התחיל הרומן שלך עם תל אביב?
"הגעתי לעיר לפני תשע שנים – ירושלמית, דתייה ומפוחדת – אבל כבר נורא רציתי לעשות מוזיקה. עברו ארבע שנים מבולבלות עד שפגשתי את זיו זק, מלאך המוזיקה שלי – היום השותף המוזיקלי והמפיק של קובארי. תוך כדי הקלטת אלבומים למדתי רפואה הודית, איורוודה, ועשיתי תואר באמנות פלסטית ובהוראה".

ספרי על השנה שהייתה לך.
"השנה ביליתי בעיקר באולפן מישמש עם חבריי הטובים, שם הקלטנו את האלבום השלישי 'בת זקונים' שיצא ביולי. השקענו יותר בהופעות מחוץ לעיר וגם ביקרתי בברלין ומילאנו בפרימיירות ל'פרה אדומה'".

קובארי מגלמת ב"פרה אדומה" של ציביה ברקאי־יעקב את בני בת ה־17, יתומה מאם ובתו של משיחיסט קיצוני שרוצה לבנות את בית המקדש השלישי. בתוך כל הסיפור הזה היא מתאהבת בבת שירות לאומי. השופטים העניקו לקובארי את פרס השחקנית הטובה ביותר על "הופעה המשלבת במיומנות חושניות ועדינות בעת ובעונה אחת".

"כשהחלטתי לשחק את בני הדאגתי, בלשון המעטה, את המשפחה שלי", היא מספרת. "רומן לסבי, סצנות מיניות, גוועלט. נסעתי עם אמא שלי להקרנה של 'פרה אדומה' בפסטיבל קולנוע להט"בי במילאנו. החלטנו שעדיף שהיא תצפה בסרט לראשונה במקום זר. התפצלנו בישיבה, וכל הסרט דאגתי איך היא מרגישה. בסופו היא חיבקה אותי עם דמעות ואמרה לי שהסרט יפהפה ושהיא גאה בי".

הזהות הדתית זה משהו שבא לידי ביטוי במוזיקה שלך וגם בתפקיד ב"פרה אדומה". את מוצאת קושי לקיים אותה לצד החיים בעיר?
"אני מוצאת קושי לקיים אותה – נקודה. בשבילי זה פנימי לחלוטין. תל אביב כנראה פשוט פרקה עליי כמות של שאלות שהאיצו מהלך שכונן בתוכי מזמן".

ואיפה כן מצליחים למצוא רוח בעיר כמו תל אביב?
"בדיוק קראתי משפט של חיים באר על ש"י עגנון: 'אמן שאין אלוהים בלבו אלא אלוהי יצירתו'. ספציפית – וולפסון 47, אולפני מישמש".

מה בקנה?
"אלבום רביעי, סרט וצילומים לסדרה חדשה".