העיר שלא ישנה נרדמת בשמירה

הרפיסות שמאפיינת את מערכת הבחירות צריכה להביך כל תל אביבי שוחר דמוקרטיה. מועמדים טובים יפסידו את מקומם לעסקנים שיקמבנו את דרכם אל לב העירוניות

אסף זמיר וציפי ברנד
אסף זמיר וציפי ברנד
1 באוקטובר 2018

תל אביב, זה הזמן להתעורר. כמעט מצחיק לומר את זה בעיר הכי ערנית בארץ, בירת המחאה של ישראל, אבל פחות מחודש לבחירות המקומיות ואנחנו בעיצומה של נמנמת קטטונית עמוקה, בקמפיין הכי רדום ומובס שהיה כאן לראשות העירייה מאז ימי צ'יץ' המאוחרים. הבחירות בלתי מורגשות ברחובות העיר, בלתי מורגשות בתקשורת, נוכחות-נפקדות בפיד החברתי. זאת צריכה להיות מבוכה אמיתית עבור כל תל אביבי שוחר דמוקרטיה וצדק. זה לגמרי עלינו.

ואני שומע את המקהלה: אין לנו למי להצביע. אין אלטרנטיבה. אי אפשר לנצח את חולדאי. אנחנו נשארים בבית. אנחנו הולכים לים. אנחנו פתק לבן. באמת, מחיאות כפיים סוערות על התבונה הפוליטית ועל האומץ להיות פתיתי שלג זוהרים על זנבם של חדי-קרן. בזכות המקהלה המבריקה הזאת שלנו, כוחן של ש"ס והבית היהודי במועצה יגדל והן יוכלו לסייע מבפנים בקרב הלאומני נגד ערכי התל אביביות. בזכות הנמנעים והמיואשים, מועמדים טובים למועצה יפסידו את מקומם לעסקנים דרג ג', שיקמבנו את דרכם אל לב העירוניות. בזכות הנכנעים ומרימי הידיים, נקבל הרבה יותר מכל מה שאנחנו מתנגדים לו – עיר לעשירים, שמרנות תרבותית, כאוס תעבורתי, הפקרות חינוכית, גזענות ממסדית – ונקצר במו ידינו את הדרך למטה במדרון התלול. אחר כך נמשיך לספר לעצמנו שאנחנו חכמים והם הטיפשים.

אין אלטרנטיבה? רון חולדאי ובנימין נתניהו בתל אביב (צילום: כפיר סיוון)
אין אלטרנטיבה? רון חולדאי ובנימין נתניהו בתל אביב (צילום: כפיר סיוון)

 

בסוף השבוע שעבר התחוללו שני אירועים דרמטיים ברמה המוניציפאלית: אסף זמיר הציג רשימה שבכיריה הם ציפי ברנד וחן אריאלי, ואסף הראל הציג רשימה שמאחדת בין ערבים ויהודים, דרומים וצפונים, אקטיביסטים ואנשי רוח. הרשימה של הראל היא תשובה מצוינת לטענה שהוא "לא רציני". הרשימה של זמיר מביסה את הטיעון שהוא "מיני רון". אלה אולי לא האלטרנטיבות שחלמתן עליהן, אבל לטעון שהן אינן אלטרנטיבות כלל זה פשוט לא רציני. הן האלטרנטיבות שיש לנו.

הקריאות נגד הצטרפותם של ברנד, שלי דביר ויו"ר אגודת הלהט"ב אריאלי מביכות במיוחד. אנחנו צריכים אנשים כמותן בתוך מעגלי ההשפעה וקבלת ההחלטות, עוד חמש שנים באופוזיציה קטנטנה וחסרת כלים לא יעזרו לא לנו ולא להן. גם מבחינת זמיר מדובר על הצהרת כוונות שמעידה על אג'נדה שונה מהותית מזו של חולדאי. אין בינם הבדל כמו שלא היה הבדל בין נתניהו ולבני, בין בוש וגור, בין קלינטון וטראמפ.

רשימה מרשימה. אסף הראל (צילום: איליה מלניקוב)
רשימה מרשימה. אסף הראל (צילום: איליה מלניקוב)

 

כבר היינו בסרט שבו המחנה הזה מביס את עצמו בצקצוקים על מועמדים לא מספיק טובים. זו מסתמנת כאסטרטגיה גרועה שמייצרת סביבנו בדיוק את הפוליטיקה שאנחנו מתנגדים לה. הרשימה של אסף הראל כמעט אוטופית באופן שבו היא מגשימה את הבריתות האפשריות בין מתנגדי השלטון ודרכו, והופכת גם את שאלת ה"ניסיון" של אסף הראל ללא-רלוונטית (איזה ניסיון מהותי היה לחולדאי כשנכנס לתפקיד?), אבל גם מולה אפשר לעמוד ולצקצק כי הוא היה בטלוויזיה.

ישנן, אם תתעקשו, גם רשימות איכותיות נוספות, כמו התל אביבית של אור סיונוב או הסביבתית של מור גלבוע מ"מגמה ירוקה" או יאפא הרדיקלית, שיכולות לייצג בכבוד את האינטרסים והערכים שלכם. רק אל תספרו לעצמכם שאין למערכת הבחירות הזאת משמעות אידיאולוגית עמוקה. במציאות כה פוליטית ומקוטבת, הקרב על מועצת העיר תל אביב חשוב גם ברמה הערכית והסימבולית וגם ברמה הפרקטית. הייצוג הזה הוא חובתכם הדמוקרטית ואי-מימושה הוא התאבדות פוליטית וערכית. עכשיו תבחרו. עכשיו תתעוררו.