טיים אאוט timeout

הומלס פלייס: שיחות עם דרי רחוב בתל אביב

| מאת: איל מגדלוביץ'

מתקלחים בממטרות, ישנים במקלטים ומחזיקים מעמד עם קצת תקווה. יצאנו להבין איך מחוסרי הבית בתל אביב מצליחים לשרוד

  • https://static2.timeout.co.il/media/2015/11/sizes/NIM_7031_h_wo_680_382.jpg
הומלסים בתל אביב. צילום: נמרוד סונדרס

טניה, 30

שינה

"בגלל שאני קטנה אני ישנה במגלשות. היה חודש שלם שישנתי בכיכר רבין. זה היה מצחיק כי לידי ממש הייתה ניידת של הסיירת הירוקה, אלו שמעירים אותך ולוקחים לך את הדברים".

היגיינה

"לפעמים אני מגיעה לדיזנגוף סנטר מוקדם, כשעוד אין אנשים, ומתקלחת בשירותים. לפעמים אני מתקלחת איזה שלוש פעמים ביום. לפעמים מתקלחת אצל חברה. יש לי קטע מאוד חזק של OCD, חייבת אלקוג'ל תמיד. בתקופה מסוימת, כשעבדתי באיזו מאפייה, הייתי מגיעה לסנטר מוקדם ומתאפרת בסופר פארם. שנייה אחת שם ואני יכולה להיראות כאילו יש לי בית".

אוכל

"אני יכולה לספר מה אנשים בלי הפרעות אכילה אוכלים. אני לא צריכה לאכול, אף פעם לא היה לי חשק. אם יש לי קצת כסף אני קונה קפה".

סמים ואלכוהול

"לפני מחאת האוהלים ברוטשילד לא היו לי סמים. הייתי שותה בירה וודקה אלסקה. אלסקה זה משקה כזה שעוזר להתחמם ולהירדם כי קשה. במחאת האוהלים שמו לי ולעוד הרבה סם אונס. כשאתה ישן ברחוב אתה לא יודע מה יקרה לך, זה פוסט טראומה, סיוטים, את לא ישנה ואת מותקפת מינית ופיזית. גם המשטרה לא מי יודע מה נחמדה איתך".

משפחה, חברים וזוגיות

"יש לי משפחה, גרים בקיבוץ, פליטים מצ'ילה. אני לא בקשר עם ההורים שלי, יש לי גם אחים ואחיות ואיתם אני יותר בקשר, אבל אני לא מבקשת עזרה אף פעם. עם הזמן אנשים לא כל כך פותחים את הדלת או שפותחים ומצפים למשהו בתמורה. אני מעדיפה לישון ברחוב ושלא יטרידו אותי ולא כלום. ברוטשילד הייתה קומונה, היו גם סיפורי אהבה, כן. היה מישהו שהכרתי פעם, אבל הרוב מתו מקור או מסמים. בשלב מסוים התחלנו לעשות בנקודות קטנות אזכרות ואנדרטות.

הייתה מישהי מאוד מיוחדת שמתה לא מזמן, קראו לה חלי. יצא לי למשוך אותה מהכביש כדי שלא תידרס. הייתה לנו כימייה מהממת. אני לא יודעת להסביר אם היינו חברות. קראתי לה קיפי והבאתי לה כסף או סיגריה. אחר כך היו רבים איתי למה הבאתי לה ולא לאחרים".

חשוב לקחת

"תיק גב. קודם כל יש תעודת זהות, טלפון ובמקרה שלי גם אוזניות. מברשת שיניים, משחת שיניים. אלקולג'ל. בגדים למקרה שיהיה לי קר. טרנינג או משהו מחמם. לצערי אם ממש קר או יורד גשם כמו עכשיו, אין ממש מה לעשות ואתה מתפלל לשרוד את הלילה או למות".

הומלסים בתל אביב. צילום: נמרוד סונדרס

הומלסים בתל אביב. צילום: נמרוד סונדרס

ניסים, 59

שינה

אני ישן בדרום תל אביב, פה השוטרים לא מעירים אותי. בצפון תל אביב זה אוי ואבוי. הגבול הוא רוטשילד, גם בגן החשמל יכולים להעיר אותי, אני לא בא להם בטוב בנוף. היום התעוררתי בשתיים בלילה ומאז לא ישנתי. ישנתי בגן וחבר שמר על הדברים. במקלטים כמו 'גגונים' אנשים נמצאים אחד על השני. יש שם מכות רצח ושיכורים אז אנשים מעדיפים להיות ברחוב".

היגיינה

"אני מתקלח לרוב בחוף הים, לפעמים בחצרות עם צינור. אני זכאי לקבל בגדים ומשקפיים מהמדינה – אבל נגנבה לי תעודת הזהות. אם נגנבת לך תעודת הזהות אתה לא זכאי לסיוע, לא מהלשכה פה ולא מהלשכה שם. אני אומר להם שאני צריך בגדים ומשקפיים ואומרים לי שאני צריך תעודת זהות".

אוכל

"אני אוכל ב'לשובע' (הגגון בצ'לנוב פינת מטלון) במהלך השבוע. הם מגישים ארוחה בצהריים, מעשר עד אחת וחצי. בשישי רק בערב, אבל אם יש לך בית אתה יכול לקחת קצת אליו. כשאתה נתקל באנשים שכל הזמן צמאים ורעבים אז כל הזמן גונבים לך. לפעמים אתה מחלק".

סמים ואלכוהול

"הייתי על סמים פעם, בעיקר קוקאין וחשיש. עכשיו אני נקי, יש לי סדר יום. אני כן לוקח סבוטקס וריטלין, למרות שנגנבו לי 60 כדורים. אני מקבל מרשמים, אבל אם נגנב המרשם חבל לי על הזמן. לקנות ברחוב זה יקר ואין כסף. אני לוקח גם נייס גאי".

כסף

"אני זכאי לדמי נכות, אני אחרי פציעה, אבל דחו אותי ואני מקבל קצבת הכנסה של 2,000 ש"ח, זה כל מה שיש לי. הכסף מגיע אליי בדואר, ואני מוציא בערך 200 ש"ח כל יום על אוכל, בגדים, סיגריות ומשקפיים, אני קונה כל יומיים זוג משקפיים חדש כי גונבים לי וזה לבד 50 ש"ח. יש כמה ימים בחודש שאני שוכר חדר לכמה שעות ונכנס להתקלח ומה שצריך. אני עובד קצת, 50 שקל ליום. עבדתי וגם התנדבתי פעמיים בשבוע בגגון. פעם הייתי כותב שירים ומוכר, ככה הייתי עושה 100־200 ש"ח".

משפחה, חברים וזוגיות

"יש לי שמונה ילדים, ויש לי גם נכדים. אני בקשר איתם, אני מדבר עם כולם, אבל לא שש לקחת מהם. הם נשואים, כל אחד נושא את עצמו. היום רוב החברים שלי הם מהרחוב. אני בן אדם שמתחבר הרבה אבל אני לא יכול לסמוך על אף אחד. קיבלתי מכות ושדדו אותי. יש פה טירוף לאורך כל הדרך. אין כאן סיפורי אהבה אמיתיים. איפה שיש חוסר שפיות אין אהבה".

חשוב לקחת

"ניירת שומרים לי בבית 'אחותי'. אלה כל התביעות והעניינים האלה. כל השאר זה מה שיש לי בשקית, מעט אוכל ושמיכה. תמיד יש איתי שמיכה, משהו חם כי בלילה מאוד קר".

הומלסים בתל אביב. צילום: נמרוד סונדרס

ניסים. צילום: נמרוד סונדרס

הולה, 28

שינה

"ברחוב. לפעמים המשטרה מעבירה אותך ממקום למקום. בגגון אנחנו ישנות ארבע בנות בחדר".

היגיינה

"ברחוב אני מתקלחת בממטרות. שירותים ועניינים כאלה בחוץ. אחר כך באים ממש הרבה זבובים ואוכלים אותי. זה הדבר המפחיד, הזבובים. בגגון יש מקלחת, כאן תמיד נקי וגם יש בגדים. אם חסר אני קונה מביטוח לאומי".

אוכל

"אם אני צריכה אוכל אני מחפשת חתיכת לחם שמישהו זרק וקולה אותו".

כסף

"אני לא יכולה לקבל את הביטוח הלאומי, אין לי חשבון בנק והכסף עובר דרך אימא שלי. זה סכום שמספיק לי לקנות אלכוהול וסיגריות. כשאני שותה זה מאפשר לי לחיות ולהרגיש את עצמי כמו בן אדם שהגשים את החלום. לפעמים אני גם קונה תרופות ומוזיקה".

משפחה, חברים וזוגיות

"יש לי אימא אבל היא צריכה פרטיות ואני לא יכולה להישאר אצלה בבית. היא נתנה לי להבין שאני צריכה ללכת ומאז אני גרה בחוץ. לפעמים אני הולכת לבקר אותה. בגגון גרות 20 נשים, אבל אנחנו לא ברמה של חברויות, ממש לא".

הומלסים בתל אביב. צילום: נמרוד סונדרס

הומלסים בתל אביב. צילום: נמרוד סונדרס

שמעון ואנונו, 59

שינה

"אני שוכר חדר בגודל של שירותים, על זה הולך לי 1,400 ש"ח ואני נותן לו עוד צ'ק של 200 ש"ח בחודש. אני ישן בחדר שלי. אם לא בחדר אז ברחוב, שם אני יותר בטוח מאשר בגגון. זה גועל נפש: כנופיות, אחד על השני, שיכורים".

היגיינה

"בחדרון יש מקלחת ושירותים ומיטה וזהו".

אוכל

"אני לא אוכל, אין לי כסף. לפעמים אני אוכל מתרומות. אין לי בעיה לבקש, אני לא מתבייש – מבתי כנסת, מהכל".

כסף

הייתה לי תאונה ויש לי 100 אחוז נכות, אסור לי לעבוד. הוצאה לפועל לקחו לי הכל. ביטוח לאומי מביא 2,400 ש"ח מהנכות ואני מקבל גם סיוע בשכר דירה של 750 ש"ח, זה הכל".

סמים ואלכוהול

גם אם היה לי כסף לא הייתי חוזר לסמים. נגמלתי בגלל המורפיום שקיבלתי. יש אנשים שגונבים להם מרשמים אז הם קונים בכסף".

משפחה, חברים וזוגיות

אני גרוש. בעיניי כולם על הפנים. אין עזרה, "אין כלום. רואים בן אדם, במקום להקים אותו דורכים עליו. זה הישרדות, אחד גונב מהשני".

אלכס, 41

שינה

"אני ישן בגגון כמה ימים, לפני כן הייתה לי דירה. העיפו אותי ממנה".

היגיינה

"אני מתקלח ומשתמש בשירותים בגגון, אבל אני רוצה לשכור דירה. הבגדים שיש לי זה הבגדים שעליי. בגגון נתנו לי עוד זוג גרביים ותחתונים".

אוכל

"בצהריים אני אוכל ב"לשובע", לפעמים קונה או מבקש תרומות".

כסף

"פעם הייתי מקבץ נדבות בבורסה, זה 700 ש"ח ליום, יותר מפרופסור. היום המקצוע שלי הוא לאסוף ברזל ולאסוף ניקל. אני גם מקבל 700 ש"ח סיוע בשכר דירה ו־2,300 ש"ח מביטוח לאומי על הפרעה נפשית. אני קונה אוכל. עכשיו קניתי קציצות ושניצלים קטנטנים, חתיכות חזה עוף ובשר מטוגן. ב־80 ש"ח קיבלנו, אני ושלמה, ארוחת מלכים. סיגריות אני לא קונה אלא אוסף מהרחוב".

סמים ואלכוהול

"אני פרופיל 21, פגוע נפש. אני לוקח קלונקס, אבל אין לי כסף לתרופות. זה משהו כמו 50 שקל ואם אני לא לוקח חצי חודש אז אני לא מצליח להירדם".

משפחה, חברים וזוגיות

"גרתי בקריית גת אצל אימא שלי. היא עוזרת לי אבל אני לא יכול להיות אצל אימא. אנחנו מדברים, אנחנו בקשר. יש לי חברה, אח שלה מיכה גר איתי בגגון, לגביה אני לא יודע".

הומלסים בתל אביב. צילום: נמרוד סונדרס

אלכס. צילום: נמרוד סונדרס

שלמה, 67

שינה

"בדרך כלל אני ישן בתחנה המרכזית או ברחובות שליד התחנה. זה הבית שלי כאן כרגע".

היגיינה

"לפעמים אני מתקלח אצל חבר. אין לי בגדים להחליף, יש לי שמיכה בחורף".

אוכל

"אני אוכל ב'לשובע' ובערב מה שאני יכול בעזרת הכסף שאני אוסף ברחוב. יש ימים שאני לא אוכל בכלל".

כסף

"אני נכה צה"ל, לא מקבל כסף. אסור לי לדבר על זה. אמרו לי: בוא תיקח פיצוי חד פעמי ולא קבוע, והייתי צריך את הכסף. אני מוציא כסף רק על אוכל וסיגריות".

סמים ואלכוהול

"ג'וינט זה לא סמים. אני צריך תרופות ואין לי כסף. אני צריך לקבל מורפיום לכאבים, אבל אין לי כסף לזה".

משפחה, חברים וזוגיות

"היה לי בית, אשתי נפטרה לפני שנתיים ומאז אני ברחוב. לא היו לי זכויות על הבית, הוא עבר לאחיינית שלה.
אני לא בקשר עם הילדים שלי כי יש מלחמה על הירושה. כשנלחמים על ירושה אז אין מה לעשות. חברים יש לי הרבה. מפה, מהרחוב. ערבים, יהודים, סודנים, אריתריאים – כולם חברים".

חומר עזר – הארגונים שעוזרים לחסרי הבית

מחוסרי הדיור של תל אביב יודעים לאן לפנות כשהם זקוקים לסיוע. מעט העמותות שפועלות ברחבי העיר מאפשרות להם למצוא מחסה בימי החורף ולאכול בשעות הצהריים ארוחה חמה.

כתחליף לספסל השדרה הקימה עמותת לשובע בשנת 1986 את גגון – מעון זמני ראשון לכל נזקק. כיום קיימים ארבעה מעונות גגון. תנועת “אחותי" למען נשים בישראל נוסדה בשנת 2000 כדי לקדם את נראותן של הנשים "השקופות" בחברה הישראלית. התנועה, אשר הוקמה על ידי פעילות פמיניסטיות מזרחיות, שמה לה למטרה לקדם בסדר היום הציבורי נושאים של צדק חברתי וכלכלי מתוך תפיסה פמיניסטית רחבה הכורכת יחד אתניות, זהות ומעמד, לאומיות ומגדר. התנועה מסייעת גם למחוסרי דיור ועוזרת להם למצוא פתרונות לבעיות שונות.

ארגון כוח לקהילה – התארגנות אזרחית שהקימו תושבי דרום תל אביב – מסייע לדרי הרחוב. בארגון, שקם במטרה להיאבק באפליות ולקדם דו שיח בין קהילות, עוזרים לדרי הרחוב מול הרשויות ובענייני ביורוקרטיה.

"הסיוע הנוכחי של עיריית תל אביב לא אפקטיבי", אומר חן שרעבי מארגון כוח לקהילה. "אלה לא אנשים שצריכים רק מקום לישון ולאכול בו או טיפול מונע בהתמכרויות, הם צריכים ליווי אישי בהשגת זכויותיהם מול הרשויות וסיוע מול בעלי בתים".

לפניות לחן מארגון כוח לקהילה: 052-3489184, או בדף הפייסבוק "סיוע למחוסרי הבית – בדרום תל אביב"

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: abf6601