טיים אאוט timeout

שוק הגוגואים הגדול

| מאת: עמית קלינג

שחר אבן צור תמיד ידע שהוא כוכב. גם כשהמורה ביסודי לא התרשמה מתחפושת הזורו המושקעת שלו

  • https://static2.timeout.co.il/media/2017/08/sizes/Ben-Kelmer-12_H_wo_680_382.jpg
שחר אבן צור (צילום: בן קלמר)

בית הספר היסודי גבריאלי הכרמל, 1983-1978

ברגע שהוא נכנס לרחבה של בית הספר היסודי שלו, שחר אבן צור אומר שיש לו צמרמורת, והוא מתכוון לזה. הוא לובש גופייה כך שקל לראות שהוא מתכסה כולו בעור ברווז. "פה הכל היה חול", הוא מצביע על הכניסה, "פה היה שוק הגוגואים הגדול. נימי נפשי נרקמו פה. אחי, זה טירוף". יש לו גם כדורסל. הוא בא מוכן.

הוא נכנס לאולם הספורט. "שום דבר לא השתנה פה", הוא אומר ומתחיל מיד לכדרר בנונשלנטיות, כאילו היה פה אתמול. "אולי החליפו את הפרקט, אבל זהו. רגע, אני חייב לשלוח את זה ליהלי", הוא אומר ומצלם כמה תמונות. "מוניקה סקס התחילה פה, בכיתה ב'".

עוד כתבות בנושא:
אלמה דישי רק מחכה לחזור לבית הספר לאמנויות
מה היה עושה יגאל סרנה במקום ללכת לבית הספר?
גדעון לוי נזכר במזמוזים עם חברתו הראשונה

ניגנת כבר?

"נראה לך? אבל ההיכרות הגורלית שלי ושל יהלי קרתה פה. התחלנו לנגן רק כמה שנים מאוחר יותר. אתה לא מבין, אני בשוק. יש פה איזו ברזייה מיתולוגית", והוא יוצא החוצה ומתחיל לחפש אותה, "זו הייתה תקופה אחרת עם אלימות מסוג אחר. היית שותה ומישהו היה בא אליך מאחורה ובום…". הוא מגלגל עיניים. "פה היה מוסך", הוא מצביע אל מעבר לגדר, "ועף לנו לשם פעם כדור. נכנסנו פנימה להביא את הכדור. זה היה סוף הסבנטיז, תחילת האייטיז, ובשירותים של המוסך היו מלא תמונות עירום, אז הפכנו את הביקור במוסך לקבוע. זו הייתה הדרך היחידה לראות בחורות עירומות, לא היה מחשב".

שחר אבן צור (צילום: בן קלמר)

"אולי החליפו את הפרקט, אבל זהו". שחר אבן צור (צילום: בן קלמר)

איך היית בבית ספר?

"התחלתי כשוקיסט. הכל היה שוק עבורי, פשוט הלם מוחלט. אני ממש זוכר את המעבר מהגן לפה. המקום נראה לי ענקי, אני זוכר את מסדר הבוקר ואת טקסי יום השואה ויום הזיכרון. זה היה בית ספר שהשואה הייתה נוכחת בו מאוד, בית ספר כבד".

"המשפחה שלי – אנחנו היינו המרוקאים היחידים במרחק של קילומטרים. אני לא ידעתי שאני מזרחי עד גיל מאוחר, כיוון שגדלתי באליטה האשכנזית בלי לשים לב. לא הבנתי שיש הבדל. בדיעבד צפים כל מיני דברים. הייתה לנו מורה שהיה לה קטע גזעני אמיתי אליי. הייתי צייר טוב, הייתי בעניין של לימודים, אבל היא פשוט לא יכלה לקבל אותי. היא לא התנהגה אליי רע, אבל היא פשוט לא ספרה אותי. אני זוכר שפעם, בפורים, אבא שלי הכין לי תחפושת מדהימה של זורו, משהו ממש מושקע. באתי לבית ספר עם עוד חבר, אשכנזי, שהייתה לו תחפושת רגילה כזאת, סתם, קנויה. והיא התפעלה ממנו דקות ופשוט לא ראתה אותי. אני לא הבנתי מה לא בסדר. בזמן אמת פשוט חוויתי את זה כמשהו מוזר, אני תמיד הרגשתי שאני כוכב כזה".

כוכב?

"ככה הרגשתי. הרגשתי שאני מיוחד. ואף אחד לא התעסק איתי. הייתי ילד קצת מוטרף".

הסתבכת?

"לא באמת. פה ושם. פעם באיזה שיעור תזונה חנקתי את גיא אוהב־ציון. ישבתי עליו איזה 20 דקות, כי הוא אמר לי משהו. טמטום, אבל הוא סלח לי מאז. זה כן היה תל אביב הישנה, זה כן היה קשוח והייתה עממיות. המורים וההורים, כולם… תרבות אירופה שלטה פה. אבל בכל זאת, לא היה פה אליטיסטי בשום צורה".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: c422d06bb