טיים אאוט timeout

מהיר נגד עצבני: בדקנו מה יותר טוב - מונית או אוטותל?

| מאת: עינת שרון ואמנון הררי

למורת רוחם של הנהגים, אוטותל, פרויקט המכוניות השיתופיות של העירייה, כאן כדי להישאר. מי משתמש בזה, האם הוא מצליח ובעיקר, האם הוא מנצח בקרב - המכונית הקטנה מול המונית המרווחת?

  • https://static2.timeout.co.il/media/2017/12/sizes/289A2408_photography-by-Din-Aharoni_H_wo_680_382.jpg
אנחנו לא בוחרים אותם לפי המראה. עינת ואמנון עם כלי הנשק (צילום: דין אהרוני רולנד)

עוד לפני שהושק פרויקט אוטותל כבר קמו לו מתנגדים – ואנחנו בהם. השקעה של 100 מיליון ש"ח בפרויקט שלמעשה משמר את מספר כלי הרכב הפרטי בעיר (אפילו אם כמה אנשים חולקים אותם), ואת הפקקים שיוצרים נהגים כשהם נוסעים לבד באוטו על חשבון חלופות ירוקות וזולות, היא בעינינו טעות יסודית, גם אם הפרויקט יפעל כמו שצריך. בעירייה טענו שלכל הפחות הפרויקט יסייע בבעיית החניה בעיר (כי כל המשתמשים ישתמשו באותה המכונית בשיטת הכיסא החם), ואף התבססו על מחקרים שקבעו שמי שוויתר על המכונית הפרטית לטובת המכונית השיתופית בסופו של דבר גם מצא עצמו מוותר לחלוטין על חלק מהנסיעות הקצרות. תאהבו או תשנאו אותו, בשורה התחתונה אוטותל כאן, בכל הכוח, עם 220 מכוניות ואלפי משתמשים, ונראה שהוא כאן להישאר. ואיך הולך לו?

אלפי משתמשים בחודש

בעירייה, בינתיים, רואים את הפרויקט כהצלחה. "כרגע יש 220 מכוניות ו־ 440 מקומות חניה ייעודיים, שעד סוף השנה יגדלו ל־260 ו־520 בהתאמה", מספר עידו שמיר, מנכ"ל החברה לפיתוח תל אביב שאחראית על הפרויקט. "יש לנו 4,000 משתמשים בסך הכל, וכל אחד מהם עושה כשש נסיעות בממוצע בחודש". לפי נתוני העירייה, זמן הנסיעה הממוצע עומד על כ־17 דקות ואורך הנסיעה הממוצע על 4.3 ק"מ. בסך הכל, מאז שהושק השירות נרשמו באוטותל 22 אלף נסיעות. "זה תואם את הציפיות שלנו, גם מבחינת הזמנים וגם מבחינת המשתמשים", אומר שמיר. "אנחנו מבינים את התסכול ואת מצוקת החניה, אבל צריך להבין שלוקח זמן להתרגל לפרויקט כזה, זה לא יקרה מחר וגם לא בעוד שנה. אם הייתי אומר לפני כמה שנים שאנשים יחלקו אופניים או משרד היו חושבים שאני משוגע – והנה זה קורה".

חשוב להבהיר: אוטותל אינו שירות זול. דקת נסיעה במסלול למשתמשים כבדים עולה 1.20 ש"ח (בתוספת 40 ש"ח למינוי חודשי) ו־1.70 ש"ח לדקת נסיעה במסלול למשתמשים מזדמנים (שמוסיפים רק עשרה ש"ח בחודש). זה כולל אמנם דלק, ביטוח, הוצאות תחזוקה וריבוי מקומות חניה אפשריים (יחסית), אבל האם זה באמת מספיק זול ביחס למונית כדי להצדיק את הטרחה? אם שואלים את העירייה, לגמרי: נסיעת אוטותל זולה לדבריהם בכ־30 אחוז מנסיעה במונית ביום וב־45 אחוז בלילה. אבל למה שנשאל את העירייה, בעצם?

יצאנו לבדוק, גם לטעום

שמנו את ההתנגדות העקרונית שלנו בצד ויצאנו לבדוק. נרשמנו למסלול "הכבד" ויצאנו לדרכנו לנסיעות מבחן – מכונית מול מונית. את הנסיעה הראשונה שלנו בחרנו לעשות ממערכת Time Out שבגבול יפו לעבר שוק צפון ברמת החייל, ביום חול בשעה 11:20, שהכבישים לא פקוקים מדי אבל מקומות החניה הפנויים באזור ההומה עלולים להיות מעטים. אמנון, שהתנדב להיות נהג האוטותל, מצא דרך האפליקציה מכונית שנמצאת מרחק חמש דקות הליכה ממנו (זמן דומה לזמן שעינת – נציגת המוניות – הייתה צריכה להמתין לנהג שהזמינה באפליקציה של גט, רק בלי ההליכה), והגיע בפועל ב־11:53 לרמת החייל – זמן נסיעה סביר בהחלט, ורק שמונה דקות אחרי שעינת הגיעה לשם במונית שלה.

אלא שבשלב זה אמנון היה צריך למצוא מקום חניה ברמת החייל בשעת צהריים – וזו כבר הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. חיפוש החניה עלה לו ב־13 דקות נוספות (שהם גם 7.80 ש"ח נוספים), ב־ 400 מ' נוספים של הליכה, ובעינת שמחכה לו ביעד עם פרצוף מרוצה מעצמו. הנסיעה עלתה לו הרבה פחות מאשר לעינת – 41 ש"ח באוטותל לעומת 61 ש"ח במונית, כך שהפער שחזתה העירייה נשמר, אבל על ה־ 20 ש"ח שהוא חסך הוא שילם ב־20 דקות נוספות שלקח לו להגיע. רמת החייל היא אזור קשוח לחניה בצהריים, ומצאנו ששווה לנסות שוב.

עדיין בשעת צהריים (13:20), ניסינו להגיע מאוניברסיטת תל אביב – לוקיישן שהגיוני שייעשה בו שימוש רב באוטותל – חזרה למערכת בדרום העיר. כאן זמן ההמתנה היה קצר לשני הצדדים – עינת מצאה מונית מיד, ומכונית חיכתה לאמנון במרחק הליכה קצר. הוא הגיע לחניה הסמוכה למערכת ב־ 13:48 (28 דקות נסיעה) והתייצב בדלת ב־ 13:53 , בעוד היא הגיעה לדלת עשר דקות לפניו (13:43). כאן, כשמצוקת החניה הייתה פחותה, הפער במחיר גם היה גדול יותר; אמנון שילם על הנסיעה שלו 25 ש"ח, בעוד המונית של עינת עלתה 46 ש"ח, כמעט כפול.

ומה לגבי נסיעות קצרות? כדי לנסות לבחון את הממד הזה, יצאנו הפעם בשעת השיא (חמישי בערב) מדיזנגוף סנטר למזרח העיר – היכל הספורט ביד אליהו. בעוד אמנון הצליח להגיע למכונית שלו אחרי הליכה של כ־250 מ' והתניע לפני שהמונית שעינת הזמינה הגיעה (טוב, עומס) – היא כבר התייצבה בהיכל ב־18:15 , הרבה לפני שהשחקנים של מכבי מגיעים לחימום, בעוד הוא החנה את האוטו ב־18:25 והלך להיכל עוד חמש דקות. השורה התחתונה: הדרך של עינת ארכה 15 דקות ברוטו וזו של אמנון ארכה 30 דקות. הוא שילם כ־18 ש"ח על הנסיעה והיא שילמה כ־28 ש"ח – כ־35 אחוז יותר. אחרי המשחק בהיכל צריך להמשיך לחגוג את הניצחון, אז ניסינו נסיעה מההיכל חזרה לעיר אל התדר בדרך יפו. שם הנסיעה ארכה לעינת 12 דקות ועלתה שוב 28 ש"ח, בעוד הדרך של אמנון ארכה הרבה יותר (30 דקות) ועלתה הרבה פחות (12.38 ש"ח) – בעיקר מפני שהפעם אמנון היה צריך ללכת למכונית הקרובה עשר דקות. בקור. לבד.

הוא רוצה לאימא

היתרון הבולט של אוטותל על המונית, הלך והתברר לנו, הוא בנסיעות כמה שיותר ארוכות (בק"מ) ועם כמה שיותר מקומות חניה פנויים ביעד. בקיצור: בנסיעה אל ההורים. כך יצאנו ביום שישי ממרכז העיר (כיכר מגן דוד) לעבר נווה אביבים, ובעוד שלאמנון זה לקח 31 דקות ו־28 ש"ח, לעינת זה לקח את אותו פרק הזמן, רק שעלה לה 60 ש"ח – יותר מכפול (!). באיחוד המשפחות, התברר, אוטותל הוכיח את יעילותו האמיתית. כל זה נכון, כמובן, אם ההורים גרים בתל אביב.

מפנה מקום. מקום חניה מסומן לאוטותל (צילום: שלומי יוסף)

מפנה מקום. מקום חניה מסומן לאוטותל (צילום: שלומי יוסף)

אם חוצים את הכביש ולו לרגע, העלויות מתנפחות בטירוף. הבעיה העיקרית שהתעוררה לנו בשימוש באוטותל היא ביציאה מהעיר; אוטותל לא מכיר בחניה של המכונית מחוץ לעיר כסיום נסיעה, והנוסע יכול רק להגדיר אותה כ"עצירת ביניים", שעליה יש תעריף מופחת בחצי (60 אגורות לדקה במסלול למשתמשים כבדים, ו־85 אגורות במסלול הקל). לצורך הבדיקה, הנחנו שההורים של אמנון או עינת גרים נניח ברמת חן (כלומר, אם היו פשוט חוצים את הכביש בדרך השלום של תל אביב הריבונית). הנסיעה באוטותל לקחה לנו ממרכז העיר רק 22 דקות נסיעה, וכך הנסיעה עצמה הייתה משתלמת במיוחד באוטותל (48 ש"ח בסך הכל לעומת כ-104 ש"ח במונית(, אלא שהעובדה שהשהות אצל ההורים הייתה מוגדרת באוטותל כעצירת ביניים הייתה
מקפיצה את המחיר של אוטותל לשמים. אם היינו נשארים אצל ההורים המדומים שלנו ברמת חן, נניח לשלוש שעות – המחיר של אוטותל כבר היה קופץ ל־156 ש"ח בעוד עינת הייתה מחייכת לנו בחזרה בבית, אחרי ששילמה את אותם 104 ש"ח.

גזר הדין

בשורה התחתונה אוטותל באמת יותר זול ממונית, בדרך כלל בפער של 30־50 אחוז, ובעיקר כתלות בהיצע החניה ביעד ובהנחה שתישארו בעיר. ובכל זאת, זמן ההגעה איתו ארוך לעתים גם פי שלושה, שוב – בעיקר בגלל החניה. פקטור נוסף שעשוי להשפיע הוא חוויית הנסיעה: אלה שחוץ מזה שהזמן יותר חשוב להם מהכסף גם מעדיפים להימנע מנהיגה ולא מתבאסים מחברת הנהג – סביר שברוב הנסיעות יעדיפו את המונית.

מנגד, אלה שהכסף יותר חשוב להם מהזמן, שאין להם בעיה לנהוג, שמעדיפים להיות לבד באוטו על חברת הנהג ולבחור לעצמם את המוזיקה, ושלא נרתעים מההליכה ברגל אל המכונית וממנה, ימצאו בשירות של אוטותל מכוניות נקיות, ריחניות, נוחות וקלות לתנועה בעיר, עם ממשק נוח גם באייפון וגם על מסך המכונית ועם היצע גדול של מכוניות. אלא שאם בעצם הם אינם נרתעים מהליכה ומוכנים לוותר על הנוחות בשביל הכסף, לא בטוח שלא יעדיפו להסתכל שוב על לוח הזמנים של קווי האוטובוס. גם בתחבורה הציבורית הגרועה של תל אביב, בלא מעט מהמקרים הנסיעה באוטובוס תיקח את אותו הזמן כמו אוטותל – אבל תעלה הרבה פחות.

קחו מונית. צילום: שאטרסטוק

יותר קצר, יותר יקר. צילום: שאטרסטוק

מהנעשה בעירנו בלבד

הבדיקה שלנו אמנם הייתה מקיפה, כללה גם נסיעות בימי חול וגם בסוף השבוע, גם בשעות השיא וגם כשהכבישים ריקים, ממרכז העיר אל צפונה ודרומה בחזרה. ובכל זאת, מוטב גם לשמוע את דעתם של אלה שמשתמשים בה באמת, ובאופן קבוע. הם, לרוב, מרוצים. קשת רוזנטל, שלא מחזיקה במכונית פרטית, משתמשת באוטותל כ"שירות משלים", ומרוצה ממנו. "היתרון העיקרי הוא הפיזור הרחב של המכוניות – לרוב יש רכב ברדיוס של שלוש דקות הליכה ממני", היא מספרת. "גם חוויית המשתמש באפליקציה וברכבים עצמם נהדרת, ניכר שעשו עבודת הכנה טובה, והמחיר נמוך ממונית".

ובכל זאת, גם המשתמשים זיהו את החסרונות התפעוליים שהפריעו לנו. ליאור לריאה, תל אביבי שהחל להשתמש בפרויקט עוד בשלב הפיילוט ומגדיר עצמו כלקוח מרוצה בסך הכל, הצביע על בועת אוטותל – העובדה שאי אפשר לצאת איתו מהעיר – כחיסרון העיקרי של השירות. "אני לא יכול לנסוע לגבעתיים גם אם זה שתי דקות מעזריאלי, כי אין לי איך להשאיר את המכונית שם. אם הפרויקט היה כולל את כל גוש דן, הוא היה הרבה יותר שימושי". רוזנטל מצדה מתארת שתי בעיות: האחת, שלא מדובר במכונית חשמלית (שחוסכת כסף וזיהום), והשנייה – שנהגי המכוניות הפרטיות מצפצפים על החניות הייעודיות וחונים בהן, בניגוד לחוק.

"אני מקפידה לחנות בחניות אוטותל מתוך אמפתיה למצוקת החניה, גם במחיר עוד כמה דקות הליכה. הייתי רוצה ששאר הנהגים גם יכבדו את ההדדיות הזו". לא כולם, וגם אנחנו בנסיעות המבחן שלנו, נוהגים כמו רוזנטל, אלא פועלים בהתאם להנחיות אוטותל, שמתירים למכוניות הירוקות לחנות גם בכחולֲ־לבן. זה כמובן לא התקבל בהבנה על ידי הנהגים הפרטיים שמקומות החניה שלהם הופקעו כך, בעצם, פעמיים. אם שואלים את לריאה, זעם הנהגים על אובדן הכחול־לבן אינו במקומו. "אנשים חושבים שמקומות החניה רשומים על שמם בטאבו ו'העירייה לקחה להם אותם' – אבל היא לא הייתה שלהם מעולם. העירייה יכולה לעשות עם החניה מה שבא לה, וזה בסדר גמור".

גם אם מתעלמים מההתנגדות העקרונית לפרויקט, סוגיית החניה היא מלכוד 22 של הפרויקט. מחד, כמו שחווינו על בשרנו, מאות מקומות החניה הייעודיים שהוקצו לפרויקט ממש לא מספיקים, אלא שגם כשחיפשנו חניה בכחול־לבן נאלצנו לבזבז זמן רב (וזמן באוטותל הוא הרי עוד כסף), וכדי שהפרויקט יהיה משתלם באמת – הוא יצריך הפקעה של עוד ועוד מקומות חניה. אלא שאז, מאידך, תחטוף העירייה את זעם הנהגים הפרטיים, שמצוקת החניה שלהם תגבר עוד יותר, מבלי שהעירייה נותנת להם חלופה אמיתית ורחבה שמצדיקה את ההפקעה, כי אוטותל היא כאמור עדיין לא אחת כזו. בינתיים, מצאנו, לא בטוח שאוטותל עדיפה על מונית (ברוב הנסיעות), לא בטוח שעדיפה על אוטובוס – ולגמרי לא בטוח שהיא מאפשרת לוותר על האוטו.

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: c422d06bb